אריק (שם בדוי) בן ה-8 מרמת-גן הוא תלמיד מצטיין, משחק כדורגל, שחי בארץ מאז היה בן חצי שנה. הוא מדבר עברית רהוטה ומעולם לא ביקר בחו"ל. אבל בשבוע הבא ייאלץ לעזוב את הארץ, מאחר שמדינת ישראל הוציאה לו ולאמו צו גירוש, שגם מרחיק אותם לצמיתות מהוריה הישראלים של האם, קרובי משפחתם היחידים. ה"אשמה": האם ובנה אינם יהודים, ואינם זכאים לאזרחות ישראלית לפי הקריטריונים שקבעו הכנסת ומשרד הפנים.
אמו של אריק (37), הגיעה לישראל מרוסיה בשנת 2001. אמהּ עלתה ב-1994 יחד עם בעלה היהודי, איתו התחתנה לאחר שבעלה הראשון מת. למרות שלא מדובר באביה הביולוגי, מכנה אמו של אריק את בעלה השני שלא אמהּ "אבא", מכיוון שהוא גידל אותה מאז היתה ילדה. אמו של אריק הגיעה לארץ שנה לאחר הוריה, בגלל תאונה שעברה ברוסיה, וגילתה שאינה זכאית לאזרחות, למרות שאחיה שעלה יחד עם הוריה הוא אזרח ישראלי ששירת בצה"ל.
| מנפלאות הביורוקרטיה |
|
| אחרי 16 שנה משרד הפנים הודיע: אינכם יהודים / תני גולדשטיין |
|
שלושה בני משפחה שעלו מגיאורגיה חיו בארץ כיהודים לכל דבר. בדיקה מקרית של משרד הפנים לקראת חתונת הבן - יוצא צה"ל - גילתה כי מסמך מזויף הביא להכרה ביהדות שלו ושל אמו וסבתו. כעת הם חוששים מגירוש |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
הסיבה: החוק מתיר לבנים חורגים של יהודים, שאינם יהודים בעצמם, לעלות ולהתאזרח יחד עם הוריהם, רק בתנאי שהם קטינים. בזמן עלייתם של הסבים של אריק, אמו לא היתה קטינה.
האם חזרה לרוסיה, שם הכירה את אביו של אריק והתחתנה עמו. הנישואים עלו על שרטון כבר כשאריק היה תינוק, ואביו ניתק עמם כל קשר. האם עזבה את עבודתה כאחות ברוסיה והצטרפה להוריה שבישראל. מאז, במשך שבע שנים, היא ניהלה מאבק לקבל כאן מעמד כלשהו - שהסתיים בכישלון לפני שבוע, כשהוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים החליטה לדחות את בקשתה, ומשרד הפנים הורה לה ולאריק לעזוב את הארץ תוך שבועיים. לטענתה, שוטר ממשטרת ההגירה מסתובב בשכונה שלה ואוסף עליה מידע.
|
| אריק, רוצה להישאר עם החברים (צילום: יהונתן צור, עריכה: ליאור ברמן) |
"הילד שלי ישראלי לגמרי. הוא רצה לגדול כאן, להתגייס לצבא ולהיות כמו כל החברים שלו. אני לא יודעת מה הוא יעשה ברוסיה", אומרת האם ל-ynet, "הוא יודע קצת רוסית אבל לא מכיר שם את המנטליות. הוא כל הזמן בוכה, כי הוא לא יראה יותר את סבא וסבתא שלו. גם החברים שלו עצובים ואומרים כל הזמן 'כמה חבל שהוא נוסע'. גם אני רציתי להישאר ולהיות ישראלית. אין לנו שם אף אחד, אין לנו איפה לגור וממה להתחיל. בעלי לשעבר לא נותן לנו כסף ואני לא מאמינה שהוא יעזור לנו.
"כבר התייאשתי", היא מוסיפה, "יש שלב שאתה מבין ששום דבר לא יעזור ושצריך להיכנע. - קניתי כרטיס, אין ברירה. אני לא הולכת לעשות לבן שלי טראומה ולהסתכן בכך שהמשטרה תעצור אותנו". האם סיפרה על שבע השנים בהם חיה כאן ללא מעמד: "כמעט לא יכולתי לעבוד. הייתי נטל עצום על ההורים שלי ועל אח שלי, והם לא יכולים לעזור לי יותר. גם כך עליתי להם המון - עם עורכי הדין ששכרתי ועם הטיפולים הרפואיים שהם רכשו לילד, שלא קיבל כאן ביטוח בריאות.
"אני מצטערת שבאתי לישראל וגם ההורים שלי מצטערים שהם באו. זאת הייתה טעות. שליחי הסוכנות הבטיחו לנו שנוכל לחיות כאן ביחד. אם היינו יודעים מראש על מה שיקרה באמת, לא היינו באים. אי אפשר לקחת משפחה ולקרוע אותה לחתיכות. אני חושבת שלא רק אנחנו, אלא כל משפחה שיש בה לא-יהודים, מצטערת שבאה לכאן, ויש כאן מאות אלפי אנשים כאלה. ואם ישאלו אותי בחו"ל אם כדאי לבוא לכאן, אני אגיד להם בכנות - למדינה כזאת אל תסעו".
מנכ"לית עמותת המשפחות המעורבות, לודמילה אויגנבליק, מוסיפה: "מדובר באפליה פסולה. זה לא סביר שלא נותנים לאנשים שעלו כחוק להתאחד עם קרובים מדרגה ראשונה. זה לא אנושי לגרש ילד. ישאלו אותו ברוסיה למה הוא גורש מכאן, והוא יענה 'רק בגלל שאני לא יהודי'. משרד הפנים גורם בכך נזק גדול למדינה".
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "האם הגיעה לישראל בהיותה בגירה 6 שנים לאחר הגעת אמה, באשרת תייר. היא לא הוזמנה כנדרש, ומעולם לא צוין מדוע לא הגיעה מוקדם יותר יחד עם כל המשפחה.
לאחר שפג תוקף האשרה שבידה, המשיכה לשהות בישראל בניגוד לחוק, למרות פניות חוזרות ונשנות מצד הרשויות כי עליה לעזוב את הארץ.
"גם הוועדה לעניינים הומניטריים לא מצאה טעמים להיענות לבקשתה. שירותו של אחיה בצבא הוא חובה אזרחית שאינה מקנה לה זכות למעמד בישראל. לאור כל זאת, ולאור העובדה שהיא ממשיכה לשהות בישראל ולהתעלם במכוון מחוקי המדינה - עליה לצאת מהארץ בהקדם".
מהסוכנות היהידית נמסר: "הסוכנות אינה אחראית על מתן זכאויות לעלייה לישראל. הסמכות נתונה בידי ממשלת ישראל בלבד".
