"נלקחת בשיא לבלובך"

מאות אנשים הגיעו היום (ד') ללוות את השדרנית שוש עטרי, שהלכה לעולמה אמש בעקבות התקף לב, בדרכה האחרונה. משפחה, חברים, קולגות מהרדיו, מהטלוויזיה ומעולם הבידור הישראלי הגיעו לבית העלמין ירקון, והתדהמה הורגשה על פניהם.

אחיה של שוש עטרי, יוסי, אמר קדיש בשם המשפחה: "שושקה, קוקה שלנו, באנו להביע את אהבתנו אלייך, אחותנו, שנלקחת כך פתאום בשיא לבלובך המחודש. רק ביום שני עלצת כילדה פרחחית במופע של מומי, נצר חדש למשפחת עטרי שיוצא לדרך משלו, והנה למחרת היום אנחנו מתכנסים בדירתך לפני שיטלו אותך מאיתנו לתמיד. ליוויתי את שוש בטוב וברע, לי היא סיפרה את סודותיה הכמוסים והתייעצה איתי בענייני עבודה, פוליטיקה, חידודי לשון. דאגתי לה כמו אבא שלא היה לנו מאז היתה בת שבע. רציתי שתהיה מאושרת, שיהיה לה טוב, שלא תיפגע. רציתי שתעשה מה שחלמה מאז שהיתה ילדה יפה, שובבה ואנרגטית. החיים לא היו טובים אליה. לא כילדה ולא כשבגרה עם המחלה. רציתי שהחיים יחזירו לה את האוברדראפט שלקחו ממנה. היא בנתה לה את הלבד שלה, גרה בדירה מטופחת, כתבה ספרים, עשתה טלוויזיה ורדיו. היא היתה מאושרת בדרכה שלה. קשה לדבר עליה במושגים של עבר, קשה לדעת שלא אקבל ממנה יותר אימיילים עם אטצ'מנטס מביכים ושלא אשמע את צחוקה המתגלגל או אתמוגג מחריפות שכלה ועומק מחשבתה.

האחיות יונה וגלי. "למות ככה זה לא פייר"

"אנחנו בפרינציפ משפחה תימנית מסורתית, למרות שכל אחד מאיתנו רעה בשדות אחרים. שוש היתה הסחוג של המשפחה במובן חריפות המוח והלשון, העושר הספרותי, הניחוח האותנטי, חוש ההומור. היא היתה מחשמלת, סקרנית, יחודית. איך אפשר לחיות בלי הסחוג הזה? יום השקרים הבינלאומי מתאים לספר שכתבה, 'סודות ושקרים'. זה צחוק הגורל או מתיחה של אלוהים. למות ככה זה לא פייר, בשיא נעוריה המתחדשים כמו שושנה פורחת. זה לא פייר אך זו גזירה. תמיד דאגנו לשלומך ולאושרך, לא הצלחנו לשמור עלייך, לא הספקנו להגיע אלייך בזמן. אולי אלוהים ישמור עלייך טוב מכולנו".

"לא היתה אף אישה שדרית כמוה"

אלי ישראלי, חבר וקולגה: "שוש עטרי היתה אבן דרך. גם כאישה בעולם הרדיו הגברי, שידע מעט מאוד שדרניות. היא כל כך בלטה בין הגברים האלה. היתה את כרמלה מנשה שפרצה, אבל במוזיקה מי שנגע בקרביים היתה שוש כי היתה לה תאווה לחלוק את החוויה. היא היתה ראשונה במעלה, היא העבירה את עצמה דרך המיקרופון לקהל. היום אין יותר שדרניות כאלה, היום הרדיו זה רק דיבורים. שוש עשתה מהפכה ובזמנה המוזיקה היתה העיקר. היא עשתה מהרדיו מסיבה כי היא פשוט ידעה לעשות את זה. הרדיו שלה היה אישי וזו גדולתו של איש רדיו אמיתי. היא היתה חכמה, שנונה, אבל לא סנובית. את זה אי אפשר ללמד".

דידי הררי. "המזל הוא שחלקים ממנה נשארו אצל כל אחד ואחד מאיתנו"

יואב גינאי ספד לה בשם החברים בקול ישראל: "את מסיימת את השידור האחרון, מחזירה את הדיסק לקופסה. אישה יפה ואהובה, אני בטוח שגם למעלה החיוך שלך יישאר נצחי".

הזמרת עדנה גורן: "הידע שלה, הפרגון, האהבה וההערכה היו ראויים לציון. מצד שני, היא גם לא פחדה לומר לך בדיוק מה שהיא חושבת. שוש היתה אוצר".

אשת יחסי הציבור רונית ארבל: "כל האמנים שהחלו את דרכם בשנות ה-80 חייבים לשוש עטרי את הקריירה שלהם. אם לא היית אצל שוש לא היית. לא היה פלייליסט ולא היה שום דבר אחר חוץ מ'חדש חדיש ומחודש' של שוש עטרי וטוני פיין. זה לא שנמצאים פה היום אמני הדור הזה בהמוניהם אלא רק מתי מעט של נציגיהם. זה תעודת עניות מטורפת לבכירי האמנים שהיו מתדפקים על דלתותיה. לעומתם, אנשים כמו דידי הררי, עופר נחשון ואחרים שהחלו את דרכם על ברכיה, עצרו הכל ובאו להוקיר לה תודה. צריך להבין, מה שהיה אז זה 'להיטון' ורדיו. דרכה למדת מה קורה. שם הכל התחיל".

דידי הררי, קולגה וחבר קרוב: "שוש מבחינתי היא הצעדים הראשונים שלי ברדיו. היא זו ששלחה אותי כילד להיות שדר חוץ ולשדר מחוף הים. היא אמרה לי, 'יש לך קול ואת האנרגיות הנכונות, תעשה הכל בכדי להיכנס לרדיו'. בסופו של דבר שידרנו גב אל גב. היא סיימה תוכנית ואני נכנסתי לאולפן. בכל פעם שנכנסתי בדלת היה לה את החיוך הזה שאומר, 'איך ניצחנו'. היא נתנה לה לי את האפשרות הראשונה ולאורך כל הדרך העניקה לי טיפים ועצות. היא אמרה לי שהאנרגיות שלה ושלי באולפן יכולות להדליק עיר שלמה. שוש עטרי היא מלכה ששלטה והכתיבה אופנות וטעם. היא ידעה את מעמדה אבל לא היתה חלק ממלחמות האגו. לא היתה אף אישה שדרית כמוה. כל כך מוחצנת ואנרגטית. עד לשוש כולן היו מתלחששות ועדינות, כי זה היה התפקיד הנשי, ואז הגיעה פצצת האנרגיה. המזל שלנו שהיא נגעה בכל כך הרבה אנשים לאורך הדרך שחלקים ממנה נשארו אצל כל אחד ואחד מאיתנו. זו זכות גדולה".

(צילומים: עופר עמרם)