תוכנות גרפיות משוכללות רק גורמות לנו לעבוד יותר

אני לא יודע לגביכם, אבל לאחרונה יש לי הרגשה מוזרה שאני כבר לא עומד בכמות המידע שזורמת אלי מכל כיוון ושהאוטוסטרדה של המידע כבר מזמן הפכה להיות כביש אגרה רב-מסלולים. אני הולך לישון עם תחושה שאני יודע משהו על משהו ומתעורר בבוקר, אחרי חמש שעות שינה, ומגלה כמה אני בעצם לא - וזה לא בגלל ההאנג-אובר.

כל יום יש עשרות שיטות חדשות לתקן תמונות

לדוגמה, כבר כמה ימים אני מנסה לעקוב אחרי איזה אתר שעוסק בתחום הגרפיקה וכמות התרגילים שמתווספים כל יום על ידי אנשים היא עצומה. אני לא מספיק לבדוק איזה אתר שמלא בסקריפטים, ואני מגלה שכבר יש 10 אחרים טובים יותר. הספר שהזמנתי מאמזון נעשה ישן כבר במטוס ועד שהוא מונח על שולחני אני כבר מבין שעל מנת להיות מעודכן אני צריך להזמין שניים אחרים - מה שאומר שגם לא יהיה לי זמן לקרוא אותם.

כל יום מופיע גאון חדש שמעלה 30 מדריכים שהנושא שלהם הוא: איך לתקן תמונות גרועות במיוחד באמצעות החלפת ערוצים מתמונות בפורמט LAB שצולמו על ידי איש עם בעיות ראייה וקשב בדיוק בשעה 16:00 ביום עם רוח של 25 קשר, וזאת על ידי שימוש בתכונה שנמצאת רק בגירסת הבטא של פוטושופ CS5 שעוד לא יצאה. את הסבריו הוא עוטף בהנמקות משכנעות ובהסבר מעמיק אודות שיטות הפרדות צבע מימי הביניים ועד היום, יחד עם הסבר על מבנה האלגוריתמים המורכב של מנוע ACE למול התפתחות ההדפסות באי היפני מיד לאחר מלחמת העולם השנייה.

ממשיכים לעבוד קשה

אז קחו רגע עם עצמכם (אם יש לכם כזה) ותחשבו ברצינות: מצד אחד יש יותר ויותר כלים אוטומטיים שמאפשרים לנו לעשות את כל הדברים מהר יותר ויעיל יותר. המחשבים הופכים להיות הרבה יותר מהירים ומה שדרש מאיתנו סבלנות והמתנה, נמשך היום שניות מספר. פעם בזבזנו זמן יקר על שליחויות ללקוח או ללשכת השירות והיום הכל נשלח דרך האינטרנט. ומצד שני, גודלה של מודעת עיתון נשאר אותו דבר (כך גם לגבי הזמנה לארוע, כרטיס ביקור או פולדר). ובכל זאת אנחנו מגיעים הביתה לא לפני תשע בערב.

אולי בגלל שבכל פעם שיוצאת גירסה חדשה לתוכנה, אנחנו מגלים שהוסיפו לה פיצ’רים חדשים ועכשיו יש לנו עוד 17,000 טכניקות חדשות שונות ומשונות לעשות את אותו הדבר ועוד 90,000 הגדרות חדשות לכלים שאנחנו לא בטוחים מה הם עושים.

כמה צריך לחדד תמונה?

אולי הגיע הזמן לבדוק האם מישהו בכלל צריך את כל הכלים האלו בשביל לעשות את העבודה היומיומית, האם המעבר לאילוסטרייטור גרם לאותו מעצב חסר כישרון להתחיל לעשות דברים מדהימים שהשאירו מאחור את אלו שכן עיצבו מדהים? האם עזבנו את פריהנד מהר מידי על מנת לסגוד לעגל ה-CS3 עוד לפני שמיצינו את הפוטנציאל? ולמה, למה אני צריך 30 שיטות לחידוד תמונה? לא מספיק אחת? אולי שתיים?

בקיצור, כנראה שבסופו של יום אנחנו כולנו מכורים לחדשות. אנחנו המדינה היחידה בעולם עם “חדשות חצי” ואפילו “חדשות רבע” (בזמן מלחמת המפרץ). אנחנו המדינה היחידה שמבקשים מנהג האוטובוס להגביר את הרדיו “כי יש חדשות”. אז מה הפלא שכולנו רוצים לחדש ולהתחדש. אין לי בעייה עם זה, אבל למה לחדש בתוכנות ולמה זה צריך לעלות לי עוד כסף?

ליאור צרלינג הוא מרצה במנטור