אז מה היה לנו השבוע? כרגיל, יותר כותרות משהעין משגת, אבל הנה, האוזן משגת לפחות שלוש כותרות להן הצמדנו כרגיל שלושה שירים מצוינים. קבלו חדשות מרעישות:
כאילו שלא הספיק שהאדמה רעדה
לנו מתחת לרגליים ביום שישי שעבר בצהריים, לא עבר שבוע והנה גם רעידת אדמה מדעית נרעשה עלינו: ההומואים אחראים לרעידת האדמה, כך על פי ח"כ בניזרי.
ההומואים, סביר להניח, אחראים גם למלחמה בקנייה ולכשלים במלחמת לבנון השנייה (וגם הראשונה, גם באייטיז היו הומואים), להתחממות הגלובלית ולשחיתות בממשל ולמחלות חשוכות מרפא ולפשיעה ולאסון התאומים ולמותו של הית' לדג'ר (הרי הוא שיחק בסרט ההוא, לא? על ההומואים?).
בניזרי. למה לכעוס כשאפשר לצחוק וללעוג? (צילום: גיל יוחנן)
מוזר, אני זוכר שמישהו הטיח האשמות ממש דומות ביהודים במאה שעברה, אבל אני לא זוכר מי. אבל במקום להרגיז אותי, כל הקשקושים הבניזריים האלה דווקא העלו בראשי שיר מצחיק נורא. בגרסה האמריקאית המקורית של המחזמר "Avenue Q", שרץ עכשיו בארץ גם בעברית, יש שיר קטן ונפלא בשם "If You Were Gay".
אני ממליץ לבניזרי להאזין, להשתעשע ולהפנים: "לו היית הומו, זה היה בסדר. הייתי מחבב אותך בכל מקרה. לו זה הייתי אני, הייתי מרגיש חופשי לומר שאני הומו, אפילו שאני לא". למה לכעוס על דעות חשוכות כשאפשר לצחוק וללעוג להן?
כמו שעיתונאים אוהבים להכריז כשאפם רוטט מהתרגשות דיפלומטית: הגיע סופו של עידן. פידל קסטרו - מהפכן, רודן או סתם שקרן, בחרו בעצמכם - נוטש רשמית
את כס השילטון או ה"לידר מקסימו" שלו, לאחר 49 שנים וכשהוא בן 81. לאורך השנים ניסו האמריקאים להדיחו, לרצחו, להפילו או להפלילו שוב ושוב (מספר הניסיונות האגדי עומד על 638), ושוב ושוב הם נכשלו. או, האמנם?
קסטרו. סופה של תקופה (צילום: AFP)
לא, אני צוחק כמובן, ככל הידוע לנו קסטרו העביר מרצונו את השלטון לאחיו הקטן ראול קסטרו (או, האמנם?), אך לא יכולתי שלא לקוות שהיתה זו תוצאת עבודתו החשאית של סוכן השטח כהן,
מרגל העל הקריקטורי והעצוב של לאונרד כהן ש"הצניח חומצה למסיבות קוקטייל דיפלומטיות, דחק בפידל קסטרו לנטוש שדות וטירות". אולי פעם אחת הצליח לו, לגיבור הטראגי-פאתטי הזה.
האתר של ה"ניו יורק מגזין" קרס השבוע ובמשך זמן רב החזיר הודעות שגיאה מבאסות לכל מבקר. הפעם לא היו מעורבים כאן האקרים אלא המוני-המונים של גולשים חרמנים וסקרנים. המגזין (המצוין, אגב) פירסם פרויקט צילום מיוחד: לינדזי לוהן משחזרת את סשן צילומי העירום האחרון של
מרילין מונרו. מסתבר שמספיק איזכור המילים "לינדזי לוהן" יחד עם "עירום" כדי לגרום לאחוז גבוה מדי של גולשים לרוץ לפרויקט המיוחד (גם אתם הקלקתם).
לינדזי עושה מרלין (צילום: AP)
יכני הרעם, אני לא מבין מדוע כולם חושבים שהעלמה לוהן היא כזו כוסית-על. אבל הרעיון והביצוע נאים למדי וכבודה של מרילין במקומה מונח. עד כמה שזה עצוב, לינדזי בפאה בלונדינית זה הדבר הכי קרוב שיש לנו ל-"Life sized Marilyn Monroe",
כפי ששרים הצמד Wild Strawberries מטורונטו, במיני-להיט שלהם מ-93'. וזה עוד לפני שהזכרנו את השיר "Lindsay Lohan's revenge" של ספאנק רוק שמתחנן בפניה: "תלבשי תחתונים, תסתירי את הפות שלך, הוא נראה כמו גור של עכברוש".
- רוצים להקדיש שיר אחר לח"כ בניזרי? מכירים שיר טוב על קובה? אולי כתבתם סרנדה ללינדזי לוהן או טוב מכך, למרילין? כולנו אוזן לתגובותיכם.
