אם אין לך שמש

תייר ישראלי לו נקלע לאחת המסעדות הטרנדיות במרכז לונדון, עשוי להיתקל במארחת בלונדינית ושופעת שתיראה לו קצת מוכרת. היא תכניס אותו פנימה בחיוך, תושיב אותו באחד השולחנות הפינתיים, תסדר את הסכו"ם, תניח תפריט גדול על השולחן, שוב תחייך ואז הוא ייזכר. נו, זו ההיא מ"שמש", אה כן, אורלי ויינרמן.

שלום, אני אהיה המלצרית שלכם. אורלי ויינרמן (צילום: אבי הראל)

התמונה העגומה שמעידה אולי יותר מכל על תחילת נפילתה של הדמות שסימלה יותר מכל את הבלונד הטהור, אם תרצו שילוב של אנה ניקול סמית ומרילין מונרו הישראלית בין השנים 2001־2005, נלקחת מתצוגת אופנה של המעצב ברי מאייר בגלריה לורנס ביפו של קיץ 2006. "באתי לבד ואין פה אף אחד שאני מכירה", היא חייכה חיוך בלונדיני ולקחה עוד לגימה מכוס השמפניה שאחזה בידה. הפלאשים סביבה היו כה רבים עד שנראה היה כאילו החדר כולו צבוע בצבעים של שחור ולבן, אבל למרבה הצער, אף מצלמה לא כוונה לעברה ואף פלאש לא הנציח את החיוך השבור שחשף שיניים מולבנות ובעיקר בדידות אין קץ. במבט מושפל היא מלמלה משהו על כך שהמעצב חבר מאוד טוב שלה, אז היא רק באה לפרגן.

בשמלה כחולה ואיפור תואם, כך נזכרים עדי ראייה - כי שוב, איש לא טרח להנציח אותה - היא נראתה יפה, עצובה ובעיקר תלושה מתמיד, כמו מי שסופרת לאחור את השניות שנותרו עד שתוכל לעזוב את המקום. "אני צריכה ללכת", אמרה לבסוף מי שהיתה חיית המסיבות הכי גדולה של אותה תקופה בביצה, השאירה בידה של היחצנית את כוס השמפניה, לקחה את התלוש שמקנה לה שמלה ונעלמה משם במונית.

לא הרבה זמן יעבור מאותו הרגע עד שוויינרמן עצמה תבין שהכל לא כמו שהיה ותעלה על מטוס בואכה לונדון. לשם היא ברחה מהתעשייה שפעם חיבקה והכתירה אותה למלכת הבלונד והקלולס רק כדי להפנות לה עורף מאוחר יותר. כבר בתחקיר שערך "פנאי פלוס" לפני כשנתיים התוודע הקהל לאופי הבעייתי של ויינרמן, שפתאום הפכה לבעלת גינוני דיווה לא הולמים, הכוללים אטיטיוד בעייתי, חוסר מקצועיות (גורם בתעשייה: "היא היתה מאחרת לצילומים, מקטרת בלי סוף, מריצה את כולם סביבה רק כי קר לה, כי היא רעבה, כי בא לה קולה. זה היה סיוט"), דרישות מיוחדות (קולגה לשעבר מספרת: "היא יצור, נורא קשה לעבוד איתה, אני זוכרת שתמיד היה ריב איתה על המזגן - לכבות, להדליק, לכבות, להדליק") ואובססיביות לגבי תמונותיה המתפרסמות בעיתונים, מה שהביא אותה לשבת במערכת לצד עורכים ולעבור על התמונות המשופצות במשך שעות על גבי שעות, ועוד.

הבחירה בחו"ל והעבודה כמארחת אינן זרות לוויינרמן, 36. אחרי שהתפרסמה בלהקת צעירי תל אביב ועברה שירות צבאי בחיל האוויר, ארזה ויינרמן את חפציה ונסעה ללמוד משחק בבית ספר על שם לי שטרסברג בניו יורק. במקום לחזור לארץ היא נסעה עם חברה ליפן, שם עבדה כמארחת, לוהקה לפרסומת לעוגיות ועשתה הרבה כסף.

"היא יצור, נורא קשה לעבוד איתה" קולגה על ויינרמן (צילום: ענת מוסברג)

אבל ויינרמן, שגדלה במשפחה מבוססת כלכלית ברמת אביב, בת לאב מהנדס ואם פסנתרנית, תמיד ידעה מה היא רוצה (פרסום) ואיך היא תעשה את זה (כל הדרכים כשרות). להיות בלונדינית מטומטמת היתה בהחלט דרך ראויה מבחינת ויינרמן, שלוהקה מיד כששבה ארצה לתפקיד שעשה אותה, עוגן מ"שמש". הדמות, שהחלה בכלל כתפקיד אורח אבל תפסה בקרב הקהל והפכה לקבועה, ביססה את מעמדה ותדמיתה של ויינרמן ככוכבנית בלונדינית, איך נאמר זאת בעדינות, לא חכמה במיוחד.

"היא בחורה חכמה, לא מטומטמת כמו שהיא נראית וכפי שמציגים אותה", מגונן עליה מקורב. "היא אינטליגנטית, רהוטה, מחושבת... כמעט מבריקה". אלא שבניגוד למקורביה, לוויינרמן לא הפריעה התדמית הבעייתית. נהפוך הוא: הכסף הקל שהרוויחה, הפרסום והרדיפה המחמיאה של התקשורת אחריה, כל אלה גרמו לעגל לינוק יותר משהפרה רוצה להיניק, מה שהביא אותה לתדלק מדורי רכילות בידיעות עסיסיות ותמונות צבעוניות, כשהיא לבושה בבגדי מעצבים, מחשופים ענקיים ועקבי סיכה. כש"שמש" ירדה, בשנת 2004, ויינרמן כבר טיפחה לעצמה פרסונה תקשורתית עצומת ממדים, כל כך עצומה עד שהדרישות והמניירות שלה החלו לקבל חיים משל עצמם,

 למרות שלמעשה לא עשתה שום דבר מבחינת הקריירה למעט השתתפות חד פעמית במחזמר "הקוסם" קמפיינים לבוניטה, חברת הפניקס, עמינח ומשקפי השמש של דולצ'ה וגבאנה, גיחה לתוכנית המערכונים "פאזל" והופעת אורח ב"רק בישראל". "העובדה שהיא לא עובדת אף פעם לא הפריעה לה במיוחד", מספרת הסוכנת של ויינרמן לשעבר, איילה ברק (שמטפלת היום באמנים כמו מיכל אמדורסקי, ענת מגן־שבו, אסתי זקהיים ודקלה קידר) "מה מימן אותה? קטנות: יחסי ציבור לפה, יחסי ציבור לשם".

לפי הדיווחים, ויינרמן הרוויחה 225 אלף דולר עבור השתתפותה ב־75 פרקים של "שמש". תוסיפו לכך עשרות אלפי דולרים עבור השידורים החוזרים, כמה אלפי דולרים לכל הופעת אורח, ותקבלו חיים לא רעים בכלל, בטח לתקופה מסוימת. אבל ויינרמן היתה רגילה לסגנון חיים ראוותני בדירה הענקית שהחזיקה ברמת אביב (ברק: "היא כבר מזמן לא מחזיקה את הדירה. בגיחות לארץ היא היתה אצל ההורים"), בשכנות לשתי הצלעות הנוספות שמשלימות את משולש הבלונד, שלי גפני וסנדרה רינגלר. ואכן, עד מהרה החלו להתפרסם סיפורי זוועות על חובות גדולים והסתבכויות כלכליות אחרות שצברה: חוב לעיריית תל אביב (שנאלצה לנתק לה את המים), לרשות המסים (שדרשה מאות אלפי שקלים מסך הכנסותיה) ואפילו לרופא השיניים שלה (שנאלץ להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ עד שקיבל את כספו - 30 אלף שקל - מאמה של ויינרמן. "אני זוכרת שלפני כמה שנים, בשיא התהילה שלה, יצאנו לבלות שתינו ואז היא אמרה לי שהיא בחובות של 150 אלף שקל", מספרת חברה ישנה.

בצר לה, נזכרה ויינרמן בסעיף שעליו חתמה מול חברת טדי הפקות, שם הובטחו לה אחוזים ממכירת הסדרה ומהשידורים החוזרים, והחליטה לתבוע, תוך כדי שהיא דורשת מטדי לחשוף את ספרי החשבונות. תחילה זכתה ויינרמן ב־7,500 שקל, אולם בשבוע שעבר אחרי ערעור שהגישו, זכתה חברת ההפקות במשפט, וכעת נדרשת ויינרמן להחזיר את כל הכספים ולהמשיך לחפש מקורות מימון אחרים.

לעיתים הנוכחות באירועים, שתמורתם קיבלה כמה מאות דולרים, היו למעשה העבודה של ויינרמן. הרצון לחיות בעושר ללא עבודה, גבר על כל תפיסה הגיונית לפיה שחקן צריך ללכת לאודישנים, להתאמץ ולחקור דמויות חדשות. "אורלי שיחקה את תפקיד הבלונדינית הטיפשה עד הסוף", מספרת ידידה. "היא לא עשתה שום דמות אחרת וספק אם היא מסוגלת". לאותה התובנה, כך מתברר, הגיעו לא מעט אנשים בתעשייה, ומשם פיצוץ בועת הבלונד היה קרוב מתמיד.

"כבר שנתיים שהיא לא עובדת בארץ, אם לא שמת לב", מספרת בכירה בתעשייה. "היא לא מעניינת פה אף אחד מבחינת פרנסה. היא הגיעה כל כך גבוה וכל כך חזק, והיום אף אחד לא מעוניין לגעת בה אפילו במקל - וזה לא משנה אם היא היתה מורידה עוד 80 קילו וצובעת לשחור - אורלי היא סוס מת".

ובהיעדר עבודה ורצון של אנשי התעשייה לעבוד איתה, התנחמה ויינרמן ביחידים שעוד שמרו לה חסד נעורים - צלמי הפפראצי. עם הצלמים, שלא הפסיקו לתעד כל תנועה שלה באובססיביות, שמרה ויינרמן על יחסי אהבה־שנאה באידיליה מושלמת. בדברי ימי הוויינרמן ייזכר יום הולדתה ה־32 כיום שבו התרסקותה הפכה לרשמית. צלמי הפפראצי, אלה שסייעו לה להפוך לסטארית, נותרו מחוץ למקום שבו חגגה, אחרי שסירבה להכניס אותם פנימה. הצלמים לא עברו על כך לסדר היום והחרימו אותה במשך חצי שנה. "העיתונות בנתה אותה, אז העיתונות החליטה להפיל אותה", אומר צלם פפראצי בכיר.

כשרינגלר, חברתה הטובה של ויינרמן, דיברה על ליבה ושכנעה אותה להתנצל, הצלמים החליטו לסלוח. אבל זה היה מאוחר מדי: בשלב זה, אחרי שמדורי הרכילות נותרו מיותמים מאזכורים ומתמונות של הדיווה הבלונדינית, גם משרדי יחסי הציבור הפנימו את העובדה שהתופעה המחומצנת חלפה מן העולם והפסיקו להזמין אותה לאירועים.

בתחילת 2006, כנראה כדי למשוך שוב את אור הזרקורים, הופצה השמועה כי ויינרמן, שלקחה קורס בערבית, מנהלת רומן עם סייף אל איסלאם, בנו של נשיא לוב מועמר קדאפי. האייטם הזדחל תחילה לעמוד האחורי בעיתונים, הפך לאינספור פולו־אפים באתרי הרכילות ולבסוף נחתה ויינרמן אצל יאיר לפיד.

 בראיון, שעבורו הרוויחה על פי הדיווחים 800 דולר, ויינרמן הכחישה את השמועות. ויינרמן חשבה לתומה שהשערורייה האחרונה הצליחה, וכעת היא רק המתינה להצעות שיזרמו ויחזירו אותה לרמת החיים שאליה כל כך התרגלה. אך לשווא: הרושם הרע והטעם המר שהשאירה על התעשייה כבר עשו את שלהם והיא מצאה את עצמה שוב לבד.

בזמן שרכילאים וצלמי פפראצי התרוצצו אחר הוכחה חד משמעית כי הבלונדינית ובנו של השליט אכן מתראים, ויינרמן תחזקה מערכת זוגית עם לא אחר מאשר כוכב מנצ'סטר יונייטד, ריו פרדיננד. הקשר הזוגי החל בעקבות היכרות שערך ביניהם בשנת 2000 סוכן השחקנים המקושר פיני זהבי, והתנהל און אנד אוף מחוץ לעיני התקשורת. "היא סיפרה באיזו מסיבה שהאמבטיה שלו ענקית, בגודל של סלון ממוצע, ושיש בתקרה מעליה חורים, שמהם מטפטפים מים ונותנים תחושה של מקלחת בגשם". מספר ידיד של ויינרמן. כשצהובוני בריטניה סיפרו על אירוסיו של פרדיננד לרבקה אליסון, ויינרמן, כך מספרים החברים, התרסקה.

השחקנית הנוצצת, שכנראה הבינה שבתעשייה כל כך קטנה אין הרבה מקום לכל כך הרבה מניירות וקפריזות של דיווה, החליטה בתחילת דצמבר האחרון לנטוש את ישראל לטובת חיים באירופה. הרומן עם לונדון החל לפני שנה וחצי כשיצאה עם טארט, מדריך טניס בן 26 שהכירה בחתונת אורלי באומן, "עד שהיא אמרה שהיא נוסעת ולא חוזרת", נזכרת ברק.

הנטישה החדה הפתיעה גם את מי שהיו חבריה הקרובים ביותר. "היא נסעה במפתיע לפני שלושה חודשים, אין לנו קשר יותר", מספרת חברתה הטובה, השחקנית עינת ויצמן. גם שלי גפני, מחברותיה הטובות בעבר, סיפרה ל"פנאי פלוס" כי אין לה מושג על שום דבר שקשור לוויינרמן, שאיתה היא לא בקשר כבר הרבה זמן. מקורות בניכר מספרים כי ויינרמן הגיעה ללונדון כדי ללמוד את תחום זכויות האדם ויחסים בינלאומיים.

הקשיים שליוו אותה בישראל החלו לבעבע גם בלונדון. בשבועות הראשונים ויינרמן אומנם שהתה אצל בן זוגה הצעיר ממנה בעשור, אולם מהר מאוד השניים נפרדו והיא החלה לחפש מקום ללון בו. הקשיים הכלכליים שנקלעה אליהם לא אפשרו לה לשכור דירה או להשתכן בבית מלון. "בהתחלה היא התקשרה ולא הבנו מאיפה יש לה את המספר בכלל", מספרת מקורבת לאחת החברות שאירחו את ויינרמן. "היא הודיעה שהיא בעיר ושאלה אם יהיה בסדר להיפגש לקפה או לצאת מדי פעם. חברה שלי היתה בשוק כי הן לא ממש הכירו, אבל לא היה לה נעים אז היא הסכימה.

 למחרת אורלי כבר התקשרה לשאול אם היא יכולה להישאר שני לילות". שני הלילות התארכו לכדי שבוע, וזה חזר אצל לא מעט ממארחיה של ויינרמן בלונדון באותו דפוס התנהגות שמתחיל ב"היי, מה נשמע?", ממשיך ב"אנחנו חייבות להיפגש ולצאת" ומגיע בשנייה ל"אפשר לישון אצלך יומיים?". "היא נשארה הרבה יותר מכמה לילות", מספרת המארחת. "שבוע וחצי בערך".

"היא כמו ילד קטן שמצריך טיפול מתמיד", אומרת ידידה אחרת שאירחה אותה. "היא לא רצתה ללכת! הבית שלי לא הכי גדול בעולם ובכל מקום שהייתי הולכת נתקלתי בה. לא היתה פרטיות והרגשתי שאני צריכה לגדל אותה, שלא לדבר על זה שהיא ציפתה שיזמינו אותה לכל דבר".

אולי היא התבגרה, אולי היא השתנתה, אולי היא סוף סוף הפנימה שהנוצץ של היום מחליד מחר, אבל כיום אורלי ויינרמן היא לא אותו בנאדם שהכרתם. אחרי ימים ארוכים של התנחלות אצל כמה מכרים, שם הרגישה הכי לא רצויה, היא כנראה הבינה שאי אפשר יותר לסמוך על יחצניות, אנשים טובים ותפקיד שמילאה לפני כמה שנים. על פי מקורות, היא החלה לקחת את עצמה בידיים, ניסתה להפעיל קשרים מהארץ עם ה. שטרן כדי לעבוד בחנות החברה בלונדון. לאחר שניסיון זה נכשל, היא מצאה עבודה כמארחת במסעדה טרנדית במרכז לונדון בשכר של פחות משבע פאונד לשעה במשמרות של שמונה שעות. אנשים שראו אותה שם מספרים כי אין שום זכר לוויינרמן ההיא, נוטפת החמצן בשיער, המחשופים הנדיבים והאטיטיוד הדיוותי. מה שכן, לדברי המקורות, היא עדיין לנה אצל חברה. "כואב לראות איך אורלי לא השכילה לשמר את מה שאלוהים נתן לה", מסכם בעצב ידיד, "איך ממרילין מונרו הישראלית היא הפכה למלצרית".

סנדרה רינגלר, חברתה הטובה של ויינרמן, מסרה בשמה כי היא מסרבת להגיב לכתבה וכי היא רגילה שעושים כתבות כאלה מאחורי גבה. אברהם ויינרמן, אביה של אורלי: "אין לי כרגע זמן ואנחנו לא עוסקים ב'פנאי פלוס'". 

• את התחקיר המלא על אורלי ויינרמן תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס