אפשר להמשיך בניסוי ולהקצות גן לילדי רופאים, גן לילדים של משתמטים משירות צבאי, ואיך לא - גן לילדים של ג'ינג'ים"
גן ילדים ורוד: חינוך בשיטת הגטאות
היוזמה של הורים חד-מיניים להפעיל גן נפרד לילדיהם באשליה שכך ייטיבו לגונן עליהם מפני דעות קדומות ואכזריות חברתית היא פתרון זמני, לא יעיל ואף מסוכן, שמהותו קיבוע של השוני בעיני החברה
בואו נערוך ניסוי בבני אדם: ניקח גן ילדים אחד, ונרכז בו את ילדי כל המיעוטים. כך יוכלו לחוג את החגים שלהם, לקיים את מנהגיהם, לשיר את שיריהם, להזדהות זה עם זה במראם וברקע שלהם. יופי של גן. גן-גטו.
בעד:
"עדיף גטו ורוד על גן ילדים חשוך ושחור" / אבי מרציאנו
הקמתו של גן לילדים של זוגות חד-מיניים, עוררה תגובות מגוונות. בין השאר, היו שטענו כי מדובר ב"גטו ורוד" שיחדד את האפליה. אבי מרציאנו, סטודנט לתקשורת, מעדיף את האופציה הזו על פני גננת שהמחשבה על שני אבות מעוררת בה חלחלה
עכשיו נעשה את הצעד הבא: ניקח כמה גני ילדים ונרכז בכל אחד מהם את הילדים על פי המיעוט אליו הם משתייכים. גן לילדי עובדים זרים, גן לילדי יוצאי אתיופיה, גן לילדים בני עדות מזרח, וכמובן, גן לילדי הורים חד-מיניים. אפשר להמשיך בניסוי ולהקצות גן לילדי רופאים, גן לילדים של משתמטים משירות צבאי, ואיך לא - גן לילדים של ג'ינג'ים.
הציניות, אני מקווה, מוסברת מאליה. אין חטא נורא כלפי ילדינו מאשר חינוך בשיטת הגטאות. יצירה של מסגרות ילדים אינדיבידואליות, המנותקות משאר החברה, תגבה מחיר כבד מהילדים עצמם. ההפרדה פסולה נוכח ההשלכה החברתית שלה, שכן היא תקדם ניתוק חברתי ועשייה אנטי-סובלנית.
במקום לשמור על הילדים השונים (ו'שונים' זה בסדר), הגן הנפרד יתייג ו"יסמן" אותם – וההיבט החמור באמת הוא שיהיה זה ללא ידיעתם. מצב זה יוביל בהמשך ללקות חברתית: הילדים 'שלנו' והילדים 'שלהם', רמת קיום אחת 'לנו' ורמת קיום אחרת 'להם', התרבות 'שלנו' והתרבות 'שלהם'. בכל הנוגע לזכויות מיעוט, לא לכך כיוון המשורר.
הורים חד מיניים יוכלו אמנם לטעון, במידה מסוימת של צדק, כי במסגרת נפרדת יתאפשר להם לגונן טוב יותר על ילדיהם, לשמור עליהם מאכזריות, מיחס מפלה של החברה, והרי מדוע שיסבלו מתחושת שוני כפויה?
זוהי אשליה במקרה הטוב, וקיבוע השוני במקרה הרע.
הילד יזדקק תמיד לשכפ"ץ חברתי
נתקלתי במחקר, שלפיו ילדים למשפחות ממעמד כלכלי גבוה נוטים לפתח יותר בעיות נשימה. על פי אותו מחקר הסיבה נעוצה בכך שהילדים 'העשירים' שוהים פחות זמן מחוץ לבית, ועל כן המערכת החיסונית שלהם מוגנת יותר ומפותחת פחות.
כך גם במקרה של גנים נפרדים: ילד שנולד להורים ממיעוט זה או אחר - מיני, אתני או פוליטי - שיגדל במנותק מהחברה ה"נורמטיבית", לא יפתח את ה"מערכת החיסונית" החברתית שלו. הוא לא יקיים את אותם קשרים עם ילדים בני גילו, לא יתבגר לאותה קבוצת 'שווים', ויזדקק תמיד לשכפ"ץ חברתי תומך של הוריו או של בני קהילתו.
שהרי הספק-מיגון הזה אינו מוחלט ואינו תמידי. במוקדם או במאוחר ייחשף הילד לעולם האמיתי שהוסתר ממנו ומפניו. מה יעלה בגורלו של ילד שיתחיל את חייו בעולם מלאכותי, ולכשיתבגר יגלה (לרוב בדרך הקשה) שלא כך הם פני הדברים? תארו לכם: בגיל שש יעלה לכיתה א', ייפגע כשחבריו יצביעו עליו ויגדירו אותו שונה, ירגיש דחוי כשהורים אחרים ימנעו מקשר עם הוריו, ובכלל, יופתע לגלות שיש להם אמא ואבא.
פתרון מסוכן
ילד מנותק מסביבה מגוונת לעולם יהיה חריג. בין אם הוריו הן שתי נשים ובין אם הם עלו מאתיופיה. אם אשכנזים ואם מזרחים, שמאלנים או ימנים. ילד הוא ילד, והוא יונק לתודעתו את המציאות שבה הוא גדל. גן 'מיועד' יבודד אותו. באמתלה של הגנה ידחו ההורים המודאגים את הקץ, ויחמירו את החשיפה למציאות עם בואה ההכרחי. להגנה הזו עלול להיות מחיר כבד שהילד ייאלץ לשלם.
הורים שמחריפים ומקשים את חיי ילדיהם בגין עקרונותיהם, ראויים בעיני לגנאי, ואף ששאיפתם של הורים חד-מיניים לגונן על ילדיהם מובנת, ברור לי שבידודו של כל ילד מהחברה שבה יאלץ בהכרח לחיות, במוקדם או במאוחר, היא פתרון זמני, לא יעיל ואף מסוכן. זוגות חד-מיניים צריכים לשאוף לשילוב ולקבלה מלאה וטבעית של ילדיהם בחברה, כפי שבני כל מיעוט שואפים להיטמע בחברה ולא לחיות כמובלעת מופרדת.
בדמוקרטיה, כמו בדמוקרטיה, כולם נולדים שווי זכויות אך לא שווי זהות. צירוף המילים 'ללא אפליית גזע, דת ומין' מסמל דווקא את התוכן המהותי של המדינה הדמוקרטית - לאפשר שוני בזהות. אם אנו באמת שואפים להיות דמוקרטים, במלוא מובן המילה, עלינו למוסס את דעותינו הקדומות, ולזכור שילדינו יסבלו או ייהנו מהעולם שאנחנו נרכיב להם – כי כולנו שווים – אבל כולנו שונים.
