המאמי הלאומית

בשיחה הראשונה שלי עם אפרת בוימולד היא קראה לי "מותק" שלוש פעמים. בשיחה השנייה ארבע פעמים. מגניב, חוץ מהעובדה שזה מוזר כי לא נפגשנו מעולם. "כל ה'מותק' הזה הוא איזשהו ניסיון לייצר חום", היא מסבירה כשאנחנו נפגשים במסעדה בתל אביב. "גם אם אני לא מכירה אותך, למה שלא נתחיל את הספתח שלנו בחמימות? אם תפתיע אותי, אני תמיד יכולה לקחת את המותק בחזרה, אבל למה לא להתחיל בטוב?".

בהמשך אני מעצבן אותה (קלות), אבל בואו נתחיל בדברים הטובים. בוימולד, 28, עוברת תקופה שבה היא חורכת את המסכים - השתתפות בעונה השנייה של "לא הבטחתי לך", תפקיד ב"דני הוליווד" ובקרוב הופעה בסדרה "רביעיית רן", כולן של yes. בנוסף, היא עובדת על הסרט "פובידליה" ומככבת בתפקיד ראשי בהצגה "פיגמליון" של תיאטרון חיפה, ובסוף אפריל היא תעלה בתיאטרונטו הצגת יחיד בשם "יהודי זקן בלונדינית", מחזה צרפתי שמספר על בחורה צעירה שסובלת מהפרעת זהות וחושבת שהיא יהודי זקן ניצול שואה.

"פרסום זה לא הדבר הראשון שאני רואה במקצוע"

"אני שמחה לשלוח את זרועותיי לכל עבר", היא אומרת. "מבחינתי, סוד הקסם בחיים טמון בעשייה. כל עוד אני עושה, ועושה הרבה, אני מרגישה הכי טוב. משום מה במקצוע הזה יש דינמיקה כזאת שהכל בא ביחד".

את רוצה לדבר רק על העבודה?

"זה נראה לך מוזר? בשביל זה אני פה".

לא יודע, נראה לי שאת מפחדת מעיתונאים.

"אם יש משהו שאני לא, זה מפחדת מעיתונאים. מה הדבר הכי גרוע שיקרה? שתהיה לי כתבה ואני לא אוהב אותה. ביג דיל. פעם ניגשתי לראיונות יותר בתמימות ולצערי, למדתי שאני לא יכולה להרשות את זה לעצמי".

בואי נהיה גלויים: התקשורת בכלל, ו"פנאי פלוס " בפרט, עשו לך את המוות. בעיקר בתקופת הפרידה מיהודה ותחילת הקשר שלו עם נינט.

"תראה, אני לא שונאת את 'פנאי פלוס' ושאר הצהובונים. אני בעיקר מבינה את המהות והתכלית שלהם ומבינה שזה מספק משהו שהציבור צריך. אין לי אנטגוניזם נגד רכילות. כן, בתקופה ההיא היו הרבה דברים, אבל זה בעיקר שעשע אותי. ברור שהייתי מוותרת על התענוג בזמנו, אבל היה בי משהו שבחר להשתעשע מזה. לא הגעתי העירה אתמול. למדתי להתייחס לדברים האלה בפרופורציות".

יכולת לצאת מהבית בתקופה ההיא? בטח רק על זה דיברו איתך.

"נראה לי שאתה מדבר ממקום של מישהו שחי בתוך איזושהי בועה מאוד מאוד קטנה. יש המון אנשים שלא קראו 'פנאי פלוס' מימיהם. את רוב האנשים זה לא באמת מעסיק. גם אם יש אנשים שראו אותי וברגע הראשון זה מה שקפץ להם לראש, כאן אני נכנסת לסיפור ומהר מאוד מזכירה להם דברים אחרים. הייתי בתוך הקלחת הזאת בעל כורחי, אבל זה היה בזמן מאוד ספציפי ומאוד מוגדר, ואני מרגישה שמהר מאוד יצאתי משם כי יש לי במידה מסוימת את היכולת לשלוט על זה. אני באמת לא עסוקה בלהזין את מדורי הרכילות. אני לא שמה את מבטחי ואת עתידי בשערים צהובים או לא צהובים. כמו שזה בא, ככה זה חולף".

את קוראת רכילות?

"אם נופל לידיי, אז כן".

לא קשה לראות את השם של נינט כל הזמן? נראה לי שזה עושה כואב בבטן.

"אתה יודע מה הבעיה? שאתה מדבר בתור מישהו שבטוח שהוא יודע מה היה פה. בגלל שאתה חושב שאתה יודע את הסיפור לפרטיו, אתה חושב שכשאני רואה את השם נינט אני נרעשת ונרגשת. אז אתה לא יודע. אין לך מושג מה עובר לי בראש. אין לי שום דבר עם נינט, מצטערת. הפרטים היבשים הם מאוד יבשים, אבל מה שבאמת קורה בחדרי חדרים ומה קורה בין אנשים - רק אנחנו יודעים, ואני מתכננת לשמור את זה לעצמי. אני לא יודעת על פי מה אתה מסיק שהיום, שנתיים אחרי, אני צריכה להתבאס כשאני רואה את השם שלה בעיתון".

זו היתה תקופה קשה?

"לא מתתי וכמו שאתה רואה אני כאן. די, אפשר לחשוב. מה עברתי? נפרדתי מחבר לפני יותר משנתיים. פרידה זו חוויה קשה ועצובה וללא ספק ההתמודדות הזו עם כל אמצעי התקשורת היא דבר מאוד מאוד לא פשוט. אבל אני כבר לא שם. הנושא הזה הוא לא אישיו מבחינתי. אני מרגישה שכל הפרשייה הזו היא מים מתחת לגשר וזה יהיה נורא טיפשי אם נדבר על זה עכשיו. אין תכלית להתראיין על זה עכשיו. לא היתה לזה תכלית אז, ובטח ובטח שלא היום. אם אז לא הייתי מעוניינת לדבר על זה כי רציתי להגן על הפרטיות שלי ולא לעבור את הסיפור עם כל העולם, אז עכשיו בטח שאני לא רוצה לדבר על הסיפור ועל נינט".

אין בך איזה יצר תחרותי? שהיא עושה ככה וככה ואת עושה ככה וככה?

"תחרות?! אנחנו עומדות על אותה רובריקה בכלל? מה שהיא עושה בא על חשבוני? מה לי ולה? אנחנו מייצגות שני דברים שונים לחלוטין.

מה הקשר בינינו? וגם אם היה, יש הרבה בנות בתחום שכן נמצאות בנישה שלי וכן מתחרות על תפקידים שאני רוצה, וגם איתן אני לא מרגישה מאוימת כי אני חושבת שיש מקום לכולן. אני הכי בטוחה בעצמי".

את אומרת לנינט שלום כשאת פוגשת אותה?

"לא יצא לי לפגוש אותה".

ואם תפגשי?

"נראה לי שכן. גם ליהודה. אפשר לעבור נושא בבקשה?".

זה מעצבן אותך?

"זה לא מעצבן אותי, זה פשוט לא רלוונטי. אני חושבת שזה יהיה מאוד מטופש אם רק על זה תהיה הכתבה שלי. זה פשוט מגוחך שאנחנו אפילו מדברים על זה. אתה יודע מה? בוא, אני אסכם בשבילך את כל הסיפור. אני באמת מאמינה שהדברים קרו בדיוק כמו שהם היו צריכים לקרות. כן, אני מרגישה שכל אחת מהנפשות הפועלות בסיפור הזה, יהודה, נינט ואני, נמצא היום בדיוק במקום הנכון בשבילו. לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר, וזה לא משנה מה היה".

"לא הייתי רוצה להיות כבר עכשיו במקום שאני מרגישה שאני בטופ"

ופה חתמנו את סוגיית הרכילות. בוימולד, כמו שאפשר להבין, רוצה להתרחק מהעיסוק בחייה הפרטיים. ובכל זאת, אין להכחיש שהעיסוק התכוף בחייה הפך אותה לשם חם בתעשייה.

היית אומרת שההופעות במדורי הרכילות עושות לך טוב לקריירה?

"לא. הדבר היחיד שיכול לעשות לי טוב לקריירה זאת העשייה שלי. אני אומרת לך ללא צל של ספק שכל אחד מהפרויקטים שאני עושה עכשיו, באף אחד מהם העובדה שאני אפרת בוימולד ולא פלונית אלמונית, לא היוותה שיקול. אתה יודע מה, יכול להיות שיש בזה משהו, אבל גם אם השם שלי הוסיף משהו לעניין, זה לא כי השם נושא בחובו את פרשיית 'אפרת-יהודה-נינט, אלא כי השם הזה מייצג דברים קודמים שעשיתי. במאי שמכבד את עצמו לא יעלה על הדעת לקחת אותי בגלל שמינון ההופעות שלי במדורי הרכילות יותר גבוה מזה של שחקנית אחרת. ואם כן, אני לא מעוניינת לעבוד איתו. מה גם שאני עדיין עושה אודישנים וצריכה להילחם כדי להוכיח את מקומי".

את רוצה להיות שחקנית כל החיים?

"אתה אף פעם לא יכול לדעת במאה אחוז, כי מתכננים תוכניות והחיים מפתיעים אותנו, אבל כמו שזה נראה כרגע כן. אין לי תוכניות לעשות משהו אחר".

למדת כלכלה, את יכולה להתעסק בכספים.

"כן, מיד אחרי הצבא למדתי כלכלה באוניברסיטת תל אביב. זה עניין אותי בזמנו, אבל לא סיימתי. התחלתי לעבוד, העבודה הפכה קודמת לכל ואלו הם חיי. אבל אני מאוד אוהבת ללמוד ואני בטוחה שהרומן שלי עם הלימודים לא נגמר".

בואי נדבר רגע על בגדים. את מלכת ה"שוק" אצלנו, מקבלת הרבה חותמות שמעידות על חוסר טעם בלבוש.

"שיהיה לבריאות למי שחושב שאני שוק. אני לא מרגישה שוק. אם הייתי מרגישה שוק הייתי עושה שינוי. טוב לי ונעים לי ונוח לי עם עצמי. אם הטבעי שלי נראה למישהו כמו שוק, הוא מוזמן להמשיך ולכתוב את זה. אני אוהבת להתלבש יפה, לדעתי לפחות, ואני בחורה נורמלית כמו כל הבחורות. גם אני אוהבת להתגנדר וממה שאני רואה במראה ומהפידבקים אני מתלבשת בסדר גמור. יכול להיות שיש כל מיני קודים שמערכת 'פנאי פלוס' המציאה ואני לא עומדת בהם, אבל זה לא מטריד אותי, כי אם זה היה מטריד הייתי עושה משהו בנידון".

לשולחן ניגשת מישהי שמציגה את עצמה כנציגה של סלקום זהב שרוצה לברר, ככה אאוט אוף דה בלו, אם בוימולד נהנית מהתנאים המקומבנים שהיא מקבלת מהחברה. אפרת מחייכת במבוכה ושולחת אותה לדרכה.

תגידי, את נהנית להיות סלב?

"יש יתרונות, אבל זה בעיקר ביכולת שלך לקחת את המקום הזה של הפרסום ולתעל אותו. אפשר גם לעשות ממנו מיש-מש לא ברור. מה נראה לך מהנה בזה? דברים כאלה טכניים כמו סלקום? זה לא ממש משנה. הכי כיף שניגשים אליי ואומרים לי, 'ראיתי אותך בהצגה והיית מצוינת'. זה מחמם לי את הלב בענק. מי לא אוהב את זה? בוודאי שזה נעים לי, אהיה שקרנית אם אגיד שלא. בוא נגיד שפרסום זה לא הדבר הראשון שאני רואה במקצוע. אם זה היה הדבר שאני רואה אני בבעיה. אני בעיקר שמחה שאני עובדת במשהו שאני נהנית ממנו. אני יודעת שזה לא מובן מאליו".

מה השאיפות שלך בעצם?

"מבחינתי לא עשיתי פיפס ממה שאני יכולה ומה שאפשר לעשות. אני יודעת שכולם אומרים את זה, אבל זו האמת. מחכה לי עוד עולם ומלואו. יש לי עוד הרבה ללמוד ולאן להתפתח. לא הייתי רוצה להיות כבר עכשיו במקום שאני מרגישה שאני בטופ ואין לי יותר מה ללמוד ולאן להגיע".

ב"דני הוליווד" את עושה את עמליה שטראוס, שחקנית והצ'ילבה של גילה אלמגור.

"זה תפקיד נורא מצחיק שלא לוקח את עצמו כל כך ברצינות. יש דינמיקה מעולה עם גילה אלמגור".

היית רוצה להיות גילה אלמגור כשתהיי גדולה?

"הייתי רוצה להיות במקום כזה שאסתכל אחורה ותהיה כזאת כמות של עשייה. זה מדהים בעיניי. האשה הזאת עשתה בלי סוף דברים וחוותה אין ספור חוויות. היא הגשימה את עצמה. הייתי רוצה להגיע לגיל שלה ולהרגיש שהגשמתי את עצמי".

מהצורה שבה את מדברת ומתנהגת, את נראית לי בחורה די רגישה.

"כן. בלי ציניות, אני יכולה לומר שיש לי רגישות יתר. אני סוג של מלכת דרמה. יש חסרון בזה כי זה הופך אותך להרבה יותר פגיע, מאוד חשוף. מצד שני, אני מרוויחה מזה הרבה. שחקן חייב שתהיה בו רגישות. שום חוויה בחיים אתה לא יכול למצות באמת אם אתה לא חווה אותה מהמקום הרגשי. לא צריך הרבה כדי להעציב אותי, אבל אני חושבת שרק ככה מעריכים את השמחה. השמחה היתה מאבדת את הערך אם לא היינו עצובים לפעמים".

יש לך הרבה חברים מהתעשייה?

"דווקא לא. רוב החברים שלי הם כאלה שגדלתי איתם".

מה עם ציון ברוך? רן דנקר?

"גם חברים שלי. זה אנשים שאני אוהבת, שפגשתי בדרך ולקחתי".

והיית איתם בזוגיות?

"זה השלב שבו אתה מעלה את כל הבחורים שנראו לידי? כן, יצאתי עם אנשים בשנתיים האחרונות. רן דנקר וציון ברוך ספציפית אתה יכול לחזור לכתבות עבר ולקרוא את התשובות שעניתי".

עכשיו יש לך מישהו?

"כן. אתה יכול לרשום שיש לי חבר. אתה לא מכיר אותו, הוא לא קשור לתחום. אני נורא לא רוצה לדבר על חיי האהבה שלי. רק נאמר שזוגיות זה מאוד מאוד כיף".