מה לוויזל ולתפארת מדינת ישראל?

הרעיון להעניק את זכות הדלקת המשואה ביום העצמאות לאלי ויזל, אינו נכון. כואב לי לומר זאת, כי האיש טוב ומיטיב. אבל בשנת ה-60 להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אין זה הגיוני שאזרח מדינה זרה החי מחוצה לה ואינו תושב ישראל, ידליק משואה.

המשואה איננה לחיי היהודים. היא איננה אודות השואה, למרות שהיא קשורה בה. היא דווקא התקומה שלאחריה, והיא מציינת איך הקמנו פה מדינה לפני 60 שנה. ישראל היא ביתם של אזרחי ישראל. היא יהודית מפני שאחרי כל כך הרבה דורות רצינו להקים מדינה לעם הזה. זו אמנם מדינת היהודים, אך רובם אינם שותפים לחיינו כאן, אלא כצופים בלבד. יהודי אמריקה תורמים לנו, אבל אם תפרוץ מלחמה בינינו לבין אמריקה, הם יילחמו בצבא האמריקני.

רוב העם בחר לא להיות פה. גם אלי וויזל בחר לא לחיות כאן, וזאת זכותו. מאות אלפי ישראלים הם אזרחי מדינות אחרות כיום, ואפילו בברלין יש כבר יותר ישראלים מבשדרות.

לפני 60 שנה הלכנו כצעירים לעשות משהו שלא נעשה אלפי שנים: לברוא מדינה חדשה. איש לא לימד אותנו איך להקים מדינות באיזורים עויינים. היינו חלשים ומעטים. בראשית ימי המלחמה הנוראה מכל המלחמות נהרגו אלפי צעירים בקרבות קשים מנשוא. כחיילים היינו ילדים. ראינו דם ואימה וטבח. לא עשינו זאת כדי להיות הדיסנילנד של העם היהודי. בראנו מדינה עברית בעברית. חגגנו את תחיית השפה שלנו ויום העצמאות הנוכחי הוא כמעט האחרון בחייהם של מקימי המדינה.

אלי ויזל הוא איש רב נפלאות. אבל את המשואה צריך להדליק הבחור התאילנדי שנולד בארץ לעובדים זרים והשבוע התגייס לצבא. את המשואה היה יכול להדליק יוצא העלייה הרוסית שכה הצליחה ושבלעדיה היינו מדינת רעידות האדמה שחוללו הומואים. אבל אין למצוא בין מדליקי המשואות אף רוסי.

כמובן יש ברשימה אנשים טובים, על כך אין להתווכח. לוועדה מותר היה להמליץ על מי שהיא רוצה. היה לי חבר בחטיבת הראל ושמו אינו ידוע. הוא נהרג לידנו בלי שנדע עליו דבר, וקראנו לו ישקה הפרטיזן. הוא היה לוחם אמיץ וחבר טוב. הוא בא משם להקים איתנו מדינה שאת לשונה לא ידע. בלבי הוא מדליק משואה כבר 60 שנה. 

אלי ויזל ראה שואה וחווה שואה אבל ישנם הרבה ישראלים שיצאו חיים מהשואה. חלקם לחמו אתנו ועזרו לנו לקיים את המדינה. אולי היא איננה בדיוק מה שרצו אלה ששלחו אותנו להקים אותה, אבל היא רק בת 60, או אולי - היא כבר בת 60 ועודה גם כמיהה, גם חלום, גם אכזבה, גם לוחמת על קיומה, גם עושה שגיאות.

אבל בירושלים ישנה ממשלה עברית, ומי שכפוף לה ומשלם את מיסיה, מי שילדיו משרתים בצבאה - יכול לקבל כל כבוד בארץ המסכנה והקשה הזאת. לא כך מי שבא הנה להתאהב בנו ואינו חי איתנו.