לטייל עם חגי ישראל: מסלול לפסח בציפורי

ציפורי העתיקה שוכנת על גבעה בגובה 289 מטר מעל פני הים, ברכס הדרומי של הגליל התחתון, ומוקפת גבעות נמוכות המכוסות ביער אלוני תבור. שמה ניתן לה משום שהיא "יושבת על ראש ההר כציפור" (תלמוד בבלי, מגילה, דף ו ע"א). מעיינות שופעי מים נובעים דרומית לה ואדמתה פורייה. יתרון נוסף שעשה אותה לעיר מרכזית וחשובה הוא קרבתה לדרך הים ולדרך שקשרה את טבריה עם נמל עכו.

ציפורי נוסדה, כפי הנראה, בתקופת שיבת ציון, אך ראשית פרסומה כעיר חשובה בימי אלכסנדר ינאי (סוף המאה השנייה לפנה"ס). למן הכיבוש הרומי בשנת 63 לפנה"ס, שימשה ציפורי כעיר מרכזית לגליל היהודי. פריחתה וגדולתה של ציפורי היתה בתקופה הרומית ביזנטית, ובמשך פרקי זמן ארוכים היא שימשה כבירת הגליל. היא היתה עיר מעורבת ורוב הזמן בעלת רוב יהודי ומיעוט נוכרי (תחילה פגאני ואחר כך נוצרי).

השם "ציפורי" נזכר במקורות - במשנה, בתלמוד ובמדרשים, בכתבי יוסף בן מתתיהו, אצל היסטוריונים רומיים וביזנטיים, בתעודות צלבניות ועותומניות ובספרות עולי הרגל. בתקופת המרד הגדול (70-66 לספירה), ציפורי לא הצטרפה למורדים. כשצבא רומי בפיקודו של אספסיינוס הגיע לגליל כדי לדכא את המרד, ציפורי שלחה משלחת לכרות עמו ברית שלום. על כן לא נפגעה, ואף זכתה לכבוד מיוחד לטבוע מטבעות כעיר עצמאית.  

גבעת ציפורי והמצודה הצלבנית בפסגת האקרופוליס (צילומים: יוסף שוב)

בתקופת מרד בר כוכבא, בשנים 135-132, הודחה ההנהגה היהודית, ובמקומה נתמנתה הנהגה נוכרית ושם העיר שונה לדיוקיסריה. בראשית המאה השלישית לספירה חזרה ההנהגה בעיר לידי היהודים, ואז עבר אליה רבי יהודה הנשיא ועמו הסנהדרין. ובה ערך את המשנה וחתם אותה. בשנת 351 לספירה פרץ בציפורי מרד הידוע בשם "מרד גלוס", שדוכא. בשנת 363 חרבה העיר ברעידת אדמה, אך היא שוקמה מהריסותיה ושבה לגדולתה. למן המאה החמישית הלכה והתחזקה בעיר הדת הנוצרית ונבנו בה כנסיות רבות.

ציפורי ירדה מגדולתה בתקופה הערבית, במאה השביעית לספירה. בתקופה הצלבנית היתה במקום עיר בשם לה־ספורי ומצודה. מכאן, בקיץ 1187, יצא הצבא הצלבני לקרב קרני חיטין כנגד הצבא האיובי, בפיקודו של צלאח א־דין, ונחל תבוסה, שהביאה להתמוטטות ממלכת הצלבנים בארץ. ד'אהר אל־עאמר, השליט הבדואי של הגליל במאה ה־18, ביצר את הכפר הערבי ספורייה ושיקם את המצודה הצלבנית. במאה ה־20 ישבו בכפר ובמצודה כנופיות ערביות שפעלו נגד היישוב היהודי. הכפר נכבש וניטש במלחמת העצמאות במבצע דקל. לאחר הקמת המדינה הוקם לידו המושב ציפורי.

ציפורי, שלא מרדה ברומאים, המשיכה להתקיים ולפרוח תחת שלטון רומא ולקיים חיים ותרבות יהודיים עשירים. למרות האסונות הלאומיים - חורבן בית שני וכישלון מרד בר כוכבא - היהדות לא רק ששרדה, כי אם גם התפתחה ופרחה. את מקום עבודת הקורבנות בבית המקדש שחרב תפסו התפילה ולימוד התורה. רבי יהודה הנשיא, המכונה "רבי", קיבץ וערך בשישה סדרי המשנה את החומר ההלכתי שנאסף עד לזמנו, העלה אותו על הכתב וחתם. כל מה שנלמד ונהגה ביהדות אחרי חתימת המשנה התייחס אל המשנה והתגבש בשני התלמודים (הירושלמי והבבלי) ובכל ספרות ההלכה שאחריהם.

המשנה, שנערכה ונחתמה בציפורי, היתה אפוא לבסיס החיים היהודיים והמחשבה היהודית בכל מקום ובכל זמן שיהודים חיו בו. רבי יהודה הנשיא, בעשייתו נתפס כממשיכו של משה רבנו, שהוריד את התורה מסיני: "מימות משה ועד רבי לא מָצִינוּ תורה וגדולה במקום אחד" (גיטין דף ט ע"א / סנהדרין דף לו ע"א).

סיור בציפורי

ציפורי נחלקת לשני חלקים: העיר התחתונה, הרומית, שהוקמה במאה השנייה לספירה על פי עקרונות הבנייה של עיר הלניסטית, והעיר העליונה - האקרופוליס - היא העיר היהודית שהוקמה בראשית ימי הבית השני. ברחובותיה הראשיים של העיר התחתונה מתוודעים אל המבנה הקלאסי של עיר בנויה בסגנון הלניסטי, סביב רחובות ניצבים ורחוב עמודים מרכזי (קרדו), שמשני צדדיו מדרכות מרוצפות באבני פסיפס ושורת חנויות.

הקרדו של ציפורי

בציפורי נחשפו רצפות פסיפס מרהיבות, שלא כדאי לדלג על אף אחת מהן. באקרופוליס נמצאים שרידי שכונה יהודית מרובת מקוואות, מבנה תיאטרון רומי, וילה מפוארת שרצפת הפסיפס שלה מספרת את עלילות אל היין דיוניסוס. מן העיר העליונה צופים מערבה אל עבר מנזר על שם סנטה אנה וכנסייה צלבנית. במקום זה, על פי מסורת נוצרית, התגוררו חנה ויהויכין, הורי מרים אם ישו.

המוזיאון לחפירות הנמצא במצודה שבפסגת ציפורי מספר את סיפורה של העיר. מעל גגו יש תצפית נהדרת על כל הסביבה, ובימים של ראות טובה נראית מכאן פסגת החרמון. סיום הסיור במאגר המים המרשים של ציפורי, המכיל 4.300 מ"ק, ממזרח לעתיקות ציפורי, קרוב לביתן הכניסה. אתרי ציפורי מתוארים בדף ההדרכה שמקבלים בכניסה, בשלטי ההסברה במקום, ובחוברת על ציפורי ואתריה, שניתן לרכוש בחנות במבואה. על כן נתרכז רק ברצפות הפסיפס.

רִצְפּוֹת הפסיפס של ציפורי בראי חג הפסח

א. בית חג הנילוס: בקצהו הדרומי של רחוב העמודים (הקרדו) נתגלו מבנים ובהם רצפות פסיפס מרהיבות מהמאה החמישית. אחת מרצפות אלה, שנמצאה במבנה ציבורי גדול ממזרח לרחוב, מתארת את החגיגות במצרים בעת גֵאות הנילוס. בפסיפס נראה אל הנילוס יושב על גבי היפופוטם, שמפיו זורם ונמשך הנהר, ובמימיו דגים, צמחי מים, עופות ודייגים. האֵלָה המייצגת את מצרים מופיעה בדמות אישה חשופת חזה המחזיקה בקרן השפע.

קרוב למרכז נמצא ה"נילומטר", שהוא מכשיר למדידת גובה מי הנילוס. לצדו אדם המטפס על גב אישה על מנת לחקוק מספר המציין את שיא הגובה שאליו הגיע הנהר. עוד בפסיפס: העיר אלכסנדריה והמגדלור המפורסם שלה, שהוא משבעת פלאי העולם העתיק. וכן: פרשים, מראות ציד, ציפורים וכתובת יוונית האומרת: "השתמש בהצלחה". הנה כי כן, פנים רבות יש לה למצרים ולא כולן קשורות בעבדות.

ב. רצפת הפסיפס של בית הכנסת כייצוג חזותי לתכנים של ההגדה: בציפורי פעלו בתי כנסת ובתי מדרש רבים. בתלמוד הירושלמי מסופר שלאחר מותו של רבי יהודה הנשיא, עבר ארונו בשמונה עשרה בתי כנסת. מבין כל אלה התגלו עד כה שרידים של בית כנסת במערב העיר ליד הכנסייה, ובית הכנסת הגדול מהמאה השישית, שנתגלה בצפון העיר, עם רצפת הפסיפס המרשימה שלו.

התמונות בפסיפס חלקן פגועות, אך ניתן לזהות את נושאיהן בעזרת השוואות ולימוד ממדרשים ומציורים במקומות אחרים. הנושאים הנראים בהן מתוארים להלן מכיוון הכניסה והלאה (במקום נמצא תרשים ובו השלמות משוערות של החלקים שנפגעו).

רצועה 1 - ביקור המלאכים אצל אברהם ושרה והבשורה על הולדת יצחק.

רצועה 2 - עקדת יצחק. משמאל נראים שני הנערים המלווים והחמור. מימין תמונת העקדה, שנפגעה קשות. נותרו ממנה רק חלק מן האיל האחוז בסבך וחלק מגלימתו של אברהם. לצד תמונת העקדה נראים שני זוגות נעליים, גדולות וקטנות, המיוחסות לאברהם וליצחק, שחלצו את נעליהם מפאת קדושת המקום.

רצועה 3 - גלגל המזלות. במעגל הפנימי מרכבת השמש רתומה לארבעה סוסים. סביב השמש מעגל המזלות - ליד כל ציור מזל מופיעים שמו ושם החודש בעברית. בארבע פינות הריבוע מייצגות ארבע דמויות נשים את ארבע עונות השנה, ולצדן מוצגים המסמלים את הפעולות החקלאיות של העונה.

רצועה 4 - שולחן לחם הפנים בבית המקדש ועליו שתים עשרה כיכרות לחם וסל ביכורים.

רצועה 5 - הקדשת אהרון לעבודת המשכן וקורבן התמיד.

רצועה 6 - חזית אדריכלית של מבנה, כנראה של ארון קודש או של בית המקדש. משני צדיו מנורות שבעת הקנים ולידן סמלים יהודיים: שופר וארבעת המינים.

רצועה 7 - זר ושני אריות.

סמוך לכניסה לגן לאומי ציפורי נמצא מאגר המים הענק של העיר. אורכו 260 מטר וגובהו 10 מטר

חוקרי ציפורי פרופ' זאב וייס ופרופ' אהוד נצר עמדו על כך שכל התמונות מתחברות ברצף שלהן למערך איקונוגרפי אחד, שיש לו משמעות אידיאולוגית דתית כוללת, והיא: ההבטחה המובילה אל הגאולה. השוואה להגדה של פסח תגלה שגם ההגדה בנויה על פי אותם עקרונות:

א. המסר שמאחורי ציור העקדה בפסיפס הוא ההבטחה שניתנה לאברהם בעקבות ניסיון העקדה: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: (בראשית פרק כב, 17) בהגדה של פסח נזכרת הבטחה אחרת של אלוהים לאברהם, זו שניתנה בברית בין הבתרים (בראשית פרק טו, 18-13), משום שהיא מזכירה גם את הירידה למצרים. יש בה שני חלקים: "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי": ו"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:" הבטחה זו מככבת בהגדה של פסח. אחרי הקטע: "ברוך שומר הבטחתו לישראל" בא הקטע: "והיא (ההבטחה) שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם."

ב. גלגל המזלות מתפרש על ידי החוקרים כייצוג של "הברכה הטמונה בסדר האלוהי של היקום". השמש מייצג באופן חזותי אלגורי את כוחו של אלוהים ואת שלטונו בבריאה. גם בהגדה מתמקד החלק המרכזי והעיקרי בתיאור כוחו וגבורתו של אלוהים, שבאו לידי ביטוי בנסים שעשה לאבותינו בהוציאו אותם ממצרים.

ג. המקדש וכליו המתוארים בפסיפס מסמלים לא את המקדש שחרב, אלא את הכמיהה והתקווה להקמתו מחדש של בית המקדש על הר המורייה. סל הביכורים ושולחן לחם הפנים מסמלים את השפע שירבה עם בוא הגאולה. האריות מסמלים את בית דוד, שממנו יצא המשיח. וגם ההגדה, כמו הפסיפס, מסתימת בתקוות הגאולה: "לשנה הבאה בירושלים".

ג. וילה דיוניסוס

הווילה הקרויה על שם דיוניסוס, אל היין במיתולוגיה היוונית, נמצאת באקרופוליס של ציפורי, שהוא לב הרובע היהודי. זהו בית עשירים מרווח ומרובה חדרים מן המאה השלישית לספירה. על עושרו אפשר ללמוד מרצפת הפסיפס הנהדרת שבטרקלין, אבל גם מן העובדה שיש בתוכו בית שימוש, שהוא סוג של מותרות שבתקופה הרומית היה קיים רק בבתי העשירים ביותר.

ה"מונה ליזה" של ציפורי וקטעים מפסיפס דיוניסוס. רצפה מפוארת בבית אמיד ברובע היהודי של העיר

על הקירות בחדר הכניסה מוצגים שני רישומים המדגימים את מבנה הטרקלין על שלושת ספותיו ואת צורת הישיבה עליהן בהסבה על צד שמאל ("כולנו מסובין"). בתמונה המרכזית בפסיפס מתוארת תחרות שתייה בין דיוניסוס אל היין לבין הגיבור הרקולס. דיוניסוס מנצח, ואילו הרקולס נופל שיכור.

התמונה המרכזית מוקפת במסגרת המחולקת לתמונות משנה ובהן מוטיבים של צמחים, בעלי חיים, ציידים ומחזות ציד, תהלוכה של נושאי מתנות ומנגנים, וגולת הכותרת של הפסיפס הוא ראש אישה יפת תואר ואצילית, מחייכת חיוך מסתורי. המסגרת החיצונית של הפסיפס מחולקת לארבע עשרה תמונות, המציגות אירועים מחייו של דיוניסוס: ילדותו, נישואיו, תהלוכת ניצחון, טקסים ופולחנים, ותיאורי פולקלור הקשורים ליין ולענבים, כמו דריכת ענבים בגת.

הפסיפס הוא מן התקופה הרומית. הפסיפסים הרומיים מצטיינים באיכותם ובעדינותם: אבניהם קטנות יותר מאבני הפסיפסים הביזנטיים והציורים נראים פלסטיים יותר. מה עושות תמונות של דמויות מן המיתולוגיה היוונית ברצפת בית, שהוא קרוב לוודאי יהודי? מסתבר, שהחיים בעיר מעורבת פיתחו אצל היהודים בציפורי גישה של סובלנות ורוחב אופקים. הם ראו בדמויות המיתולוגיות לא יותר מאשר מוטיבים אמנותיים ולא חששו מפני עבודה זרה.  

איך מגיעים: נקודת המוצא ב"צומת המוביל", מדרום מערב לבקעת בית נטופה. אליו מגיעים מדרום בכביש 77 מכיוון צומת ישי (מזרחית לצומת אלונים). ממערב בכביש 79 מכיוון צומת סומך. ממזרח בכביש 77 מכיוון צומת גולני. מצומת המוביל נוסעים מזרחה בכביש 79 לכיוון ציפורי ונצרת. אחרי כ־5 ק"מ בצומת ציפורי פונים שמאלה (צפונה). לאחר כמה עשרות מטרים מתפצל הכביש, שם פונים ימינה לכיוון הגן הלאומי ציפורי. אחרי כ־4 ק"מ מגיעים אל ביתן הכניסה, ממנו עוד כ־1 ק"מ עד לחניה שליד בניין המבואה. מכאן מתחיל הטיול.

• המסלול הוא חלק מטיול לחג הפסח המופיע בספר "לטייל עם חגי ישראל" מאת שרה שוב (הוצאת כנרת).