"רוצה שיקראו לי אמא!"
מלי גרין גאה באורית משום שיש לה נשמה אימהית אמיתית. כל הניסיונות של אורית להרות לא הועילו, אבל היא לא ויתרה גם כשהיה ברור לכולם שאין סיכוי שמישהו יקרא לה אמא. היום היא חובקת בן ובת מאומצים, ומאמצת אותם אל חיקה בגאווה. מלי גרין מתרגשת יחד איתנו
עמדתי באמצע הרחוב וצרחתי מגודל ההתרגשות שאחזה בי: "מזל טוב! מזל טוב!", כאילו אני נמצאת בביתי ויכולה לדבר בחופשיות. התעלמתי ממבטי העוברים והשבים שהיו בטוחים שדעתי רופפת. הייתי מרוכזת רק בנאמר מעבר לקו.
מאחורי הקו היתה אחת הנשים הנפלאות בעיניי, אישה עם נשמה.
יש לה בת, ואני זכיתי להיות בין הראשונות שקיבלו את ההודעה.
"התפילה התקבלה. כמה חיכיתי לה, מתוקה שלי. ופתאום היא הגיעה. בת קטנה. את מאמינה?".
כשהיא בישרה לי על התינוקת החדשה שלה, עמדתי באמצע הרחוב ודמעתי. צווחות ההתרגשות שבתוכי שככו ופינו את מקומן לדמעות. הדבר הראשון שעשיתי אחרי שהתאפסתי, היה להיכנס לחנות הראשונה ולקנות לה מתנה.
אמא עם כל הלב
אורית היא אמא בנשמתה. כל נשיותה זועקת אימהות. היא כל כך רצתה שיקראו לה אמא, וגם כשהבינה שהחלום מתרחק ממנה, היא לא ויתרה. עשתה הכל, הפכה עולמות, פקדה את טובי הרופאים, הוזילה סכומים עצומים, עברה את כל הטיפולים האפשריים ולא הרימה ידיים גם שאמרו לה שהסיכויים הם מתחת לאפס. גם כשאמרו לה שלא רק הגיל, ולא רק המצב, ולא רק הנתונים שלה ושל בעלה. הכל ביחד חובר למילה אחת: לא! אי אפשר שמישהו יקרא לך אמא.
אבל עכשיו היא אמא לבת. במשך שבוע מלמלתי שלוש פעמים ביום כי אנחנו חייבים לבקר אותה. אפילו המתנה כבר ארוזה. ערב אחד ההחלטה נפלה: "נוסעים!".
היא לא ויתרה על הזכות להיות אמא (צילום: index open)
הפרטנר התרגש לא פחות ממני. הוא שמע ממני על אורית הנפלאה ועל ניסיונותיה הרבים ושמח בשמחתה ובשמחת בעלה.
יצאנו לדרך הרחוקה, כשנכנסנו אליה הביתה, אי אפשר היה להחמיץ את המחזה: על שמיכת פליז מלטפת היא שכבה, תינוקת יפת תואר בעלת זוג לחיים תפוחות, סופגניות של ממש שבא לך לנשק ולא לשבוע.
והיא עמדה במטבח מכינה לה חלב, בודקת את הטמפרטורה הנכונה בגב ידה, והכי מאושרת בעולם, ובו זמנית קוראת לגדול לבוא ולהגיד שלום לאורחים.
הבן הגדול נכנס פנימה ונחת על הספה לידינו.
"אל תגלו לאמא, אבל התינוקת קצת מעצבנת אותי כשהיא בוכה", הסביר לי בן השלוש ברצינות תהומית. פרצנו בצחוק, ילד חמד של ממש.
הבטתי בה מגפפת אותה באהבה אין קץ, והיא שוכבת מלאכית שקטה בזרועותיה, מאושרת על שהגיעה לזרועות הנכונות.
"איך אפשר לוותר על בובה שכזאת?", היא שאלה, ובאותה מידה ידענו שתינו, כי אם מישהו לא היה מוותר עליה, מסיבות שונות, היא לא היתה מקבלת אותה.
סוד הקשר האימהי
כשנפגשנו בפעם הראשונה, לא ידעתי שהבן הבכור שלה מאומץ. אורית דיברה על הבן שלה ושיתפה אותי בחוכמות שלו, במתיקות שלו. התפעלתי מדרך החינוך שלה: היא יודעת בדיוק היכן להציב את הגבולות, ובדיוק כמו שהיא סיפרה על החוכמות שלו היא סיפרה לי בטבעיות הכי זורמת בעולם, שבעצם, הוא לא בן ביולוגי. היא לא הרתה אותו ולא ביקרה בחדר לידה כשהניחו אותו בזרועותיה. הוא מאומץ.
לרגע עמדתי נפעמת. פתאום הרגשתי נכנסת בשערי סוד שגילתה לי: לא תמיד צריך קשר ביולוגי כדי להיות אמא אמיתית. יש נשים רבות שהאימהות טבועה בדמן, וגם אם לא זכו לחבוק ילד משלהן, הן מעניקות מתוכן לילד של אמא אחרת, שלא היתה מסוגלת לגדלו.
התינוק החמוד שהלך וגדל והחכים תחת אמא-אורית, כל כך רצה אח או אחות. והנה הוא קיבל והוריו המאמצים קיבלו.
ישבתי בסלון שלה וחשבתי, שבעצם, כל אישה באשר היא, רוצה להיות אמא. ופעמים רבות אלה שזוכים להביא לעולם ילדים בקלות, אינם מבינים ואינם מעריכים את הקושי הטמון אצל רבים אחרים.
ובעוד אורית משתפת אותי על ההתלבטות לאיזו מסגרת להכניס את התינוקת, לתינוקייה החדשה במחיר מפולפל או למעון תינוקות רגיל, אני מקשיבה לה נפעמת, והיא ממשיכה לספר לי כי היא ביקרה במעון הציבורי וממש לא התרשמה. הפור נפל מייד. היא תיקח עבודה הביתה, התינוקת החדשה שלה תלך לתינוקייה הפרטית בעלות של אלפי שקלים לחודש.
"אורית, היא לא מאומצת! את אמא אמיתית שלה!", התחשק לי לומר לה. "הקשר ביניכם הוא הכי ביולוגי שיכול להיות! אני בטוחה שיש אמהות ביולוגיות שאינן מסורות עד כדי כך".
התינוקת נרדמה, ואורית עירסלה אותה בזרועותיה, מתכוננת לעוד לילה ארוך ללא שינה.
נזכרתי בחברה אחרת שאימצה תינוק ועברה דירה לעיר אחרת, כדי שכל הסובבים אותה לא יידעו שלא מדובר על בן ביולוגי. היא הסתירה ככל יכולתה את עובדת האימוץ. זו זכותה, אין ספק. השיקולים שלה עמדו לנגד עיניה ואפשר להבין אותה.
והנה אורית עומדת מולי גאה, מוכיחה לעולם שאפשר לעבור לידה בצורה אחרת. וזה הכי יפה ומרגש שיש.
נזכרתי בבקשה שלה: היא התקשרה אליי כשהגישה את בקשת האימוץ השנייה שלה: "תתפללי בשבילי, בטח יש לך ערוץ ישיר בתפילה יותר ממני. אני לא אישה דתית".
צחקתי ואמרתי לה: "אורית יקרה שלי, את לא צריכה שאתפלל בשבילך! אלוקים שומע אותך, הוא אוהב אותך. את התגלמות הטוב והנפלא. התפילה שלך התקבלה, כי זה בא מתוכך, מהמקום הכי טהור ואימהי שיש בך, ועוד תזכי!".
והיא אכן זכתה.
- מלי גרין, ילידת ארה"ב, היא סופרת ועיתונאית במשרה מלאה. נשואה פלוס תשעה.
