שתף קטע נבחר

עושים צ-חוק מהעבודה

אולימפיאדת הצעות החוק של חברי הכנסת רושמת שיאים. אך יותר ממחצית ההצעות משכפלות רעיונות שהוגשו ונגנזו בקדנציות קודמות

שיא עולמי תרשום הכנסת ה-17 בשבוע הבא. היא סוגרת שנתיים, שהן חצי קדנציה, עם 3,500 הצעות חוק פרטיות, כמעט של כל חברי הבית. באולימפיאדה הפוליטית המקומית יש רק שיאי עולם. אין לכך תקדים בתולדות הפרלמנטריזם בכלל, ונראה כי כנסת ישראל העלתה אותו לדרגת אמנות שלא כדאי להתפאר בה.

 

לאינפלציה הזאת שני פנים. כל אחד לוקה בגוזמאות פראיות, שעושות צ-חוק מהעבודה, עד כדי זילות של מוסד החקיקה. בצדה של הכנסת, יש יותר אחיזת עיניים מאשר תרומה לשלטון החוק. בצדה של הממשלה - היא משחקת לידי האוצר כשהיא מתרצת את הקיצוצים המכאיבים בתקציב, בהצהרות שרים ותדריכי פקידים שמטפטפים לדעת הקהל את ה"לוקש" כאילו עלות החקיקה לקופת המדינה היא עשרות מיליארדי שקלים. מעולם המושגים של יזמי הכותרות נעלם עיקרון הכפיפות של הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. קיימים רק הממשלה השלטת וחברי הכנסת הבזבזנים, אויבי העם, שמפריעים להם.

 

בפועל, אלפי הצעות החוק לא יגיעו לעולם לספר החוקים. בכל שנה יתקבלו בקריאה שניה ושלישית רק עשרות ועד סוף הקדנציה יגיע מספרן בקושי ל-100 עד 200. הפרופ' שבח וייס, פעם יו"ר הכנסת, קרא לכל השאר "הצהרות חוק", שהח"כים זקוקים להן לעשיית הון פוליטי לעצמם יותר מאשר להעשרת ספר החוקים ולתפארת מדינת ישראל.

 

יותר ממחצית ההצעות משכפלות רעיונות שהוגשו ונגנזו בקדנציות קודמות, אחרי שקיבלו את הכותרת התורנית (רצוי עם תמונת הח"כ היוזם) אפילו במקומון נידח. לא חסרים כתבים ועורכים שאינם בקיאים בעסקי החקיקה המפרכים, שמתפתים לספק לח"כ את הכותרת באמונה תמימה שהצעת החוק המהפכנית אותה מכר להם תשנה את פני המדינה מחר-מחרתיים.

 

מספר הצעות החוק הרשומות על שם הח"כים הפך לפרמטר חיוני במלחמתם על הכסא בכנסת הבאה, גם אם מדובר בביצים שלא נולדו. כל קליפ תקשורתי שהתייחס להצעה זו או אחרת ישובץ בפרסומים המיועדים לחברי הגוף הבוחר את רשימת המועמדים לכנסת במרכזי המפלגות. הדינמיקה הזאת סוחפת לא מעטים להעתיק לא רק הצעות שנגנזו בקדנציות קודמות אלא גם את אלו שמגישים עמיתיהם לכהונה.

 

בשמחה רבה קופצים הח"כים גם על בקשות לחתום על יוזמות חקיקה שהגו העמיתים כדי ליצור אשליה של תמיכה פרלמנטרית רחבה. כי על פי חוקי המשחק הפוליטי של שמור לי ואשמור לך מקבלים הטרמפיסטים בתמורה לחתימתם, אופציה לנכס את היוזמה לעצמם בסטטיסטיקה ובמערכת יחסי הציבור שלהם.

 

לחקיקה הפרטית סיכוי אפסי להגיע לקו הגמר ללא תמיכה ממשלתית. בקטע הזה מנצלים הצדדים את היתרון של חברי הכנסת להשלים חקיקה נתמכת תוך מספר שבועות או ימים, לעומת נוהל החקיקה הממשלתית שסוחב אותה בין המשרדים חודשים ושנים. הפער מעודד דליפות מהצנרת הממשלתית לפרטית בשתי צורות. או שהח"כ מעתיק הצעה ממשלתית, אפילו מלה במלה כדי לזרז את הגשתה ולהוסיף את שמו עליה; או שהצעת החוק הפרטית הוגשה ביוזמה סמויה של שרים או פקידים, אפילו מהאוצר, אם ביקשו לקצר הליכים.

 

זה לא יפריע לאותם פקידים לירוק לאותה באר כשלא שותפו ביוזמה, ולהציג את יזמי החקיקה הפרטית כ"שודדי הקופה הציבורית", גם אם מדובר בתיקון עיוותים ועוולות מהסוג שנחשף בוועדה לפניות הציבור של הכנסת: קשישים מתחתית הסולם החברתי התלוננו שם כי זכאותם לקצבת הזקנה שללה מהם את התמיכות וההטבות שקודם החזיקו אותם מעל פני המים, יען כי החוק מתנגד לכפל קצבאות. במקום 2,500 שקל בחודש, עליהם לקיים את עצמם רק ב-1,800 שקל.

 

המספרים ובעיקר האנשים לא הזיזו לפקידי האוצר, הרווחה והביטוח הלאומי. הם הסתתרו מאחורי חוק שהתקבל בעידן אחר, והסבירו מדוע לא עדכנו אותו ביוזמתם. התחמקותם יצרה את הרושם שהמצב הקיים נוח להם והחוק הוא רק עלה תאנה המכסה את ערוותם האנושית והמוסרית. שכן בתפישת עולמם יש מקום לחקיקה הממשלתית שיודעת לקחת וחלילה לא לחקיקה הפרטית המבקשת לתת.

 

אלא שהממשלה איננה יכולה להחזיק את המקל בשתי קצותיו. במדינות המתוקנות היא היוזמת של רוב החוקים. אצלנו היא עסוקה בעצמה או אדישה אבל יודעת לזעוק חמס רק אם המחוקק מעז למלא ביוזמתו של החלל שנוצר באשמתה. הברירה של ממשל כזה היא להחזיר את היוזמה לידיו ולהתמודד עם יוזמת המחוקק בעזרת הרוב הקואליציוני, או לפנות את מקומו.

 

השרים חוטאים פעמיים, בהצהרותיהם ובהשראה שהם נותנים לפקידים להתנשא מעל הכנסת תוך התעלמות מכפיפותם החוקתית למרותה. מאמציהם לקעקע את מוסד החקיקה הפרטית חותרים תחת יסודותיו. אם השרים לא ישימו קץ לנורמה הפסולה הם מסתכנים גם בפלילים אחרי שהתחייבו לקיים את החלטות הכנסת בהצהרות האמונים שלהם.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים