הסלון האווירי של נתב"ג

נתב"ג 2010. מטוס מנהלים עוצר סמוך לטרמינל 1. נוסעיו מובלים למבנה חדש ומהודר ונכנסים לחדר אירוח פרטי, שבו יקיימו בקרוב מסיבת עיתונאים. דיילים חינניים דואגים לביורוקרטיית המכס ולהחתמת הדרכונים שלהם. צוות הטייסים פונה לחדר המנוחה שלו, המטוס נהנה מתחזוק צמוד ומלא — ורשות שדות התעופה גוזרת קופון נאה.

טרמינל לעשירים

ברוכים הבאים לטרמינל החדש שייפתח בעוד כשנה וחצי בנמל התעופה בן גוריון. הוא יוקם סמוך לטרמינל 1 הישן בעלות של 10 מיליון שקל, ישתרע על פני 1,000 מ"ר ויופעל על ידי זכיין פרטי. המבנה החדש יכלול מבואת כניסה, אולם המתנה עם בר, ארבעה חדרי אירוח, עמדת ביקורת גבולות, חדר בידוק ביטחוני, אולם מכס, מטבחון, חדר מבצעים ותדרוך טייסים, חדרי מנוחה לצוות ואזור תפעולי. דיוטי פרי לא יהיה שם; לקוחות הטרמינל החדש אינם זקוקים למחירים פטורים ממכס.

הלקוחות הללו — בעלי מטוסים פרטיים ומי ששוכרים מטוסים כאלה — הם קהל מתרחב והולך. בשנה שעברה עמד מספר הנוסעים במטוסים פרטיים בנתב"ג על 17,680 בני אדם, ב־5,120 נחיתות והמראות; מדובר בגידול של 32% ו־28%, בהתאמה, לעומת 2006. לנוכח הצפי כי המספרים האלה ימשיכו לגדול הבינו ברשות שדות התעופה שיש כאן צורך ממשי — וגם הזדמנות עסקית.

"המטרה של הטרמינל היא קודם כל לתת מענה לטרנד של מטוסי מנהלים שמתפתח בעולם, ובמקביל להסדיר את כל הנושא הזה שעד היום היה פחות מסודר", אומר זאב שריג, מנהל נתב"ג. "היום חלק מההכנסות בתחום הזה זורמות לגורמים שהם נותני שירותים, אבל לא השקיעו אגורה אחת בתשתיות. אנחנו גורסים שכל מי שפועל פעילות מסחרית בנתב"ג ומשתמש בתשתיות שלו, צריך לשלם לנו את החלק שלנו".

תעשיית המטוסים הפרטיים, מסביר שריג, מאפשרת לשדה להרוויח את אותה אגרה על פחות השקעה: "רומן אברמוביץ' שנוחת פה עם הבואינג 767 משלם אותה אגרה כמו מטוס נוסעים דומה עם 320 איש שהעבודה עליו רבה יותר".

לביקורת המתבקשת על יצירת "טרמינל לעשירים" הוא מגיב באומרו שהמתחם יספק מאות מקומות עבודה, ושההכנסות מדמי הזיכיון יאפשרו לשפר את הבטיחות ולממן שירותים נוספים הניתנים לכלל ציבור הנוסעים. "הטרמינל החדש לא בא על חשבון הנוסע הרגיל ולא גורע מהשירותים שהוא מקבל", מדגיש שריג. "אם לא יהיה לנו שירות כזה ניחשב לנמל תעופה מפגר. הנוסעים בטרמינל לא עוקפים את התור, הם לא פטורים מהתהליכים הרשמיים של מדינת ישראל. אלה שירותים שאנשים יכולים ומוכנים לשלם עבורם, ומה לעשות, העולם הולך לכיוון הקפיטליזם. ביום שיחליטו על שוויון עולמי נחסל את האריסטוקרטיה".

מטוס מנהלים בנתב"ג. מסלול המראה מיוחד (צילום: עמית שעל)

לא אורזים לבד

נתב"ג 2008. שנה וחצי לפני פתיחת הטרמינל החדש, הנוסעים במטוסים הפרטיים נהנים כבר היום מסלול המראה מיוחד להם, דווקא בטרמינל הישן (טרמינל 1). "דרך המלך", מכנה אותו נעמה שמן, מנהלת הטרקלינים לאח"מים בנתב"ג, ובראשם הטרקלין לטיסות פרטיות בלבד — מצדה. שם, רגעים לפני היציאה מהארץ, לב לבייב וארקדי גאידמק מתרווחים בכורסה מרופדת כשהבודק הביטחוני שואל אותם את שאלת הארזת־לבד. "השאלות הן אותן שאלות, רק שבמקרה של הלקוחות פה הם לא אורזים לבד", צוחקת שמן.

גם שאר התהליך לא דורש מהם מאמץ מיוחד: הנהג יכול להוריד אותם ממש בפתח הטרקלין, ואנשי חברות השינוע לאח"מים, שנשכרו מבעוד מועד, דואגים לסחוב בעבורם את המזוודות עד למטוס, לקחת מהם את הדרכונים ולהחתים אותם אצל בקרית הגבול ולקרוא לבודק הביטחוני, אחד מהשניים שמצוותים באופן קבוע לטרקלין. כל התהליך אורך פחות מ־30 דקות, שנשטפות בקלות במורד הגרון בזכות כיבוד ושתייה קלה וחריפה. בסופו עולים האח"מים על רכב שמסיע אותם עד למטוס — שם כבר מחכה להם הצוות הפרטי שלהם, הכולל לרוב שני טייסים ודיילת.

"אנשי העסקים מצפים שהשירות בתוך השדה יהיה מאוד נוח ומפנק. לכן יש מסלול מיוחד שנותן את השירות הראוי למי שמגיע לפה עם מטוס פרטי", מסביר דייב לאופר, מנכ"ל לאופר תעופה, אחת מחברות השינוע שפועלות בשדה ושדואגות לפינוקים האלה, בין היתר ללקוחות כמו בעלי מכבי תל אביב אלכס שניידר ומנכ"ל טימברלנד ג'ף שוורץ.

אדלסון תפס ת'חניה

ובינתיים, מחוץ לטרקלין מצדה, בחניית המטוסים הפרטיים, עומדים כ־20 מטוסים. ביום מקרי בפברואר, אחד מהם עומד להמריא. המזוודות כבר מועמסות, האוכל — בהזמנה אישית מאחת ממסעדות היוקרה של תל אביב — כבר מוכן, ועוד רגע יעלה עליו איש העסקים ששכר אותו מבעליו, טייקון מקומי. מחלון אחד הוא יראה את המטוס של איתן ורטהיימר, מחלון אחר את זה של המיליארדר היהודי רוברט קראפט, שהגיע לביקור. שבוע לפני כן עמד שם הבואינג 747 הענק של שלדון אדלסון, שבועיים אחר כך המטוס של חיים סבן, ובקרוב יצטרף לרשימה גם הצ'לנג'ר החדש שקנתה אי.די.בי עבור נוחי דנקנר.

טרקלין מצדה. נפתח רק על פי הזמנה מראש (צילום: עמית שעל)

"שוק המטוסים הפרטיים כרגע בוער בארץ", אומר אוהד בן־דב, בעלי Global Jet Solution, סוכנות תיווך לטיסות פרטיות. "זה לא בשביל השואו־אופ, זה כלי עסקי לכל דבר. אתה ממריא מתי שאתה רוצה, עם האנשים שאתה בוחר שיישבו איתך במטוס, ויכול לנחות בשדות התעופה הפרטיים שקרובים יותר למרכזי הערים".

לדבריו, רוב אנשי העסקים שמחזיקים במטוסים נוהגים להשכיר אותם לקולגות, וכמה חברות פרטיות מחזיקות מטוסים לשימוש כל מי שארנקו מרשה לו. "ברגע שפונה אליי לקוח ומבקש טיסה פרטית אני עושה סבב בין בעלי המטוסים לראות איזה פנוי", הוא ממחיש. לגבי מטוס אחד הוא לא צריך לברר: זה של גלזר אחזקות שבבעלות עופר גלזר, שבן־דב מנהל לו את לוח הזמנים ודואג להשכירו כך שהוא "יהיה עסוק באוויר כמה שיותר".

לא רק בארץ בוער השוק, אלא בעולם כולו. הזרז לכך, מסביר זאב שריג, היה הפיגועים בארצות הברית ב־11 בספטמבר 2001. "מרגע שהוחמרו הבדיקות הביטחוניות התחילו אנשי העסקים לעשות את חשבון הזמן והנוחיות שלהם", הוא אומר. "בכל רגע נתון חונים בנתב"ג כ־15 מטוסי מנהלים — ישראליים וזרים (בחגים המספר מגיע ל־30 — ע.ק). כל פירמה וכל בעל הון שרוצים לעקוף את העיכובים ואת בדיקות הביטחון קונים או שוכרים מטוס מנהלים".

רמטכ"ל מאחורי הדלת

התופעה הזניקה גם את השירותים הנלווים לטיסות פרטיות, שהחלו למעשה הרבה לפני אסון התאומים. "כשהתחלנו להפעיל את השירות למטוסי מנהלים, ב־1986, לא היו הרבה מטוסי מנהלים בישראל", נזכר שריג, שיזם אז את המהלך. "לשאול אייזנברג היה מטוס פרטי ואולי לעוד אחד או שניים, וזו היתה תופעה יוצאת דופן. אבל המערך של טיפול באנשים חשובים ובמטוסים פרטיים למעשה הביא להסדרת הפרוטקציוניזם. לפני כן, כשחברת נסיעות או נציג רצו לקבל את פניו של אורח חשוב הם היו צריכים לקבל רישיון להיכנס לאולם המכס, כולם היו משיגים רישיונות עם קשרים וכבר היו לנו 2,000 רישיונות לאנשים שנכנסו לאולם המסועים והמזוודות והיו מיותרים שם תפעולית וביטחונית".

ב־2004, כשטרמינל 3 נפתח, גם ההתחככות המועטה עם המוני הנוסעים נחסכה מהטסים במטוסים פרטיים: הטיסות המסחריות עברו לטרמינל 3, הפרטיות נשארו במובלעת העשירים של טרמינל 1.

"טרמינל 3 הוא יפה וחדש אבל עדיין עומדים שם בתור", אומרת נעמה שמן, "כאן יותר נוח. הבן אדם מגיע, שותה את כוס הקפה שלו, את כוס היין, את הקורבוזייה, יושב כמו מלך וכולם מגיעים אליו. בשנים האחרונות יש עלייה במספר הטסים שמגיעים לכאן וזה נהיה ממש טרנד בארץ. אני רואה פה לקוחות שבעבר ראיתי בטרקליני דן למעלה (טרקלינים שמפעילות חברות התעופה במתחם הדיוטי פרי לטסים במחלקה ראשונה או במחלקת עסקים — ע.ק) והיום חוכרים מטוס וטסים מפה. נדיר שאיש עסקים בכיר ייצא מהארץ ולא יעבור פה".

בטרקלין מצדה, שמופעל על ידי רשת מלונות דן וחברת השינוע QAS ונפתח רק על פי הזמנה מראש, יש שלושה חדרים — הגדול מכיל כ־25 מקומות ישיבה והשניים הקטנים כ־10 כל אחד. אנשי עסקים, מספרת שמן, נוהגים לקיים בהם פגישות דיסקרטיות ואף לסגור עסקאות. "יש כאן לפעמים שיחות מדיניות עם אורחים רשמיים של מדינת ישראל", היא אומרת. "כשבוש היה כאן סגרנו את הטרקלין, הרמטכ"ל למשל יושב פה עם דלת סגורה לפגישות ואסור לאף אחד להתקרב. יש מנכ"לים של חברות שלא רוצים להיכנס לארץ מחשש שהביטוח לא יכסה להם את זה, אז הם מעדיפים לנחות בנמל, לקיים פגישה בטרקלין ולעלות בחזרה לטיסה כמה שעות אחרי זה".