שתף קטע נבחר

  • דעות ומאמרים
זירת הקניות

כך נשרוד את שינוי האקלים

ההתמודדות עם שינוי האקלים תלויה כמעט לגמרי בדבר אחד: שינוי תפיסתי עמוק והפסקת הניצול הבזבזני של משאבי כדור הארץ. ישראל לא יכולה להמשיך לייצא גידולים שצורכים השקייה מרובה; היא לא יכולה להמשיך לקדם בנייה צמודת קרקע ולעודד נסיעה ברכב פרטי; היא לא יכולה להמשיך שלא לרתום את השמש והרוח לניצול אנרגיה ולא יכולה לצפות מהציבור לחסוך בלי לספק תמריצים. שלל עצות להישרדות לקראת עתיד חם יותר

בשבוע שעבר ציינה תל אביב - יחד עם מאות ערים ויישובים בעולם - את שעת כדור הארץ. ברור שכיבוי האורות לשעה לא נועד לחסוך בחשמל, אלא להעלות את המודעות למשבר האקלים; לנסות לגרום לכולם לחשוב על השימוש הבזבזני שלנו במשאביו הדלילים של כדור הארץ.

 

אפשר לדמות את כדור הארץ לאקווריום גדול, ואת ישראל לאקווריום קטן. כאשר מספר הדגים באקווריום גדל, והם הופכים שמנים יותר, יש צורך לתכנן מחדש את האקווריום כדי שכולם יוכלו להמשיך ולשרוד. הדרך ברורה - אך אינה פשוטה: צריך להאט את קצב גידול האוכלוסיה ולנצל באופן מושכל וחסכוני יותר את המשאבים הקיימים.

 

לכל אחד מאיתנו יש חלק במשימה הזו אך לעשייה של מקבלי ההחלטות יש חשיבות מכרעת. הבעיה היא שהם לא עושים מספיק - מחוסר מוטיבציה או חוסר ידע. הנה כמה טיפים עבורם:

 

מיסוי

אם המדינה רוצה לתמרץ חיסכון במשאבים, הדרך לעשות זאת היא באמצעות מיסוי. מאחר שלכל פעילות אנושית יש מחיר סביבתי - טביעת רגל אקולוגית - נכון יהיה להטיל מס גבוה יותר על פעילות שעושה שימוש רב יותר במשאבים.

 

דוגמא: אין שום הצדקה שמהנדס שעובד ברמת-החיל למשל, גר במרחק 2 ק"מ ממקום העבודה שלו ומגיע לשם כל יום באופניים, ישלם מס הכנסה השווה למס שמשלם עמיתו, שגר בישוב קהילתי שמרוחק 50 ק"מ ממקום העבודה ונוסע הלוך וחזור כל יום במכונית הפרטית. כדי לעודד אנשים לשקול את מקום מגוריהם והאופן שבו הם מתניידים, צריכה המדינה לתת הנחות במס המדינה למי שאינו נוסע ברכב פרטי בכל יום, וגר בסמוך למקום עבודתו.

 

יתרה מזאת: המדינה צריכה להטיל מס סביבתי מיוחד על שימוש בדלק - בנסיעה או טיסה, ומנגד לתת הקלות במס לחברות ש"חושבות ירוק" - למשל מייצרות מוצרים מקומיים שאין צורך לשנע, או מוצרים שאינם זקוקים לאריזה ומפחיתים את נפח האשפה.

 

תחבורה

ישראל היא מדינה קטנה וצפופה ואין הצדקה (או סיכוי) שנמשיך עם ההתמכרות שלנו לרכב הפרטי. ישראל זקוקה לשפר באופן דרמטי את מערכות הסעת ההמונים ולחנך את הציבור לצאת מהמכונית.

 

הדרך לעשות זאת, בין היתר, היא להקים רשויות תחבורה מטריפוליטניות, שיהיו האחראיות הבלעדיות על התחבורה בתחומן. הן יוכלו לתכנן מערך, לסמן נתיבים, לקדם סלילה ולתמחר את הנסיעה בהתאם לביקוש. צריך גם לזנוח את הפנטזיה של הקמת רכבת תחתית, ולהתמקד באוטובוסים - כלומר הקצאת יותר נתיבים לתחבורה ציבורית ופיקוח על השימוש בהם. 


לפתח ולפקח על נתיבי תחבורה ציבורית (צילום: עידו ארז)

 

הפיתרון לטווח הארוך הוא תיכנון נכון, שייתר את השימוש ברכב הפרטי. את זה ניתן להשיג על ידי יצירת אזורי מגורים מצופפים, שיהיו בסמוך ובמרחק הליכה לאזורי התעסוקה, השירותים, החינוך והבילוי.

 

אנרגיה

ישראל היא המדינה המובילה בעולם בניצול אנרגית שמש לחימום מים, אך אחת המדינות המפגרות בעולם בייצור חשמל מאנרגית השמש.

 

על ישראל להקים רשות לקידום יצור חשמל מאנרגיה מתחדשת - שמש, רוח ואנרגיות לא מזהמות אחרות. צריך גם לכלול בתוכנית את המודל הגרמני של יצור חשמל ביתי, וניצול גגות מבני ציבור ומסחר לייצור חשמל.

 

כמו-כן יש לקדם תוכנית לאומית לחיסכון באנרגיה, על ידי מתן הלוואות והקלות במס לעסקים שישדרגו ציוד בזבני בחשמל, וישפרו את הבידוד ואיטום המבנים. 

 

מים

לא צריך להכביר מלים על רגישות סוגיית המים וחשיבותם. ולמרות זאת, במשך 60 שנה התייחסנו בזלזל למים - שאבנו וצרכנו יותר, וביזבזנו בלי לתכנן לטווח ארוך.  התוצאה היא מצב משק המים כיום.

 

על רשות המים והממשלה להכין תוכנית מים לאומית, שתגדיל מחד את מצאי המים על ידי טיהור מקורות מים מזוהמים, מיחזור מים והתפלה, ומאידך תקבע סדר עדיפויות לאומי לשימוש במים בצורה שקופה ונקייה מלחצים פוליטיים וכלכליים.

  

חקלאות

ישראל צריכה להערך ולהתחיל לגדל בעצמה יבולים חקלאיים חלופיים לאלה שמיובאים כעת מחו"ל אך עתידים לסבול משינוי האקלים.

 

יש לשמר אזורים לחקלאות - כי אם השדות יהפכו לנדל"ן לא נוכל לאכול אספלט ובטון. במקביל יש להפחית את ייצוא הגידולים שדורשים השקייה מאסיבית, יש לסבסד חקלאות "אמיתית", לעודד מחקר חקלאי לשיפור היבולים, ולהתאים את הגידולים לאקלים החזוי בארץ.

 

שטחים פתוחים

ישראל היא מדינה קטנה אך במשך שנים היא קיימה מדיניות בזבזנית בכל הנוגע לשימוש במשאבי הקרקע שלה. זו לא רק סוגיה סביבתית אלא גם סוגיה חברתית וכלכלית שרובצת לפתחנו.

 

רק השנה התבשרנו על הקמת שתי ערים ועוד כמה וכמה ישובים חדשים, שיצטרפו ל-1,300 היישובים הקיימים. בישראל יש מאות ישובים זעירים שמספר תושביהם הוא כמספר התושבים בניין דירות ממוצע, אבל השימוש שלהם במשאב הקרקע הוא פי 10 לפחות מכל תושב בעיר. הפיתרון הוא תוכנית לאיחוד ישובים.

 

עוד מתברר שכ-40 אחוז מהתחלות הבניה בישראל הן לבתים צמודי קרקע. במדינה קטנה וצפופה אין מקום לבנייה צמודת קרקע. על ממשלת ישראל לקבל החלטה ברורה על כך ולעמוד בה. במקביל יש לנצל טוב יותר את השטח הבנוי בערים, על ידי עידוד תוכניות התחדשות עירונית (פינוי בינוי).

 

כל זה אפשרי, מעשי - ובידיים שלנו.

 

הכותב הוא חבר הנהגת מפלגת "הירוקים"
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים