חשפן: שואלים אותי מה ההבדל ביני לבין זונה
הגוף שלנו - עבור כולנו הוא כלי, אבל כל אחד משתמש באברים אחרים ממנו לצרכי פרנסה. אצל אחד השכל בא יותר לידי ביטוי, לאחר יש מספיק שכל לדעת שהשכל זה לא הצד החזק שלו. אם יש לי כשרון לעמוד על במה וגוף נאה למראה, למה שלא אנצל את זה כדי להתפרנס ולגרום לנשים הנאה?
אם יש מקצוע שמשווים אליו את החשפנות יותר מכל, זה הזנות. למרות שלא שמעתי את ההפך, שמשווים זונה לחשפנית. שואלים אותי מה ההבדל ביני לבין זונה. אז רק כדי לא להיכנס למגננה אומר מיד: יש ואין הבדל.
קודם כל, במה אין הבדל: בשני המקצועות אנחנו אנשי שירות. משלמים לנו, ואנחנו משתדלים לתת תמורה טובה ככל האפשר לכספו של הלקוח. בדיוק כמו כל אחד מכם, הקוראים, שעובד לפרנסתו. הלקוח הוא הבוס שלנו, לא תמיד צודק, אבל תמיד זה שמכספו אנחנו חיים. מי מכם לא קילל בלב לפחות פעם אחת את הבוס שלו או לקוח שהיה לו? למה בעצם לא קיללתם את הבוס בפנים מול כולם? כמה מכם לא מבקשים העלאה במשכורת למרות שאתם בטוחים שמגיע לכם? בדיוק מאותן סיבות גם אני מופיע לפעמים מול קהל עוין ומחייך מאוזן לאוזן (והן רחוקות זו מזו), אבל בתוכי נותן ללבי חופש ביטוי.
היה לי פעם ויכוח עם בחורה שהופעתי במסיבה שהתקיימה אצלה. היא היתה סטודנטית לפסיכולוגיה, ואולי בגלל זה גילתה התעניינות והעלתה בפני שאלות, וכמובן ההשוואה לזונה היתה חייבת לצוץ.
"מה את עושה לפרנסתך?" שאלתי אותה.
"כרגע עובדת במרכזייה של חברת טלפונים, עונה ללקוחות".
"וקורה לך לפעמים שיש לקוח חסר סבלנות על הקו, שמוציא את העצבים שלו עלייך כאילו את מנהלת החברה?"
"ברור, אתה מכיר את הישראלים. כל אחד חושב שהוא הבוס שלי".
"אז למה את לא מנתקת להם בפרצוף, או עונה להם באותו סגנון שבו הם מדברים אלייך?"
"אני לא יכולה, יפטרו אותי על המקום. תמיד אני צריכה להיות אדיבה וסבלנית, וגם צריך לממן לימודים יקרים".
"זאת אומרת ששם המשחק כאן הוא כסף, נכון? ואת אומרת שאני זונה!?"
הגוף שלנו - עבור כולנו הוא כלי, אבל כל אחד משתמש באברים אחרים ממנו לצרכי פרנסה. אצל אחד השכל בא יותר לידי ביטוי, לאחר יש מספיק שכל לדעת שהשכל זה לא הצד החזק שלו. אם יש לי כשרון לעמוד על במה וגוף נאה למראה, למה שלא אנצל את זה כדי להתפרנס ולגרום לנשים הנאה? אני הרי לא מכיר הרבה פסיכולוגים שעובדים בחינם.
אנחנו לא בוחרים את הכשרונות שלנו, אבל בהחלט יכולים לפתח אותם. נדמה לי שאם אלברט איינשטיין היה גבר יותר נאה וסקסי, כשהוא היה יושב לפתור משוואה, ומישהי היתה דופקת על דלתו ומציעה לו את עצמה, הוא היה זונח את המשוואה. סביר שאילו היו הרבה נשים כאלה מתדפקות על דלתו, לא היינו זוכים להתוודע לתורת היחסות. הוא לא קם בבוקר ואמר לעצמו, "מה כדאי לי להיות כשאהיה גדול – צייר, מוזיקאי, שף או דוגמן עירום? דמיינו במקום הפסל של דוד את הפסל של איינשטיין באותה פוזה, כשרק עלה קטנטן מכסה את מה שצריך. למרות שבקשר לגודלו של העלה, הדעות עדיין חלוקות.
משלמים לי כדי לגרות את היצר המיני, לא כדי לספק אותו
ובכל זאת, היכן ניכר ההבדל בין הזונה לחשפן? אני אמן. בשום אופן איני מחויב למגע מיני עם הלקוחה או הלקוחות. משלמים לי כדי שאגרה את היצר המיני, לא כדי שאספק אותו. לזונה לעומת זאת, משלמים שתספק את היצר המיני, לא כדי שתעורר אותו. אם אני מחליט לזרום הלאה ולספק מישהי, זו החלטה אישית שלי באופן פרטי, ללא קשר לתשלום. אתם שקוראים עכשיו את הטקסט, לפרנסתכם אתם אמורים לספק את הלקוח או את הבוס בכדי שיהיה מרוצה, אז מי מבין שנינו יותר קרוב לזנות? אישית, אני גם מעדיף להראות את התחת ולא לקרוע את התחת.
אני מופיע ורוקד, יש לי במה, תאורה ומוזיקה, ומקבלים אותי במחיאות כפיים. תפקידי לגרות ולחרמן את הקהל, כמו ששחקן תיאטרון אמור לרגש אתכם. לא שמעתי על מקרה שבסוף הסקס הלקוח עמד על רגליו, מחא כפיים וצעק לזונה, "בראבו!"
אלה שמשווים אותי לזונה בקונוטציה שלילית, עושים זאת משום שהם מושפעים מסטיגמה חברתית מסוימת. למה אני לא חושב כמוהם, ועדיין שני הצדדים בטוחים בצדקתם? פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה, אמר פעם מישהו חכם. רבים חושבים שמה שאני עושה אינו מוסרי. בחורה ששומרת על בתוליה עד החתונה, נחשבת לקדושה בחברה הדתית, ובחברה החילונית היא מתקבלת כפרימיטיבית. בחברות מסוימות רוצחים נשים שמחללות את כבוד המשפחה. הרצח בהקשר הזה נחשב שם לעניין של כבוד, כשבחברות אחרות רצח הוא הפשע הכי חמור.
אני בעד שכל אחד יסתובב בחברה שבה הוא מרגיש הכי נוח ויילחם על דעותיו. כמובן, בתנאי שהכל מתנהל בדרך לגיטימית ומקובלת ומתוך דיאלוג, ולא על ידי רצח ראש ממשלה אחרי נאומו על שלום ונגד אלימות.
ייאמר להגנת הזנות, שמבחינות מסוימות השירות שזונה מספקת אמין יותר מזה שנותן בעל מוסך, למשל. כשאתה הולך למוסך, לרוב תשלם בסופו של דבר על דברים שלא סוכמו מראש ותמיד תצא בהרגשה שדפקו אותך, בעוד שאצל זונה אתה סוגר מחיר ומקבל בדיוק מה שרצית. אף אחד לא עובד עליך, ועוד אתה זה שדופק. מעניין מה היה קורה אילו היו מקדישים אחת מתוכניות "יצאת צדיק" לבדיקת השירות בזנות. אני כבר שומע את חיים הכט מכריז, "הנה המדליה לשושי..."
אני מניח שהיחס השלילי שזוכה לו הזנות נובע מקונוטציה שלילית שדבקה בתחום – מחלות-מין, מכירת סמים, ניצול, גנבות וכדומה. בדיוק מה שחשב אבי כשהתחלתי את הקריירה.
סטודנטיות שעושות השלמת הכנסה במקצוע העתיק
טור קודם:
הו הא, מה קרה, חשפן שיש לו חברה
טל ליפשין
זו העבודה שלי, אני לא עושה את זה בשביל הכיף. נכון שלפעמים להרבה אנשים מתוסכלים מפריע שאני נהנה מהעבודה שלי, אבל זה בדיוק כמו ששחקן נהנה מהעבודה שלו. וזה לא בהכרח אומר שאני בוגד סדרתי. פרק מתוך ספר, וידויו של חשפן
בגדול, ההשוואה לזונה לא מרתיעה אותי. להפך, היא מזמנת לי אפשרות להעמיד אנשים על טעותם. לטעמי, כל מקצוע מכבד את בעליו, אפילו זנות, כל עוד מגיעים אליו ממקום שלם. האדם עושה את המקצוע, ולא להפך. לפעמים קוראים בעיתון על סטודנטיות שעושות השלמת הכנסה במקצוע העתיק. כמעט לכל אדם יש איזשהו סוד אפל שהוא לוקח איתו אפילו עד לקבר או לחילופין אם הוא הודי, עד ששורפים את גופתו ומפזרים את האפר בנהר. אני צודק?
אני יכול לומר על עצמי שהעבודה כחשפן לא לגמרי השחיתה אותי בסופו של יום (או לילה), וזה מה שקובע. אבל אני חייב לציין שאני מדבר פה רק בשם עצמי. כל חשפן והאישיות שלו. אני טוען שאפשר לקרוא קורות חיים זהות, מילה במילה, של שני אנשים שונים זה מזה. אצלי החשפנות לא נכנסה והפריעה במצבים של אינטימיות. אני מאמין שכל מה שעשיתי כחשפן קרה מפני שיש בי עוד תכונות חוץ מהיכולת להתפשט לצלילי מוזיקה. כל בעל מקצוע מכניס איתו לתפקיד את אישיותו, את תכונותיו ואת הבית שממנו בא, והחשפנות לא יוצאת דופן מבחינה זו. לא כל מה שחוויתי, חווים ויכולים לחוות גם חשפנים אחרים, ולהפך, וזה נכון גם לגבי זנות. ישנם כל מיני סוגים של זנות. יש נשים שייצאו עם גבר בעיקר מפני שהוא משלם עליהן וקונה להן מתנות. בכל אופן, שמעתי כמה גברים בעלי ניסיון כזה או אחר, שאומרים שנקודת הג'י האמיתית של האשה נמצאת אצל הגבר בארנק.
נתקלתי בנשים שחושבות שמתנה יפה מפצה על חום ואהבה, אבל בעולם שלי כסף זה לא תחליף ליחס. אין לי מושג איך העבודה משפיעה על כל אחת מהעוסקות בתחום. אני רק יודע שיש מספיק אנשים שלא מתפרנסים מזנות ומרגישים שהעבודה דפקה להם את החיים.
- מתוך הספר "כשהדלת נסגרת והמוסיקה מתחילה". וידויו של חשפן, מאת טל ליפשין
האימייל של טל
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
