חוסר שיוויון בין נשים לגברים באקדמיה - בגלל הביולוגיה?

בחודש ינואר 2005, נשא נשיא הרווארד לורנס סאמרס נאום בכנס כלכלי לא ממש חשוב בבוסטון. הנאום קיבל תהודה עולמית בגלל שהוא העז לומר אמירה שאינה פוליטקלי קורקטית במיוחד: ייצוג לא שווה של נשים ברמות הגבוהות של המדעים וההנדסה נובע גם מגורמים ביולוגיים ואבולוציוניים.

כמיטב המסורת של אמירות כאלה, סאמרס הותקף מכל עבר שהוא סקסיסט, תומך באפליית נשים ושהוא מאמין שרק גורמים ביולוגיים אחראים להבדלים בין גברים ונשים. כמו במקרים דומים רבים, המבקרים מתעלמים ממה שהוא באמת אמר (אפשר לקרוא בקישור המצורף) וציירו אותו כשוביניסט שחושב שנשים נחותות מגברים.

סאמרס כמובן לא טען שאין אפליית נשים או שגורמים חברתיים ותרבותיים אינם משפיעים על ייצוג נשים ברמות הגבוהות של האקדמיה. למעשה הוא התייחס לכך בהרחבה בנאום שלו. מה שהרגיז את כל המבקרים הייתה העובדה שהוא "העז" לומר שיש לקחת בחשבון גם גורמים ביולוגיים כשאנחנו מנסים להבין למה יש פחות נשים בתחומי המדע והמתמטיקה.

נושא רגיש

כמו בכל שאלה דומה לגבי יכולות או התנהגויות של בני אדם, רבים האנשים שיוצאים כנגד עצם העלאת האפשרות שישנם גורמים ביולוגיים ואבולוציוניים שמשפיעים על התוצאה הסופית. הם פוסלים אותה א-פריורית ולמעשה חושפים את האג'נדה שמניעה אותם.

אם אנחנו מעוניינים לחקור בצורה אובייקטיבית כל דבר שקשור לבני אדם חייבים לקחת בחשבון גורמים אבולוציוניים וחברתיים כאחד. אם מנסים להסביר תופעה מסוימת במונחים חברתיים, חייבים גם לשלול הבדלים אבולוציוניים או לפחות להתייחס אליהם ולהיפך. אי התייחסות כזו מובילה להבנה חלקית של התופעה במקרה הטוב או לעיוות בולט במקרה הגרוע.

ההבדל בין אי שיוויון בהזדמנויות לאי שיוויון בתוצאה

הנה כמה נקודות שאף פעם כנראה לא מיותר להזכיר. כשאנחנו רואים אי שיוויון מספרי בייצוג קבוצות שונות בפועל, אין בו ללמד אותנו דבר על הסיבות שהובילו לאי השיוויון הזה. יש הבדל בולט בין אי שיוויון בהזדמנויות לאי שיוויון בתוצאה. אם שני אנשים מקבלים הזדמנות שווה, ומגיעים להישגים שונים אין בכך כדי להעיד על אפלייה. למשל, אם שחורים טובים יותר בריצות למרחקים ארוכים, לא סביר שהדבר נובע מאפלייה לטובתם.

נשים ראויות לעסוק במדע

אין גם שאלה בכלל אם נשים מספיק טובות לעסוק בתחום מדעי זה או אחר. יש היום מדעניות בכל הצמתים המרכזיים של המדע והן זוכות להכרה הראויה לה. השאלה היא לא אם נשים מסוגלות לעסוק במדע כלשהו, אלא האם אנחנו צריכים לצפות שהייצוג שלהן יהיה בפרופורציות שוות לאלו של הגברים.

למעשה, דווקא מתוך הכרה שהשוני הביולוגי בין גברים ונשים משפיע על האחוזים הקטנים יחסית של נשים בתחומים מסוימים, יכולה לדחוף אותנו שיהיה ייצוג גדול יותר שלהן בתחומים הללו. אנחנו צריכים לשאוף שהן תהיינה מיוצגות במידה זו או אחרת בכל התחומים המדעיים מכיוון שהן מביאות נקודת מבט רעננה ושונה מזו הגברית, מה שתורם תרומה מכריעה למדע.

נשים עולות על גברים בגילאים מוקדמים

בגילאי יסודי ותיכון, הישגי הנשים במדעים ומתמטיקה זהים ואף עולים במקרים לא מעטים על אלו של הגברים. בנים ובנות נכנסים לבית הספר היסודי עם ידע שווה בממוצע, אבל לקראת סוף היסודי מתגלים כמה הבדלים בולטים לעין: נשים מפגינות יכולות מילוליות טובות יותר שמתבטאות באיות מדויק יותר, יכולת הבעה בכתב ובעל פה משופרת, וזכירה טובה יותר של חומר מילולי.

גברים, לעומת זאת, טובים יותר בממוצע ביכולות מתמטיות מסוימות. הם טובים יותר במשימות הדורשות רוטאציות מנטליות של גופים או מפות, אבל נשים טובות יותר בזכירת תוואי שטח בולטים ומיקום של עצמים. גברים טובים יותר בפיתרון בעיות מתמטיות מילוליות, נשים טובות יותר בחישובים מתמטיים. נשים גם טובות יותר בזכירת פרצופים והזיכרון האפיזודי, זה שמבוסס על זכירת אירועים שנחוו באופן אישי, טוב יותר (נשים גם זוכרות היטב את הזמן והמקום של האירועים הללו).

ההבדלים האלה נמצאו בכל התרבויות שבהן נחקרו, ברמה זו או אחרת, וקשה לייחס אותם להשפעות תרבותיות (ואם יש כאלו, צריך להראות את הכוחות והסיבות שגורמים לזה שגברים טובים יותר ברוטציות מנטליות לדוגמה). לא סביר שלהבדלים אין שום קשר לאבולוציה והם שרירותיים לגמרי. הדבר דומה למטבע שהוטל פעם אחת בעברנו הרחוק והחליט על הכיוון של אותם הבדלים, ומאז הם מונצחים שוב ושוב ללא שום שינוי או סיבה נראית לעין.

לא על הממוצע לבדו

חלק מההבדלים הבולטים באחוז הנשים שפונות לקריירה מדעית יכול להיות מוסבר על ידי הבדלים ממוצעים ביכולות. אבל כשמסכמים את כל ההבדלים הללו מוצאים שההבדלים הללו קטנים יחסית ולא סביר שהם אחראים להבדלים מאוד בולטים במישרות הבכירות ביותר. אז איך יתכן שעדיין מעטות הנשים הפונות לקריירה אקדמית בתחום?

כאן אנחנו מגיעים לטענה המרכזית שסאמרס העלה, טענה שללא ספק לא הובנה כראוי ועוותה על ידי מתנגדיו. סאמרס התייחס לנקודה חשובה שפעמים רבות מוזנחת כשמשווים שתי אוכלוסיות שונות, ונוגעת להתפלגויות הסטטיסטיות השונות של גברים ונשים בתכונות מסוימות. רוב מוחלט של ההשוואות בין אוכלוסיות מתייחסת לממוצעים השונים של אותן אוכלוסיות. אבל ממוצעים מספרים רק חלק מהסיפור.

כאשר רוצים לדעת מי הכי טוב בתחום מסוים הממוצע לא עוזר לנו הרבה למצוא את התשובה. מה שחשוב במקרה כזה הוא הפיזור של תוצאות אותה קבוצה. קיימים כמה מדדי פיזור כאלו (הבולטים בהם הם השונות וסטיית התקן) והם אלו שקובעים מי יהיה בקצה הפירמידה, כמו גם מי יהיה בתחתית שלה.

כשאנחנו משווים הישגי גברים ונשים ביכולות מתמטיות מסוימות (למשל, יכולת מרחבית), אפשרי בהחלט שנשים יגיעו להישגים דומים לאלו של גברים בממוצע אבל הפיזור שלהם יהיה שונה. תחשבו למשל על מבחן שבו הציון הממוצע של גברים ונשים הוא 80. אצל הנשים, כל התוצאות נעו בין 70-90, בעוד אצל הגברים הן נעות בין 60-100. שונות הציונים של הגברים פשוט גדולה יותר.

זה אומר שמצד אחד יהיו יותר גברים עם ציונים גבוהים יותר, ומצד שני יהיו גם הרבה יותר גברים עם ציונים נמוכים יותר. רוב ציוני הנשים לעומת זאת, יתרכזו סביב הממוצע. זו בדיוק הטענה לגבי ההבדלים ביכולות מתמטיות. הטענה אינה שגברים יותר חכמים מנשים בממוצע, אלא שבקצה העליון של הסקאלה, אלו שמגיעים לרמות הגבוהות ביותר של מתמטיקה, יש יותר גברים מנשים.

ההבדלים האלה אינם אומרים שרוב הגברים טובים מנשים במתמטיקה, או שאין נשים הטובות מרוב הגברים בתחום. הם רק מראים שהפרופורציות שונות לגברים ונשים. זו הסיבה שלא הגיוני ולא מוסרי להפלות נשים רק על סמך ההתפלגויות השונות או הממוצעים. כל אדם, גבר או אישה, צריך להישפט לפי היכולות שלו בלבד ולא הממוצע או השונות של הקבוצה שאליה הוא משתייך.

גורמים אבולוציוניים לשונות 

יש הרבה סיבות לחשוב שההבדלים הללו בשונות של תכונות מסוימות מקורן אבולוציוני. העובדה שלגברים יש רק כרומוזום X אחד בעוד שלנשים יש שני כרומוזונים של X היא בעלת השלכות מרחיקות לכת על ההבדלים בין גברים ונשים.

באופן כללי, גברים סובלים יותר ממחלות נוירולוגיות בהשוואה לנשים כי יש הרבה יותר סיכוי שיווצרו מוטאציות בכרומוזום אחד מאשר בשניים. מכיוון שלגברים יש רק כרומוזום אחד כזה, הברירה הטבעית והמינית תפעל על גברים בצורה חזקה יותר, כי מוטאציות שמתרחשות בגנים יובילו לשינויים בצורה הרבה יותר מהירה.

זה יכול להסביר למה הרבה מאוד גנים שקשורים לפעולת המוח מסתתרים בכרומוזום X. אם נשים אוהבות בחורים חכמים במיוחד, היה יתרון למוטאציות שתורמות לאינטליגנציה ושבאות לידי ביטוי בכרומוזום X. הגנים הללו יבררו בצורה מהירה כי היתרון של אינטליגנציה בא לידי ביטוי בצורה מהירה. זה בדיוק מסביר למה במדדי אינטליגנציה מסוימים יש לגברים ונשים ממוצעים דומים, אבל יש יותר גברים באחוזונים הגבוהים והנמוכים כאחד. הפרופורציות הגבוהות של גברים באחוזונים הנמוכים מתבטאת בשיעורים גדולים יותר של דיסלקציה, לקויות למידה, הפרעות קשב, פיגור שכלי ועוד.

עניין של הורמונים

מלבד זאת, יש עדויות ספציפיות שמראות שההבדלים ביכולת מרחבית ויכולות מתמטיות נוספות, מקורה ביולוגי. אם עורכים השוואות בתוך אותו המין (גברים מושווים לגברים ונשים לנשים) רואים שהיכולות הללו משתנות בהתאם להבדלים ברמות של הורמוני המין.

לדוגמה, רמות גבוהות של טסטוסטרון נמצאת במתאם עם יכולות קוגנטיביות משופרות (כמו ראייה מרחבית) שהגברים טובים בהם בממוצע בהשוואה לנשים, כמו גם התנהגויות אופייניות יותר לגברים (אגרסיביות יתר למשל). מחקרים על אנשים שעברו ניתוח לשינוי מין וקיבלו הורמוני מין לקראת הניתוח, מראה שינויים ביכולות הקוגנטיביות. נשים שעברו ניתוח לשינוי מין וקיבלו זריקות טסטוסטרון לדוגמה, הראו שיפור ביכולת המרחבית וירידה ביכולות המילוליות.

הבדלים במוטיבציה

מעבר להבדלים ביכולות שבאות לידי ביטוי בהתפלגויות השונות, יש גם הבדלים בהעדפות ובמוטיבציות של גברים ונשים, שחלק מהן קשה לייחס לחיברות שונה. ראשית, איך בכלל אנחנו יודעים שקיים חיברות שונה?

כאשר בוחנים למשל איך הורים מתייחסים לילדים שלהם ורואים שהם מתייחסים באופן שונה לבנים ובנות, האם זה נובע מסטריאוטיפים מגדריים או בגלל שבנים ובנות באמת שונים זה מזו בהתנהגותם ובהעדפות שלהם? אם לוקחים בחשבון שיש הבדלים מולדים בין גברים ונשים, לא צריך להתפלא שהם באים לידי ביטוי כבר מגיל צעיר מאוד ושההורים מגיבים לילדים בצורה שונה.

חשוב גם לזכור, שגם אם הילדים מתנהגים בצורה דומה לזו של הוריהם אנחנו לא יכולים לדעת אם זה בגלל החיברות השונה שעברו או בגלל הגנים המשותפים להם ולהוריהם. כלומר, כדי להראות שהורים מתייחסים בצורה שונה לילדיהם צריך לבודד את המשתנה הגנטי על ידי מחקרי תאומים זהים ולא זהים, אחים שהופרדו בלידה וכו'.

הממצאים החזקים ביותר מגיעים ממחקרים שנעשו על בנות שעודדו מגיל צעיר להצטיין במדעים. מחקר אחד למשל, שנעשה על ילדים מחוננים שעודדו להצטיין מכל בחינה אפשרית במתמטיקה ותחומים מדעיים אחרים, הראה שבסופו של דבר, הרבה יותר בנים מבנות הביעו עניין בתחומים האלה.

הבנות העידו שהן מתעניינות יותר בבני אדם, בערכים חברתיים, ובמטרות הומניטריות, בעוד הבנים אמרו שמה שמעניין אותם בעיקר זה חפצים, ערכים תיאורטיים וחשיבה מופשטת. מעקב של מספר שנים הראה שהבנות פנו לתחומי מדעי הרוח והחברה כשהלכו לאוניברסיטה, והבנים פנו בעיקר למדעים ומתמטיקה. פחות מ-1% של הבנות עשה את כל המסלול עד לדוקטורט במתמטיקה לעומת 8% של הבנים. הבנות פנו בעיקר לרפואה, משפטים, מדעי הרוח וביולוגיה.

הממצאים הללו מלמדים שהבדלים ממוצעים בהעדפות יכולים להסביר את הייצוג השונה של גברים ונשים בתחומים אקדמיים שונים כמו גם את ההתקדמות במעלה הסולם האקדמי. גברים תחרותיים יותר וחשוב להם בעיקר הסטטוס האישי שלהם והם יעשו הרבה לחיזוקו, גם אם זה כולל שעות עבודה מרובות, או הקרבת חלקים אחרים של חייהם, כולל חיי משפחה. לנשים פחות חשוב הסטטוס האישי והן מעדיפות מקומות עבודה נוחים ונעימים, באווירה פחות תחרותית, גם אם זה בא על חשבון המשכורת שלהן.

גיל גרינגרוז הוא פסיכולוג אבולוציוני, סקרן, ספקן, פילוסוף חובב, ותומך נלהב בחשיבה. כתבה זו היא גירסה מקוצרת של מאמר שפורסם במלואו באתר של גיל.