מסעות נתניהו שווים כל שקל
מימון שהותו בלונדון הניב רווחי הסברה משמעותיים. אם נשווה את הסכומים למחירונים של משרדי יחסי ציבור אירופאיים מובילים – הרי ששילמנו גרושים
בפרסומים אודות ביקור נתניהו ורעייתו בלונדון בימי
מלחמת לבנון השנייה, העריכו כי עלות שהייתם שם עמדה על כ-130 אלף שקל. רבות דובר על הביקור, אך פן אחד ומרכזי שקשור בו "נשכח" מהדיון הציבורי: מה עשה שם נתניהו? לא רק כמה זה עלה (לבונדס, ליהדות בריטניה, למשלם המיסים הישראלי – עד עתה לא פענחתי את מקור המימון) אלא מה קיבל הקהל הישראלי מביקור זה.
במלחמה המדוברת מצאתי עצמי עוסק בחקר אפקטיביות ההסברה הישראלית בארץ ובעולם. עמיתיי ואני בחנו את מאמצי ההסברה של כלל השחקנים הרלבנטיים, ובהם ממשלת ישראל, לבנון, החיזבאללה ושלוחותיו, מדינות אירופה וארה"ב ושלל יזמים שתמכו במי מבין אלו.
אמון הציבור הישראלי היה נתון, עד כמה שקשה להאמין, לחסן נסראללה. אם ציפתה האם היהודייה למקור שיבהיר לה באמינות היכן נמצאים הכוחות, מה מצבם, האם חצה צה"ל את הליטאני והאם אכן בינת' ג'בייל בידינו, הרי שהיא ציפתה לשמוע זאת בהופעותיו היזומות של האויב. שלל סינדרומים הובילו למצב מביש זה, והתופעה לא חלפה. גם במלחמה הבאה, כפי שעלה בסקר שבוצע לאחרונה, ישראלים ישוועו לקלוט את רשתות האויב.
בזירה התקשורתית בחו"ל זמן המסך שקיבלה ישראל בעולם פשוט בוזבז. והיה לא מעט ממנו. מישהו במשרד החוץ התעקש להיצמד לנראטיבים מסורתיים שמציגים את הקורבן היהודי. אבל מה לעשות שהאמריקני והאירופי הממוצע נחשף לעשרות קורבנות מדי יום. בקוסובו, בטיבט, בעיראק – וכן, גם בישראל. אם יש אפשרות לייצר הסברה ישראלית אפקטיבית בעולם, היא תיאלץ לחבר בין פעולות ישראליות לאינטרסים המרכזיים אותם חיים ונושמים בבריטניה, בבלגיה ובפלורידה.
ההסברה הישראלית לא ניסתה לחבר בין המלחמה בחיזבאללה לבין מאמצים אירופאים להילחם בתופעות הפונדמנטליזם האיסלאמי האירופי. אוהבי שופינג ישראלים יודעים לספר כי בכל שכונה, שולית כמרכזית, בלונדון ובמנצ'סטר, צומחים מסגדים ובהם אימאמים שמספרים על האיסלאמיציה שמצפה לאירופה. לא רק סרקוזי ואנגלה מרקל מודעים לכך. מסקרים עולה החשש מתופעות אלו. האמריקנים יגלו אמפתיה למאמץ הישראלי להילחם בחמאס ובחיזבאללה רק כשיגלו שמדובר בזרועות איראניות שתופסות את ישראל כ"שטן הקטן", שלאחר השמדתו יהיה צורך לחסל את ארה"ב – היא "השטן הגדול".
רק מיעוט יוזמות הסברה פרו ישראליות התגלו כאפקטיביות אל מול המסבירנים הערבים בעולם בזמן מלחמת לבנון השנייה. ולמרות שמעולם לא שיבחתי דמות פוליטית זו או אחרת, אוכל לסמן את נתניהו כמי שפעולות ההסברה שביצע מאותה סוויטה לונדונית היו שוות כל גרוש. עבור הסכומים שנזרקו על ידי אמצעי התקשורת – גם במידה שהם נגבו ממשלם המיסים הישראלי – הרי קיבלנו תמורה מלאה לכסף.
אם נידרש להעריך כמה כסף היה גובה משרד בינלאומי מוביל לענייני לובינג ויח"צנות בינלאומית על הישגיו של נתניהו בתקשורת העולמית ובזירה החברתית והכלכלית בעת אותה מלחמה – נגיע לדרישת תשלום של מיליוני דולרים. זמן המסך שקיבל נוצל על ידו במלואו. הוא היטיב לדבר אל ליבם של האירופים והאמריקנים, לחבר את האינטרסים הישראלים לתחושות הבטן שלהם, לפחדים הרלבנטיים להם ולהתרחשויות האיסלאמו-דמוגראפיות הפנים אירופיות ההולכות ומצטברות. אין לי ספק כי דבריו התבססו על קריאת נתוני מחקרים העוסקים בפסיכולוגיה הפוליטית האירופית – שרק ניתן לקוות כי מישהו במשרד החוץ יטרח לשים עליהם יד ולתרגמם לעברית.
נתניהו הוכיח כי ביכולתו לשכנע אנשי עסקים, בנקים וקרנות להקפיא נכסים ערביים ולקדם מדיניות שאוסרת על סגירת עסקאות עם גופים תומכי טרור. הוא ממשיך בניסיונותיו (שהחלו כבר בשנות ה-80) להוביל למשטר תקשורת בינלאומי במסגרתו יסכימו כמה שיותר רשתות להימנע מהענקת בימה לראשי ארגוני טרור ובכך למנוע מהם את יעדם המרכזי: פריצה לתודעת הקהל ולסדר היום התקשורתי. גם אם הנסיונות לא הפכו למדיניות קיימת חלחלו בקרב לא מעט מעורכי תחנות שידור מרכזיות בעולם.
חלק מן ההישיגים הבלעדיים של ההסברה הישראלית באותה עת בלטו ביכולתו לעמוד באולפן רשת SKY ולהפוך את אותו דובר חיזבאללה, שהפך ברשתות אירופאיות לסלבריטי, ללוחם חופש אהוד ולדובר רהוט – למה שהוא: טרוריסט שלא ראוי בכלל שהמראיינת תעניק לו זמן מסך (והמראיינת בבושתה אכן השפילה מבטה והסכימה עם נתניהו ש- "יש משהו בדבריך").
גם לי לא ברור מדוע נתניהו שהה במלון. היה ראוי לפתוח עבורו לשכה מסודרת בשגרירות ישראל בלונדון. אך עימותים פוליטיים קטנוניים מצד הממשל הישראלי בוודאי לא היו מאפשרים זאת. חבל. דווקא בעידן מלחמה, כשהאופוזיציה הישראלית תיפקדה באופן ממלכתי ואצילי, היה ניתן לצפות כי גם שרת החוץ תשים בצד את העימותים המפלגתיים הקטנוניים ותנהג בממלכתיות תוך שהייתה מזמינה את נתניהו, ששהה אותה עת בלונדון, להפוך שחקן הסברה בכיר ורשמי.
יתכן שנפלו פגמים בהתנהלותו הכספית של נתניהו. העלית הישראלית כבר מזמן נדרשת להתקרב אל העם, ולהבהיר לו כי היא מכירה את קשיי חייו לא רק דרך סטטיסטיקות. אינני מתיימר לעסוק כאן באתיקה, במנהל התקין (או בהיעדרו) ובפוליטיקה של המימון האישי והציבורי. אך דבר אחד אוכל לקבוע: גם אם מומן הביקור מכספים ישראליים, הרי ש"יצאנו בזול". מימון שהות נתניהו בלונדון הובילה לרווחי הסברה משמעותיים. אם נשווה את הסכומים שכיסו את עלות ביקורו למחירונים של משרדי יחסי ציבור אירופאיים מובילים – הרי ששילמנו גרושים.
ד"ר אודי לבל, מרצה בכיר במכללה האקדמית ספיר ובמרכז האוניברסיטאי אריאל
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
