החברה הישראלית זקוקה לג'ומס
מרצ של העתיד צריכה להיות מפלגה שקולה, לא מתלהמת שמייצגת את הקול הענייני של החברה. חיים אורון יכול לספק את הסחורה
מאז 1992 לא עמדו הבחירות במרצ בראש סדר היום הציבורי. בבחירות ההן גרפה מרצ 12 מנדטים והצטרפה לממשלת רבין, כשבין מנהיגיה שולמית אלוני, אמנון רובינשטיין, יאיר צבן וחיים אורון (ג'ומס).
ההישג של מרצ הלך ונשחק עם השנים כשבראש המפלגה עמד נציג רצ או לחילופין מקבילו בדמות יוסי ביילין. האם תוכל מרצ לחזור על ההישג בבחירות הבאות? מסופקני. אבל מה שמרצ והשמאל הישראלים צריכים היום זה מנהיג שקול, מקובל, ובעיקר הגון ולא מניפולטור. אחד שדבריו יהדהדו ברצינותם בבחינת פיו וליבו שווים.
בבחירות הקרובות תימחק, ככל הנראה מפלגת הגמלאים, והגיבורים התורנים יהיו הירוקים למיניהם. האם תפקידה של מרצ יהיה להתחרות בהם? האם השמאל הישראלי יתחלק בין אלו שרוממות איכות הסביבה גרונם לבין אלו שדוחפים לשלום עם הפלסטינים בכל מחיר? כל בר בירב מבין כי תפקידה של מרצ בשנים הקרובות יכול וצריך להיות מרכזי ביותר בכל הנוגע לייצובה של החברה הישראלית. מרצ של העתיד צריכה להיות מפלגה שקולה, לא מתלהמת שמייצגת את הקול הענייני של החברה.
מרצ לא תהיה לעולם מפלגת העבודה, היא גם לא יכולה להיות ירוקה מדי. היא צריכה להיות אבן שואבת לצעירים ומבוגרים שרואים בה אלטרנטיבה שלטונית אמיתית, כאלה שמאמינים שכשתיכנס המפלגה לממשלה ניתן יהיה לשמור על עקרונות בסיסיים של דמוקרטיה, שלטון נקי וחף משחיתות שלטונית ובעיקר בעל אמינות ויושרה.
האם זהבה גלאון, הנתפסת כמועמדת קיצונית גם אם חריפת לשון, או רן כהן שמקדיש ימים ולילות לדיירי הדיור הציבורי הם אלו שיסחפו אחריהם את המוני המצביעים? העתיד של מרצ אינו טמון דווקא בצעירים. הוא טמון ביכולת שלה לגרום לחברי הקיבוצים יחד עם תושבי הערים במרכז ובפריפריה, המגזר הערבי ועם בעלי זכות ההצבעה בפעם הראשונה להבין כי היא יכולה להיות מפלגה רב תרבותית, המחוייבת לחיזוקה של הדמוקרטיה הישראלית וזאת מבלי להיות פרובוקטיבית ומוחצנת.
את הפרוקובוקציות ייצרו ממילא אלה שעושים זאת יום יום בזירה הפרלמנטרית ומחוצה לה. מרצ כבר מזמן איננה מפלגה שכזו ואינה צריכה להיות.
היום דרוש למרצ מנהיג שיתן לו לגיטימציה בקרב קהלים רחבים. רק מועמד אחד יכול להביא לה את האמינות, הנחישות והמחוייבות האין סופית למדיניות סוציאל דמוקרטית אמיתית. בעת המאבק הגדול נגד הכשלים של תוכנית ויסקונסין היה ג'ומס אחד הפעילים המרכזיים בתוך ועדת הכספים ומחוצה לה על מנת להשפיע על התוכנית ומרכיביה. כיו"ר שדולת הבריאות בכנסת הוא זכאי למלוא הקרדיט על ההגדלה המשמעותית של סל התרופות בשנה הבאה.
מרצ של השנים הבאות זקוקה למנהיג שיוכל למקם אותה בראש העשייה החברתית ויגדיר איתה את הדרך לצמצום הפערים בחברה הישראלית. "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק", שר מוקי. אז זהו, דווקא יש כמה מעטים שגם מדברים על צדק וגם פועלים להשגתו. ג'ומס הוא הבולט שבהם. זהו האיש שדרוש היום למרצ. האיש שיכול להביא אותה למחוזות שכבר מזמן שכחה שהיא היתה בהם.
רן מלמד, פעיל חברתי ולשעבר דובר מפם ומרצ
