שתף קטע נבחר

רוצים לקבל מהילד תשובות? שימו מסכה

האם נדע לזהות אם משהו נורא יעבור על הילד שלנו? מה עושים כשהילד לא מספר כלום? פשוט זורמים איתו, ומשתמשים במה שהכי טבעי לילדים - משחקי דמיון. החליפו תחפושות ומסכות ואולי תגלו דברים מעניינים. אם לא, לפחות יהיה ממש כיף

אנחנו משאירים את הילד בגן או בבית הספר וחוזרים אחרי המון שעות לקחת אותו - מתים לדעת מה עבר עליו כל היום. האם היה לו כיף, האם קרה לו משהו רע, האם מישהו התייחס אליו לא יפה, עשה לו משהו נורא? איך נוכל לדעת? 

 

מזל שהילד כבר למד לדבר. אפשר פשוט לשאול אותו! מעולה. "חמודי, איך היה היום בגן?" וחמודי עונה מיד כמובן: "בסדר".   

 

"היה לך כיף? מה עשית? עם מי שיחקת?" אתם מתעקשים והוא כבר מזמן עבר נושא. אין עם מי לדבר. הוא אמר שהיה בסדר, לא מספיק לכם?

 

לא ממש. בדרך כלל אנחנו רוצים לדעת הרבה יותר על הילדים שלנו. "אם את חוקרת, את מקבלת נחקר ששומר על זכות השתיקה", צוחק הרצל כחלון, מטפל משפחתי וזוגי ומנחה בכיר במכון אדלר.

 

"כשרוצים לחנך ילדים בכל מיני נושאים חשובים אי אפשר להושיב את הילד ולתת לו הרצאה", מוסיפה יעל פדר מ"תיאטרון החברים של יעל". הוא לא יבין. צריך להשתמש בכל מיני טכניקות אחרות".

 

 

טיפול דרך מסכה

לכבוד פורים, החלטנו לשים את הפוקוס על אחת השיטות הטובות והשכיחות אצל מטפלים לשיחות עם הילדים - משחקי תפקידים. "תחפושות, מסכות והצגות שימשו אותנו המטפלים מאז ומתמיד. זהו כלי טיפולי מעולה, במיוחד עם ילדים קטנים המתקשים לבטא את עצמם ושפתם לא עשירה מספיק".

 

"אחד הדברים שנורא מעניין ילדים זה היכולת שלהם לעמוד מאחורי מסכה ולעשות מה שהם רוצים", מסביר משה קפטן, מנהל אמנותי - מדיטק חולון. "כשהם עולים על הבמה והם משחקים, הם יכולים להרשות לעצמם לפרוח, להגיד מה שהם רוצים, להתחבא מאחורי דמות של מישהו אחר. זה טיפול מקסים בעיני, דרך מסכה, דרך במה של תיאטרון, בלי שהיינו צריכים לצעוק עליהם או לחנך אותם ולהטיף להם. השתמשנו בדרכים תיאטרליות, שהילדים מתחברים אליהן בשניה".

 

שיטת המסכות והחלפת התפקידים היא לא שיטה השמורה רק לפסיכולוגים ולמטפלים. כל הורה יכול ללמוד להשתמש בה - גם בחיי היום יום עם הילדים וגם כאשר צריך לדבר על נושאים קשים, כמו התעללות והטרדות מיניות. "צריך ליצור אווירה של פתיחות בבית", מסבירה פדר. "אנחנו הרי מצפים מילד שאם קורה לו משהו רע בחוץ, שהוא יבוא ויספר לנו, אבל אם הוא לא מספר לנו דברים טובים שקורים לו, אז למה שיספר לנו דברים רעים?"

 

"דרך ההצגה אנחנו מקבלים את החוויה הסובייקטיבית של הילד, דרך מה שקרה בגן", מוסיף כחלון. "הוא מתחיל לצעוק, הוא מתחיל לצרוח, אולי להרביץ. לא בטוח שכל זה קרה, אבל אני מקבל מהילד מידע פנטסטי".

 

כחלון מציע לנו כמה טיפים, שיכולים לעזור לשוחח עם הילדים בחיי היום יום:

  

שאלות פתוחות

הילד מגיע מהגן. במקום לשאול שאלה סגורה: "איך היה?" ולקבל תשובה סגורה: "סבבה", שואלים שאלה פתוחה: "עם מי שיחקת היום, איזה סיפור סיפרה הגננת, מה היה המשחק שהכי אהבת לשחק בחצר, האם היו ילדים שבכו היום בגן?".

 

הקשבה אמיתית

הורים בדרך כלל לא מקשיבים. הם מסבירים וממהרים לתת עצות. אולי בגלל זה הילדים שמחים לבוא אלינו המטפלים, כי אנחנו קודם כל מקשיבים. פשוט הקשיבו באמת ונסו להבין מה עבר עליו, איך הרגיש. אם שמענו משהו מזעזע כמו: "הסייעת הרביצה לאחד הילדים", לא לקפוץ. להישאר רגוע להקשיב עד הסוף, על מנת לא להבהיל את הילד. נקשיב, נשאל איך הרגיש כשראה את הסייעת מרביצה: "פחדתי" או "ברחתי משם".  

 

למלל רגשות

שקפו לילד במילים את מה שהוא מרגיש. חשוב שהוא ישמע את ההורה שלו אומר במילים את מה שהוא מרגיש. זו חוויה מעצימה עבור הילד ואפילו מרגשת: "ההורה הבין בדיוק מה שאני מרגיש". זה מקרב ומחזק את האמון בין הילד להורה שלו.

 

למשל: "אתה כועס, אתה מפחד, אתה רוצה ממתק ואני לא נותן לך וזה מאוד מתסכל אותך. אני מבינה אותך. אתה עכשיו עצבני". במקום משפטים כמו: "נודניק מפונק אחד. קח ממתק, רק תפסיק לילל כמו תינוק".

 

להתחפש

בהרבה מקרים אנחנו רוצים להבין מה עובר על הילד מהבחינה הרגשית, אך לא תמיד הילד מסוגל להסביר את עצמו במילים. כאן תבוא לעזרתנו התחפושת.

 

למשל: הוא מתעורר בלילה בבכי וצרחות כי המפלצת יושבת לו באמצע החדר ומפחידה אותו. רוב ההורים ידליקו את האור ויאמרו משהו כמו: "תירגע חמוד, אין שום מפלצת. אין ממה לפחד". מה הילד מבין מהתגובה הזו? שמה שהוא מרגיש זה לא נכון. כאן באות לעזרתנו התחפושות. למחרת נברר איתו איך בדיוק נראית אותה מפלצת, נצייר אותה ביחד, נציע לילדים להתחפש אליה. אפשר לתת למפלצת שם ואפשר גם להמציא מפלצת יותר חזקה שתשמור עליו ממפלצות אחרות".

 

משחקי תפקידים

משחק התפקידים הוא כלי מעולה להורים, כדי להבין את עולמו של הילד. פשוט נציע: בוא נעשה הצגה. אתה תתחפש לגננת, למורה, למדריכה בצהרון או בחוג ואני אהיה הילדים בגן. ממש להלביש אותו בבגדי הגננת ושהוא יתחיל לעשות מה שבחוויה שלו עושה הגננת.

 

בהצגה קטנה של כמה דקות אפשר לקבל מידע ששווה המון: איך הילד שלנו תופש בחוויה הסובייקטיבית שלו את מה שקורה בגן, איך הצוות מתנהג, איך המדריכה בצהרון מדברת? הצגות ומשחקי תפקידים הם כלי מעולה גם לעיבוד חוויות קשות שילדים עוברים. דרך דמיון מודרך והצגות, הילד נוגע בחווייה. רק שהפעם הוא שולט במצב ויכול אפילו לסיים את החוויה אחרת, עם הפי אנד, כי הרי זו הצגה.

 

סוד טוב או סוד רע?

יעל פדר היא עובדת סוציאלית ושחקנית בהצגה "יעל לומדת לשמור על גופה", שיצאה לאחרונה גם בקלטת ילדים (הד ארצי). בהצגה ובקלטת לומדים הילדים וההורים איך לדבר על נושאים קשים, כמו פגיעות מיניות ומקבלים מושגים שיכולים לעזור להם להבין את הסיטואציה בה הם נמצאים ולדבר עליה. הם לומדים מה מותר ומה אסור, מהו סוד טוב ומהו סוד רע ומקבלים כלים לדבר גם על נושאים המעוררים בדרך כלל מבוכה. גם יעל מציעה לנו כמה טיפים לשיחות עם ילדים:

 

  • לילדים יש סקרנות טבעית, בריאה ולגיטימית והם נוהגים לשאול שאלות. חשוב שההורים לא יתחמקו משאלות הילד, אפילו אם הן מביכות את ההורה או גורמות לו תחושה לא נוחה, שכן אם הילד לא יקבל תשובות לשאלותיו, הוא יחפש את התשובה במקומות אחרים.

 

  • שוחחו עם הילד בגובה העיניים, בשפת הילד והשתמשו במושגים מחיי היום יום שלו.

 

  • אל תערכו עם הילד שיחה רשמית, אלא שוחחו באופן פתוח וגלוי, תוך כדי ההתנהלות היומיומית.

 

  • עודדו תקשורת פתוחה בבית. הימנעו מאווירת סודיות, שלא חושפת רגשות ומידע. הורה לא יכול לצפות שילדו יספר לו משהו רע שקרה לו אם הילד לא מספר לו על דברים טובים או יומיומיים. עודדו את הילד לספר ולשתף, תנו לו תחושה שמאמינים לו ושקשובים אליו. אל תתייחסו אל דבריו כאל סיפורים דמיוניים.

 

  • עודדו את הילד לסמוך על הרגשות שלו, היו קשובים לרצונות הילד וכבדו אותם.

 

  • שוחחו איתו על משמעות שמירת סוד – זו דילמה לא קטנה אצל ילדים. פעמים רבות אנו אומרים להם שצריך לדעת לשמור סוד (כשמתכננים מסיבת הפתעה לאימא, למשל) – אבל חשוב להסביר מהם ההבדלים בין סוד לסוד. יש סודות טובים ויש סודות רעים. גם ההבחנה בין הלשנה לדיווח הכרחית. ההלשנה נתפסת כמשהו מאוד לא יפה אצל ילדים, וצריך לעזור להם לנסח אמות מידה וכללים, שיעזרו להם להבדיל בין המצבים.

 

  • בנו לילד רשת תמיכה - מנו בפניו רשימה של אנשים קרובים היכולים לשמש אוזן קשבת – כדאי לתת לילד אופציות כמו גננת, יועץ/ת, מורה, דודה, אח/ות או כל אדם אחר שהוא בוטח בו.

פורסם לראשונה 20/03/2008 21:06

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יהונתן צור
טיפול בדרך תיאטרלית
צילום: יהונתן צור
מומלצים