איליה שלמייב
, מהנדס שירות בחברת היי-טק וצלם טבע, ערך את ההיכרות הראשונה שלו עם בעלי חיים, עוד בילדותו באוזבקיסטן. "דודי גידל דבורים באותן שנים וכשהיינו נוסעים להניח כוורות באיזורים נידחים, ליד נהרות סמוכים להרים, הייתי מבלה עימו שעות רבות וצופה בכל הציפורים, הנחשים ובעלי החיים בסביבה", נזכר שלמייב. בשנות ה-90, כשמלאו לו 13 שנה, עלה עם משפחתו לתל-אביב.
האהבה לצילום זורמת בעורקי משפחתו כבר עשרות שנים. "סבי היה אחד האנשים הראשונים שהביאו ציוד צילום לאוזבקיסטן, כשהוא שב ממלחמת העולם השנייה עם ציוד צילום גרמני והקים סטודיו לצילום", הוא מספר. "לאחר שהוא נפטר, סבתי עבדה באותו סטודיו, כך שיצא לי לבלות במקום זמן רב ולמדתי לפתח תמונות בבית".
רק לפני חמש שנים החל שלמייב (30) לצלם באופן מקצועי יותר עם הכניסה לעידן הצילום הדיגיטלי. "את כל יסודות הצילום למדתי בעצמי ובעיקר בזכות המידע העצום שקיים ברשת, בין אם זה משיטוטים בפורומים, שיחות עם צלמים אחרים וניתוח תמונות באתרי צילום מקצועיים", מגלה שלמייב. "זה כיף לנסות ולטעות במהלך הצילום. מדובר בתהליך למידה ארוך ומרתק".
אהבתו של שלמייב לבעלי חיים הניעה אותו לשקוד על תואר בביולוגיה. את זמנו הפנוי הוא מבלה בעיקר בשטח, בצילום נופים
ובחקר בעלי חיים. "ציפורים מהוות חלק עיקרי בצילום שלי. הן נגישות, הן מסביבנו בכל רגע נתון ורוב האנשים פשוט לא מכירים אותן מספיק טוב", הוא מסביר. "רק כשמתקרבים אליהן, מגלים מינים רבים והתנהגויות מיוחדות".
לדבריו, החלק המהנה בתיעוד הציפורים הוא דווקא בהיכרות המוקדמת עם סביבת המחייה שלהן.
"אני מתצפת על הציפורים, לומד היכן הן מוצאות את המזון והמים ואז מקים מסתור. אני מעדיף לעשות זאת כדי להתקרב לציפור במשך מספר שבועות, עד שהיא תתרגל לנוכחותי, מאשר לרדוף אחריה", הוא אומר. "התענוג הגדול הוא לפגוש אותן במרחק נגיעה ולצפות בהן מתנהגות בטבעיות".
בין אם הוא מצלם שלדג גמדי השולה דגים מהמים, צב מים שנהנה מקרני השמש או אילנית שפגשה בזבוב על עלה, סבלנות היא מילת המפתח בתהליך.
"כדי לתעד "טיל מעופף" כמו השלדג, לעיתים אני עשוי לבלות שלושה ימים כדי להצליח לתעד שתי תמונות שוות", מציין שלמייב. "הדבר החשוב ביותר הוא לאהוב את מושא הצילום שלך גם במחיר של לוותר על הצילום עצמו. חשוב ללמוד על ההתנהגות של כל ציפור כדי לדעת מתי הצלם עשוי לעבור את הגבול ולהפריע לה בשיגרת חייה או בקינון".
הפגיעה בטבע והכחדת מיני בעלי חיים לא מותירה בו אופטימיות רבה לגבי עתידם של בעלי החיים. "זו תופעה עולמית, לא רק בישראל, בה הכסף דוחק את הטבע ולצערי, גם האגמון בראשון לציון וחוף פלמחים נעלמים לנו מול העיניים", הוא מסכם. "אני מקווה כי בזכות התמונות, אנשים יצליחו להתקרב קצת אל הטבע ולהעריך אותו יותר. הצילום מבחינתי הוא מזון ומנוחה לנשמה. למרות שזו עבודה קשה, זו חוויה משתלמת".
-
אלפי תמונות של צלמים נוספים - בעמוד המיוחד של "קליק לטבע
"
