שתף קטע נבחר

שלושת הטנורים

מפגש הפיסגה בין עמוס עוז, דויד גרוסמן וא.ב.יהושע, בסלון הספרים הבינלאומי בפריז, זכה להיענות ולהצלחה גדולה. א.ב. יהושע, שהתעקש לדבר בצרפתית, אפילו הצליח להצחיק את הקהל

יום לאחר הפתיחה החגיגית של סלון הספרים בפריז, בו ישראל היא אורחת הכבוד, התקיים מפגש בין שלושת הסופרים המוכרים בישראל, שזוכים לתרגומים ולכבוד גם בצרפת: עמוס עוז, א.ב. יהושע ודויד גרוסמן. המפגש, שנערך תחת הכותרת "הספרות והעולם", התקיים ב"אולם הכבוד", האולם המרכזי ביריד. שאר האולמות ביריד נקראים בשמות סופרים ישראליים, כמו בן יהודה, יהודה עמיחי וחיים נחמן ביאליק.

  

רבים הגיעו מראש כדי לתפוס מקום בפאנל הייחודי. היו שהגיעו אף שלוש שעות לפני הזמן כדי להקשיב לדברי הסופרים. אבל רק כמאתיים מהם הצליחו להיכנס, רבים מהם נשארו עומדים במעברים או ישבו על הריצפה, והאחרים נאלצו לצפות באירוע מחוץ לאולם דרך מסכי וידאו.


עמוס עוז, דויד גרוסמן, א.ב. יהושע ומתורגמנית 

 

כבר בהתחלה זכה א. ב. יהושע לתשואות כשהודיע שהוא ידבר בצרפתית, וזה אכן מה שעשה. שני הסופרים האחרים – עוז וגרוסמן – השתמשו בשירותי מתורגמנית. גם כשאחת הנשים בקהל ביקשה מיהושע שידבר בעברית, כדי שתוכל לשמוע את גוון קולו, הוא התעקש: "אני בצרפת, אני מדבר בצרפתית".

 

רוב הדיון, שערך כשעה וחצי, עסק בחיבור ובהפרדה שבין ספרות לפוליטיקה. "על השולחן שלי יש שני עטים", אמר עמוס עוז, "אחד שחור ואחד כחול. בעט אחד אני משתמש כשאני רוצה להגיד לממשלה ללכת לעזאזל. ואז אני כותב מאמר: 'ממשלה יקרה, לכי לעזאזל'. אז הם קוראים את המאמר ולא הולכים לעזאזל, אני לא יודע למה. בעט השני אני משתמש כשאני רוצה לכתוב סיפור, ואני אל מערבב בין שני העטים". יהושע שוב הצחיק את הנוכחים כשאמר על דבריו של עוז: "אני מכיר את עמוס הרבה שנים ואני אומר לכם: אין לו עט".

 

בשעה שיהושע התעקש כי השאלה היא "שאלה של זהות יהודית. שאלה מוסרית ביחסים בנינו לערבים", דויד גרוסמן אמר כי "בראש ובראשונה אני סופר. למזלי, אני חי בישראל שבה כל סיפור אישי ואינטימי מקבל את תיבת התהודה העצומה של ההיסטוריה, של הסכסוך, של הגורל היהודי, של הקיצוניות של הקיום בישראל, ככה שאולי החיים בישראל הם קשים ואולי בלתי נסבלים לכל בן אדם נורמלי, אבל בשביל סופר זה גן עדן".

 

יהושע התייחס גם לפריחה של התרבות הישראלית בחו"ל, במיוחד לכבוד לה זכתה הספרות הישראלית בסלון הספרים בפריז, ואמר "לכל אורך ההיסטוריה. בכל פעם שהיה ייאוש ודימדומים, התרבות פרחה. אני מקווה שתהיה לנו תרבות רעה מאוד, ושהמצב הפוליטי יהיה כמו במדינות סקנדינביה".


אולם הכבוד בו התקיים מפגש הפיסגה (צילומים: יחזקאל רחמים)

 

גם גרוסמן, שבמהלך החודש אמור לצאת ספרו החדש, התייחס אל הענין הפוליטי. "כל עוד אין לנו שלום אנחנו לא חיים את החיים שאנו ראויים וצריכים לחיות", הוא אמר, "כבר שישים שנה אין לנו גבולות ברורים. זה כמו לגור בבית שהקירות שלו כל הזמן מתנדנדים. אני רוצה שנפסיק להיות מן משל כזה לאנושות, מן סיפור גדול מהחיים, אני רוצה להיות חלק מהחיים. אני רוצה להיות עם מיוחד, אבל מיוחד בדיוק כמו שהצרפתית, האיטלקים והמצרים מיוחדים. אני רוצה שנתחיל להרגיש דבר שאין לנו אותו עד היום, למרות שאנחנו בני 60 - מוצקות של קיום".

 

שני האחרים - עוז שהוא הסופר המתורגם ביותר מעברית לצרפתית, 22 מספריו תורגמו לשפה, ויהושע, שספרו האחרון "אש ידידותית" תורגם אך עכשיו – הביעו פחות תקווה ויותר חשש. כשנשאלו על העתיד הצפון לנו, אמר עוז: "מי שעיניו בראשו רואה אחרי שאחרי העידן הפוסט-מודרניסטי מגיע העידן הפרה-ארכאי. ומי שרואה את הקנאות המתגברת והפנאטיות המתגברת בעולם רואה שאחרי המאה העשרים תגיע המאה האחת-עשרה".

 

יהושע התייחס למצב הכלכלי הפוליטי העולמי. "אני רואה את המשבר הפיננסי בארצות הברית", הוא אמר, "ואני חושב שזה מחייב את האנשים לחשוב שלא הכל יילך על פי חוק השוק החופשי והגלובליזציה הפרועה. שצריך להחזיר איזשהו מימד מוסרי להתייחסות, גם לגבי הכסף, גם לגבי המדיניות. כמובן שהאמנות תהיה מחויבת להיות שותפה בעניין הזה. העניין המוסרי שחלקים באמנות התעלמו ממנו לגמרי, חייב לחזור ולהיות במרכז".

 

למרות הדברים כבדי המשקל, לאורך כל הדיון היתה אווירה נינוחה, הקהל נהנה, נראה מעריץ, וכמו בתחילה, גם בסוף הצליח א.ב. יהושע להצחיק את הקהל כשאמר: "מזלכם שהזמן נגמר אחרת הייתי מתחיל לעשות תעמולה לעלייה".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יהושע. הצליח להצחיק
צילום: יחזקאל רחמים
לאתר ההטבות
מומלצים