פרידמן לא אשם אלא השיטה
שופטי ישראל הם חרוצים וישרים, אך השיטה בה הם פועלים סובלת מתקלה יסודית, באג שמקורו בסירוב לקלוט את חבר המושבעים למשפט הישראלי
הציבור בישראל איבד את אמונו במערכת המשפט. זו המסקנה מסקר שנערך לקראת כנס "60 שנה למשפט הישראלי", ועל פיו רוב הציבור (54%) חש כי קיימת שחיתות במערכת המשפט.
הסקר מצטרף למחקר רב שנתי של המרכז לחקר הפשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה, בו יותר ממחצית מהנשאלים הביעו חוסר אמון במערכת המשפט וציינו כי בתי המשפט פועלים בדרך לא שיוויונית ובלתי הוגנת.
אך הציבור טועה. השופטים הם חרוצים וישרים. אלא שהשיטה על פיה הם פועלים סובלת מתקלה יסודית, באג שמקורו בסירוב לקלוט את חבר המושבעים למשפט הישראלי.
מהסקר עולה עוד כי 23% מהנשאלים הצביעו על פעילותו של השר דניאל פרידמן כמקור לפיחות בהערכתם לבתי המשפט. למעשה השפעת פעילותו של פרידמן היא שולית שכן מחקר של אוניברסיטת חיפה מגלה, כי המערכת זכתה לציון נכשל הרבה לפני שהוא נכנס לתפקידו.
התמשכות ארוכת שנים של הליכים משפטיים; התערבות בוטה של בג"ץ בעבודת הכנסת והממשלה; הרשעות תמוהות ועסקאות טיעון שערורייתיות - כולן תרמו לדימויה הירוד של המערכת יותר מפרידמן. ועדיין כשלים וטעויות אלה לאורכם של משפטים ולרוחבן של הערכאות הם רק סימפטומים של המחלה ולא המחלה עצמה - היעדר שיתוף הציבור בהכרעות שיפוטיות.
במתוקנות שבמדינות העולם מבינים כבר מאות שנים מה שבישראל מסרבים לקבל עד היום- הכרעה במשפט בידי מושבעים היא המעניקה למערכת המשפט במדינות דמוקרטיות את האמון הציבורי לו היא נזקקת ושבלעדיו היא מתקשה לתפקד. לכן לא משנה ידו או ידה של מי תהיה על העליונה במאבק על דמות מערכת המשפט. ללא משפט מושבעים, כל מאמצי פרידמן וביניש להשיב את אמון הציבור, כל אחד לפי דרכו, פשוט לא יצלחו.
שורשיה של שיטת המשפט שלנו נטועים עמוק במשפט האנגלו-אמריקני הנהוג, ה-Common Law בזכות 30 שנות שלטון המנדט הבריטי על הארץ. את משפט המושבעים שנהוג אצלם סרבו הבריטים לכונן בארץ ישראל, מתוך תפיסה קולוניאלית לפיה ה"ילידים" אינם בשלים דיים לסוג משפט מתקדם שכזה. עם הקמת המדינה, שעה שהוסרה מגבלה שהטיל הכובש, היה מקום להחזיר נדבך מרכזי זה של המשפט המקובל, את חבר המושבעים. אך מנהיגינו לא גאלו את השיטה מנכותה וסירבו להשיב לה את ליבה.
אבות המדינה החליטו כי מוטב לציבור בישראל שיישפט בידי שופטים מקצועיים. כך נדרשנו לאמץ אמונה כמעט דתית במעין "סופר נני" בתפקיד שיפוטי. אמונה שהלכה ונשחקה עם השנים, לא מעט בזכות התקשורת שמיקדה את זרקורה על המתרחש במערכת המשפט. אולם כל ההצעות לתיקון המוצעות כיום, נוגעות לשינויים שוליים הנמנעים מלגעת באנדרוגינוס שירשנו מתקופת המנדט.
העברת ההכרעה במשפט הפלילי משופט לחבר מושבעים לא רק תעמיק את שקיפות ההליך השיפוטי ותגביר את אמון הציבור בו, אלא גם תשפר את השפיטה עצמה. כדי להכריע אמיתותן או שקריותן של עובדות אין צורך בידע משפטי. נחוצים שכל ישר ופתיחות מחשבתית. מאותן סיבות בדיוק המושבעים עדיפים כשהמשפט נסב סביב הנורמות החברתיות הנדרשות מאדם סביר.
מתנגדי השיטה מזהירים מפני חרצובות לשונם של עורכי הדין, שלעתים נופלות על אוזני המושבעים בקלות רבה מדי. עם זאת, יש לזכור, כי המקרה המפורסם הנישא בפי כול בהקשר זה – זיכויו של או ג'יי סימפסון, מעיד יותר על יוצא מן הכלל מאשר על הכלל. נכון, השפיטה דרך מושבעים אינה מושלמת, אך ההיסטוריה המשפטית העולמית הוכיחה כי היא הפחות גרועה מבין כל החלופות. כשיעלה מסך הברזל שחוצץ כיום בין הנשפטים לשופטיהם האמיתיים - העם, בדמות המושבעים, תעלה קרנה של המערכת המשפט.
איתן צפריר, עורך דין מסחרי
לפנייה לכתב/ת 
