שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הגיור שאינו נגמר
    מי שחושב שהגיור הוא סופי מבחינת הרבנות טועה בגדול: ישנם רושמי נישואין שמסרבים לרשום גרים שאינם שומרי מצוות ויש הרכבי בתי-דין שיגדירו לא דתיים כגויים בדיון הגירושין. רבקה לוביץ' על תחנות הבדיקה וההתעללות
    איילת (שם בדוי) הגיעה לפני מספר חודשים לבית הדין עם הפרוד שלה (חמש שנים), ובידיהם הסכם גירושין חתום ומאושר מבית המשפט. כל שנותר להם לעשות היה לערוך את הגט. רגע לפני סידור הגט נשאלה איילת אם היא מקיימת מצוות או לא. למזלה של איילת היא אכן שומרת שבת, הולכת (יותר נכון: הלכה) למקווה וילדיה מתחנכים במוסדות דתיים. העובדה שבעלה היה בעל חזות דתית (זקן ארוך מאד), ועשה רושם טוב מאד על הדיינים – אף היא הועילה לעניין. הדיינים העבירו את זה בקלות. תודה לאל. הצדדים התגרשו ולא קרה כלום. אנחת רווחה! לו ענתה איילת תשובה 'לא נכונה' בעניין קיום המצוות שלה היו חייה וחיי ילדיה נפרמים בבת אחת מול עיניה.

     

    מה העניין? איילת היא גיורת. זאת כבר סיבה טובה לבית הדין לבחוש ולדוש בעברה. לאיילת יש תעודת גיור אשר חתומה על ידי רב ראשי של מדינה באירופה (למותר לציין כי הוא רב אורתודוקסי). התעודה הזאת לא היתה מספיק טובה עבור הדיינים בישראל, ולכן לפני נישואיה נאלצה איילת ללכת לבית הדין בפתח תקוה ולהוציא אישור על כך שגיורה הוא אכן תקף וכשר (כמה טוב שהרב עמאר היה חתום על האישור הזה). הניירות בסדר. עכשיו נשאר רק לוודא שאחר כל השנים האלו היא עדיין שומרת מצוות. איילת, כאמור, עברה את המבדק. היא וילדיה עדיין יהודים. כך, לפחות עד לתחנה הבאה.

     

    הבדיקה שעושים לגרים בכדי לוודא שהם עדיין שומרים מצוות היא בלתי נסבלת בעליל, שלא לדבר על כך שהיא מנוגדת להלכה הקובעת שאין מזכירים לגר את עברו, וכי אסור להונות אותו. אבל דיינים חרדים משוכנעים שזה דווקא כן מתפקידם לבחון את הגר בכל תחנה ותחנה בחייו ולוודא שהוא יהודי 'ממש'. הבחינה היא לא רק בבדיקת תעודותיו, אלא בבירור השאלה אם הוא עדיין שומר מצוות. שהרי אם הגר אינו שומר מצוות יש מקום לחשוש שהוא מעולם לא התכוון לשמור מצוות, ודווקא כן התכוון להונות את הדיינים בשעת הגיור. מכאן שהגיור חסר תוקף ומעולם לא היה. קוראים לזה 'אובססיה', ויש לזה טיפול רפואי.

     

    מלחמת עולם מתנהלת בעניין הגיור – והכל על גבם של המתגיירים. מי שחושב שגיור הוא סופי – טועה. התחנות לבדיקה ולהתעללות בגר הן כרגע שתיים: ברישום לנישואין ובגירושין. ישנם רושמי נישואין (כמו למשל בפתח תקוה), אשר מסרבים לרשום לנישואין כל גר שאינו שומר מצוות. במקרים כאלו בני הזוג הולכים להירשם אצל רושם הנישואין של בן הזוג השני, בתקוה שמקום הרישום השני הוא ידידותי יותר. אם גם המקום השני מסרב לרשום את בני הזוג לנישואין, אז הם הולכים למי שגייר את הגר, והללו מוצאים דרך לרשום אותם.

     

    התחנה השניה היא, כאמור, בגירושין. ישנם הרכבים בבית הדין כיום שבדרך של שגרה שואלים את המתגריים אם הם שומרים מצוות. אם התשובה לכך היא 'לא' אזי הם וילדיהם נרשמים כגויים.

     

    ככה אי אפשר לנהל מדינה ואי אפשר לנהל חברה הומאנית. 'אור לגויים' כבר אמרנו? ולמה רק שתי תחנות? אני מציעה לבדוק את הגרים גם בשעת הקבורה. זה לא מסובך בכלל. אפשר לעשות חקירה קלה ביותר, ולברר אם הם שמרו מצוות עד יום מותם או לא. שהרי אם הם חטאו לפני מותם אולי זה סימן שהם לא מעולם לא באמת קיבלו עליהם עול מצוות, ויהדותם היתה מן השפה ולחוץ. כאן הזמן והמקום לעשות סדר וסוף פסוק להונאה. ייקברו הגרים מחוץ לגדר וגמרנו!

     

    רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הגיור שאינו נגמר"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים