תולדות ישראל הם מזוודות

כמו המחבר, גם הספר הזה הוא ירושלים. לא סתם ירושלים, אלא ירושלים של מעלה וירושלים של מטה. משה, גיבור הספר, שקורא לעצמו אפרים, רוצה להביא גאולה. ומי בתולדות ירושלים לא רצה? ירושלים היתה תמיד עיר של משיחים, ולכן גם של כישלונות. שהרי מעצם טבעו, כל משיח דינו להיכשל. אז משה־אפרים רוצה, אבל גם פוחד. הוא יודע שלא תבוא גאולה, אבל הוא חייב להמשיך. מלווה באיש זקן, היהודי הנודד, ובציפור ששרה פרקי תהילים במקום לצייץ, משה־אפרים יוצא למסע בעקבות הקץ, וגומר בבית משוגעים. שם תמיד ישבו המשיחים.

דביר צור מנגן את השפה בסטרדיווריוס. הכתיבה שלו חזקה ומדויקת. השיגעון והעיר והטיפוסים שמסתובבים בה יוצרים סיפור שהוא אריג, ובתוכו צבעים שמתחלפים והופכים את הכאן והעכשיו למסכת גדולה של ייסורים ושל יופי גדול, של לבלוב פורץ ומתעקש נגד המציאות הזאת, שהיא לא יותר מניסיון מתמיד שאין לו משמעות ואין לו סיכוי, אבל אין לו ברירה אלא להמשיך. מאחורי המילים מסתתרת בספר מין כמיהה למשיח שיחזיר את הסדר על כנו, ומבית החולים לחולי נפש זה נראה לגמרי אפשרי.

הקטסטרופה בפתח

זהו ספרו הראשון של צור, שנולד בירושלים למשפחה בוכרית מצד אחד וכורדית מצד שני. בבית סבתו דיברו ארמית. צור חי את ברית הקצוות של ההווה עם האמונה בקץ הימים ובמשיחיות, שגם אותו, כמו את כולם לפניו, מאכזבת. משפחתו של משה־אפרים רדופת שדים מהעבר. הם כבר הלכו אחרי משיח שקר ונכוו, ומעולם לא השתקמו. הם מסתגרים ונבהלים מפני בנם. הקטסטרופה כבר מאיימת בפתח, אבל משה־אפרים חי בהרגשה שגם הוא חייב לחפש. הוא מנסה לצאת מסיוטם של הוריו אבל נכבש בסיוטיו שלו. הוא רוצה להתגונן מפני משפחתו, אבל בעצם כורת איתם ברית של לא יוצלחים ומתמכר לאותה ישועה מאכזבת. ומפוארת.

"משה בהיפוך אותיות" נותן ביטוי לעובדה שעם ישראל חיפש תמיד משמעות לחייו במקום לחיות אותם. ולמי שמחפש אין באמת מולדת. יש לו כמיהה. כפי שמראה צור, תולדות האומה העברית התחילו ב"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" – ללמדנו שתמיד יש מקום אחר ללכת אליו. אלה תולדות ישראל. ישראל היא מזוודות – לקום וללכת. המשיחיות היהודית היא הלא פרדוקסלית. שהרי בעצם התפילה - "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא" - כבר מוכל בעיקר מה שאינו יכול להתקיים, ורק האמונה יכולה להיות לו תחליף. ובאמונה הזאת ישנו יסוד של ויתור על העולם הזה.

מזמן לא קראתי ספר יפה ועמוק ונועז מזה. אבל אין זה ספר קל לקריאה. הוא דורש מאמץ. אולי בספרות הרזה של היום יהיה קשה לחלק מהקוראים להתעטף במוראו היפה של "משה בהיפוך

 אותיות"‬ אבל מי שיעשה מאמץ ייצא נשכר. הוא יקרא תולדות משיחיות נכשלת, והכישלון הארוג לתוך הספר נפלא ומושך. והלא שקר טוב עדיף על אמת אפורה, וסיפור כישלון גדול מעניין תמיד יותר מסיפור של הצלחה קטנה.

"משה בהיפוך אותיות", מאת‬ דביר צור, הוצאת בבל, 256 עמודים

הביקורת לקוחה מתוך מדור הספרות של "ידיעות אחרונות" המתפרסם ב"7 לילות"