שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    לא סתם, סופר
    לאלון חילו יש חיבה יתרה למאה ה-19 ולמרתפי הארכיון הציוני. ועכשיו יש לו גם ספר חדש, שנולד אצל קוראת בקפה ובודק מה היה כאן קודם, לפני שהפרדסים של משפחת דג'אני הפכו למגדלי עזריאלי
    כולם מתלוננים שהספרות הישראלית הצעירה בצרות. אנחנו האחרונים להתווכח, ובכל זאת, כמו בכל הכללה טובה יש גם יוצא מהכלל. במקרה הזה קוראים לו אלון חילו.

     

    כשיצא לפני ארבע שנים ספרו הראשון "מות הנזיר" – רומן היסטורי אפל סביב עלילת הדם בדמשק של המאה ה-19 – הביקורת היללה, בחוגי הספרות סימנו את חילו כתקווה הגדולה הבאה ואפילו דויד גרוסמן צילצל להחמיא.

    עכשיו, כשחילו מוציא רומן חדש בשם "אחוזת דג'אני" (ידיעות ספרים), הגיע הזמו להבין איך זה שהסופר הצעיר הכי מעניין והכי קינקי שמסתובב כאן הוא עורך דין בן 35 שעובד בחברת היי-טק, שהספר החדש שלו נולד אצל קוראת בקפה.

     

    "אני אדם קל כתיבה, אבל בספר הזה לא הצלחתי לכתוב מילה במשך שנה שלמה", אומר חילו בראיון לכתבת "7 לילות" רונה קופרבוים. "ואז עשיתי מה שעושים כשנמצאים במצוקה: הלכתי לקוראת בקפה, מישהי מגבעתיים. היא

     הסתכלה ואמרה לי: 'אני רואה איש עם מגבעת שחורה ומבטא רוסי. הוא לא ייתן לך לכתוב את הספר עד שתהפוך אותו לגיבור'.

     

    "באותו רגע עורי נעשה חידודין חידודין. חשבתי שאני מתעלף על המקום. והיא התחילה לדבר בשטף:'אני רואה את יפו. אני רואה רכיבה על אופניים בסמטאות. אני רואה מישהו שאומר 'לא אתן שתשכח אותי כמו שהאחרים שכחו אותי'. זה היה קטע מפחיד. בסוף אמרתי לה: את יודעת מה, אם כבר, שייתן את כל התקציר. אז היא מסרה לי ממנו שזה סיפור על יהודי וערבי, ילד ומבוגר, ביפו. יצאתי ממנה וכתבתי את הפתיחה: 'גמרתי אומר לשים דברי ביומן זה והלא אחת תתפקע על דעתי' מכאן ואילך דעתי שטפה".  

     

    הסיפור המלא – בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"

     

    צילום: גבי מנשה
    אלון חילו
    צילום: גבי מנשה
    ספרו הראשון של אלון חילו "מות הנזיר"
    מומלצים