הנרצחים הובאו למנוחות: "תמו 16 שנים של טוהר"

שגב פניאל אביחיל מנווה-דניאל היה בן 15 בהירצחו. אביו, הרב אלישיב אביחיל, משמש כרב היישובים תלם ואדורה. לפני שנים ספורות ניצלו שגב ואביו מפיגוע ירי בציר תלם. בני המשפחה סיפרו כי בין האב לבנו שררה קירבה מיוחדת.

מסע הלוויה התקיים בהר הזיתים, והשתתפו בו מאות בני משפחה, חברים וקרובים. שגב הותיר אחריו זוג הורים, ואח ואחות, תאומים, צעירים ממנו.

יאיר, דודו של שגב, סיפר: "הוא היה מתנה שניתנה לנו ל-15 שנה. ילד טהור וטוב לב. הוא היה שקדן בלימודים בצורה יוצאת דופן, שאהב מאוד את אחיו ואת ההורים".

מלווים את שגב פניאל אביחיל בדרכו האחרונה (צילום: גיל יוחנן) 

"יוחאי, אנחנו רוצים להגיד לך מילה אחת: תודה. תודה על כל מה שעשית ונתת במשך ח"י שנים", כך ספד הרב טוביה ליפשיץ, משגיח ישיבת הכותל, לבנו יוחאי ליפשיץ ז"ל (18) שנרצח בספריה כשלמד תורה וגמרא. 

"עכשיו אתה ביחד עם חבריך הקדושים, השם יקום דמם, והקדוש ברוך הוא יוצא לקראתכם כחתן לקראת כלה", הוסיף האב האבל. מאות חברים, מכרים ובני משפחה, ליוו בחום הכבד את יוחאי למנוחה אחרונה בהר המנוחות בירושלים.

בין המלווים היו גם חבריו לכתה י"ב בישיבת מרכז הרב, שסיפרו על יוחאי הנמרץ, החייכן והשמח, שאף פעם לא בזבז את הזמן. "היתה לו דבקות במטרה שלא היתה לאף בן-אדם אחר. כל דבר שהוא לקח על עצמו הוא עשה עד הסוף - אם זה כושר גופני, לימודי מתמטיקה ובעיקר לימוד תורה.

"בלילה של הפיגוע יוחאי היה בספריה ובמשך שעות הוא הוגדר כנעדר, אבל אנחנו ידענו שיוחאי נרצח. חטפנו מכה קשה", סיפרו החברים. יוחאי, שהתגורר ברובע היהודי בירושלים, הותיר אחריו הורים, טוביה וצופיה, ארבעה אחים ואחות.

כל תושבי שילה ליוו את יהונתן יצחק אלדר בן ה-16 בדרכו האחרונה. מסע הלוויה יצא מבית הכנסת אל חלקת הקדושים בבית הקברות, שם טמונים כל חללי הטרור ששכלו משפחות היישוב. יהונתן היה הבן השישי מבין שמונה אחים להורים דרור ואביטל, מוותיקי היישוב.

"כל כך מתאים לך למות על תלמוד התורה", ספד לו אחיו הבכור דוד, "אשריך שנהרגת על דברי תורה. הערצתי אותך על כל מה שעשית. לנו חודש אדר כבר לא יהיה שמח אבל תעשה הכול גם למעלה כדי שהחודש יהיה שמח לכל בני ישראל".

אימו אביטל אמרה בכאב: "עזבת אותנו מתוך שמחה ושלמות. בשנה וחצי האחרונות בישיבה פרחת. חששנו שלא תסתדר שם, כי היית ילד שקט ועניו אבל הסתדרת שם מצוין.

 תיגש לקדוש ברוך הוא, אל תדפוק על השולחן כי אתה עדין, אבל תגיד לו את הדברים שלך למען כל עם ישראל, שיחזיר את הגאווה לעם ישראל".

האח יאיר, הגדול מיהונתן, ספד: "אתה נקבר עם הגמרא שלך. דפי הגמרא יעידו עליך. ביחד עם הכאב שלנו על לכתך אנו כואבים את ההשפלה הלאומית והכאב הכללי. לצערנו מנהיגי המדינה לא עושים שבכל יכולתם כדי למגר את אויבינו. את הרוצח אפילו מכנים ישראלי".

רב הישיבה ביישוב, הרב אהרל'ה הראל: "ראש חודש הפך לנו משמחה ליגון, מיום טוב לאבל. כל מעייניו של יהונתן היו רק להיטיב ולעזור. אני לא יודע אם יש עוד נער כמוהו ביישוב".

"אלוהים בוחר את הפרחים היפים ביותר לגן שלו". אמו של אברהם דוד מוזס, בן 16 מאפרת, נפרדת מהבן האהוב שנרצח בפיגוע הקשה בישיבת מרכז הרב בירושלים. "הוא (אלוהים- א.ז) רואה בו מלאך, ואנחנו צריכים להודות לו על 16 שנים שזכינו לגדל אותו. 16 שנים של טוהר ויושר וטוב".

אברהם הוא בנם של רבקה מוריה ונפתלי מוזס, ואח ל-5: אלישע-דן (11), אורה-דינה (6), איילת ונועם בני 4 וחי בן השנתיים. אביו החורג, בעלה של רבקה, דוד מוריה, התקשה לעכל את הכאב. כשגרונו נחנק מדמעות, סיפר דוד על "המלאך" שלהם. "בכל יום חמישי הייתי נוסע ללמוד איתו בישיבה. השבוע לא יכולתי לבוא. אני מחנך גם כיתה בישיבת חורב ושלחתי לו הודעת SMS שנשלים את לימוד התורה בשבת, כי הוא היה אמור לבוא הביתה".

"הוא צדיק, משכמו ומעלה", סיפר דוד מוריה, "תמיד דואג להיות מאה אחוז בסדר גם עם אלוקים וגם עם החברים ובני אדם. היה בו יושר פנימי מדהים. הוא היה כמו מלאך".

ביום חמישי, כששמעו על הפיגוע, ניסו לאתר את הבן, אך לשווא: "על הפיגוע שמעתי כשהייתי בכינוס בוגרים של הישיבה שלמדתי בה. ידענו שהוא לא מחזיק את הטלפון בדרך כלל, כי הוא לא רצה שזה יצלצל בבית המדרש. הוא לא ענה, אבל לא דאגנו בהתחלה כי חשבנו שהוא עסוק בלימוד. זה רגיל אצלו. התקשרנו לחבר וגם הוא לא ענה. אחר כך התברר שגם החבר נהרג.  

"ואז בא השלב שעוברים כל כך הרבה כאן. לצערנו, הרשימות בבתי החולים, והתשובה השלילית בכל בתי החולים, ואז הרגע הקשה מכל - העמידה מול האמת שלא רצינו לקבל. עד עכשיו אנחנו עדיין בסוג של הכחשה", סיפר דוד מוריה.

יהונדב היה הילד החמישי. אביו, צמח, משמש מוהל ביישוב ובסביבה ואמו עקרת בית. שכנתם, חיה מאיר, סיפרה שיהונדב למד בישיבה לצעירים שליד מרכז הרב, (בישל"צ). ולאחר מכן המשיך לשיעור א' בישיבת מרכז הרב: "הוא היה בחור מוכשר עם אופקים רחבים, נבון, מדריך נערץ בסניף בתנועת הנוער 'אריאל' בכוכב השחר. בחור רציני, למדן ששקד על לימודיו".

השכנה סיפרה שביום חמישי ניסו בני המשפחה ליצור קשר עם הבן: "הם הרגיעו את עצמם שאין לו טלפון נייד. הוא לא רגיל להתקשר ולהודיע. אמא שלו תמיד אמרה שהיא צריכה לשים עליו GPS כי היא הייתה רוצה לדעת איפה הוא נמצא. הם סברו שהוא התחבא באיזה מקום ולכן אבד הקשר, ואחר כך חשבו שאולי אי אפשר ליצור קשר בגלל העומס על מערכת הטלפונים. הם ניסו ליצור קשר עם חברים ומכרים שלו ואף אחד לא ידע".

לבסוף התקשרו למוקד החירום בישיבה, ובשיחה קצרה נאמר להם שראו אותו. "ההורים לא תחקרו מי ראה אותו בגלל מבול הטלפונים בצד השני של הקו, וזה נתן להם תקווה", סיפרה השכנה. הם קיוו שייתקשר ויישמעו את קולו. מאוחר יותר הם התקשרו לשאול מי ראה אותו והיכן. השעה היתה אחרי 23:00 בלילה ואז ענו פחות בוודאות. הרגשנו שקצת מתחמקים מלהגיד מה קרה באמת. לא אמרנו בקול, אבל מפלס החרדה עלה. בסופו של דבר, קצת אחרי חצות דפקו על הדלת רב היישוב והרופא ונציגי הקהילה והודיעו שהיה זיהוי ודאי ושזהו".

אחותו של דורון, אניה, סיפרה כי במלחמת לבנון השנייה שירת אחיהּ במשך שבועות ארוכים במילואים, והשמחה הייתה רבה ככשב הביתה בשלום. "אתמול בלילה שמענו מחברים על מה שקרה ב'מרכז הרב'", סיפרה האחות. "התחלנו להתקשר ולברר מה קורה, אבל אף אחד לא ידע לתת לנו תשובה.

קרוביו של דורון מהרטה אוחזים בתמונתו (צילום: צפריר אביוב)

"עברו עלינו שש שעות קשות מאוד, שבהן אין לך מושג איפה הוא, האם הוא פצוע, האם הוא חי והאם הוא מסתתר באחד החדרים. כל הזמן אתה לא יודע למה לצפות, ורק חושב 'הלוואי שהוא יישאר בחיים'. רק ב-02:00 בלילה הודיעו לנו את הבשורה המרה".

לבית המשפחה הגיעו נציגים מעיריית אשדוד ותושבים רבים מהשכונה שביקשו לחזק את בני המשפחה. האחות אניה סיפרה כי דורון היה אדם אמיץ. "הוא אהב מאוד את המולדת - ציוני אמיתי. כל הזמן אמר 'אני אלמד תורה, אלך ליישב את הארץ'.

"דורון הלך ללמוד ב'מרכז הרב' מכיוון שהיה נאמן למשנתו של הרב קוק - לגשר בין חילונים לדתיים. הוא אהב ללמוד תורה. איש זק"א סיפר לנו שככה הוא גם נהרג. מצאו אותו על ספר פתוח שבו למד".

"אני מתחננת לקום מחר בבוקר ולראות שכל זה לא היה", ביקשה מעיין רוט, אחותו של רועי רוט ז"ל. אלפים הגיעו ללוותו בדרכו האחרונה בבית העלמין באלקנה. כאשר הורדה גופתו לקבר והחלו לכסות אותה, גברו כוחות הבכי. אחד האחים במשפחה נפצע במהלך פעולה צבאית בעזה.

האחות מעיין (16)ספדה לרועי: "אני רוצה לדעת למה אתה. אני יודעת שאלוהים לא יענה, אבל למה אתה? למה אתה מעמיד אותנו בניסיונות האלה? אני בת אחרי שני בנים, אחד פצעת, ואת השני לקחת לי.

הלווייתו של רועי רוט (צילום: עידו ארז)

חברים ובני משפחה תמכו בהוריו של רועי, אורלי ויעקב, ובסביו וסבתותיו. עם מלוויו של רועי נמנה חבר הכנסת לשעבר שאול יהלום. אחד המספידים בהלוויה פנה לאלוהים ואמר: "איך אפשר לפגוע ככה במקום קדוש לאלוהים? זה לא רק כבודנו, זה הכבוד שלך. ריבונו של עולם? איך נכנסים בני עוולה לקודש הקודשים ולוקחים את רועי?"

מעיין סיפרה כי בעת הפיגוע שהו בני המשפחה בבית באלקנה, והאב צפה בטלוויזיה. "הייתי במטבח והכנתי אוכל לשבת. פתאום הודיעו שיש פיגוע בישיבת 'מרכז הרב'. אבא התחיל לבכות כאילו ידע שרועי נהרג. ניסיתי להרגיע אותו. אמרתי לו שזה לא בטוח עדיין, אך זה לא עזר. ניסינו להתקשר לטלפון של רועי, אבל לא הייתה תשובה".

האח דניאל (10) סיפר על רועיי: "הוא אהב את אלקנה, אהב את הישיבה וכל הזמן היה עושה שמח".

כל בני המשפחה חזרו שוב-ושוב בדבריהם על שמחת החיים של רועי. "כל הזמן היה לו מצב רוח. אם הוא ראה אדם מצוברח, הוא לא היה עוזב אותו עד שהיה מתאושש".

בני המשפחה סיפרו כי רועי נולד בכפר-סבא. כעבור כמה שנים עברה המשפחה להתגוררר באלקנה. ביישוב למד בבית-הספר ביסודי, ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבה התיכונית ברמת-גן ובישיבת מרכז הרב. "כל מה שהוא רצה זה לשבת וללמוד תורה. זה מה שהיה חשוב לו", אמרו בני המשפחה בכאב רב.