צלם של נסיכים
הוא צילם את סנט אנטואן דה אקזופרי וגם את כניעת הרובע היהודי במלחמת העצמאות. לראשונה מספר אנדראה קיירון, נכדו של ג'ון פיליפס שנחשב לגדול צלמי העיתונות, על סבו המיתולוגי
"אנטואן דה סנט-אקזופרי התאבד". כך סיפר ג'ון פיליפס לנכדו אנדראה קיירון. פיליפס היה צלם עיתונות אגדי, שבמשך שנים צילם אירועים היסטוריים ברחבי העולם, אבל תמונה אחת הפכה את יצירתו למוכרת בכל בית. הוא זה שצילם את האבא של "הנסיך הקטן" כשהוא שעון על כנף מטוסו - מטוס עליו ימריא למשימתו האחרונה נגד המפלצת הנאצית וממנה לא יחזור.
לפני שמונה שנים אותר המטוס ממעמקיי הים התיכון ולפני שנתיים הוא נמשה מין המים. אבל גופת הסופר מעולם לא נמצאה. והנה, בלי תכנון, לפני כחודש התוודה הורסט ריפירט, טייס גרמני בשנות ה-80 לחייו שהוא זה שירה על מטוסו של הסופר האגדי ואמר כי "אף אחד לא נטש את המטוס".
אנדראה קיירון הוא אחד משלושת גיבורי הסרט "ירושלים, ג'רוזלם, אל קודס" שיוצג בשבוע הבא בפסטיבל דוקאביב ולאחר מכן במסגרת התחרות היוקרתית של פסטיבל הקולנוע התיעודי בניון שבשוויץ. הסרט, בבימויו של לירן עצמור, מביא את סיפור הקרב על ירושלים במלחמת העצמאות משלוש נקודות מבט. קיירון, יורש ושומר הארכיון של סבו, מדבר בסרט בשמו. בשיחה מניו יורק הוא מספר על תיעוד הקרבות על ירושלים, ועל כניעת הרובע היהודי במלחמה, אבל גם על המפגש עם יוצר "הנסיך הקטן".
אנדראה קיירון בוחן תשלילים של סבו (צילומים: לירן עצמור)
לכאורה סנט-אקזופרי ופיליפס היו רחוקים זה מזה שנות אור – יוצר הנסיך הקטן היה רוזן בן אצילים שנולד בליון שבצרפת, ופיליפס נולד באלג'יר לאב בריטי ולאם אמריקאית, שבילה את רוב שנות ילדותו בסביבה ערבית. אולם השניים היו אנשים של חלומות גדולים, אנשים נטולי פחד. כאשר נפגשו שבועיים שלושה לפני מות הראשון, נוצרה ביניהם חברות אמת.
הפגישה ביניהם היתה כששניהם היו ידועי שם ברחבי העולם: פיליפס היה צלם ועיתונאי, שעבד עבור מגזין "לייף" שנחשב למגזין היוקרתי באירופה, שלא חשש לסכן את חייו כדי לספר את סיפורה של אירופה המדממת, וסנט-אקזופרי סופר וטייס שזכה להערצתם של מיליונים.
אולם כשנפגשו סנט-אקזופרי היה עצוב ומיואש, ולו בגלל שלמרות שהיה טייס מחלוצי שירות הדואר האווירי הבינלאומי הוא לא הורשה לטוס תחת צבא ארה"ב בגלל שכבר היה בן 44. אנטואן דה סנט-אקזופרי שטס מעל ארץ האש בדרום אמריקה, ששרד נחיתת אונס במדבר סהרה ושניסה לחצות את העולם בטיסה בת יומיים, קורקע על ידי חבורת בירוקרטיים.
ג'ון פיליפס בעת שהותו באיזור במלחמת העצמאות
"שניהם דיברו צרפתית ויצרו לעצמם מעין אי של הבנה" מספר קיירון, נכדו של פיליפס. פיליפס לא יכול היה לסבול את העובדה שזה לא הורשה לטוס. "לג'ון", מספר אנדראה, "היו חברים אמריקאים והוא היה זה שהשיג לסנט- אקזופרי את האישור לטוס".
דמות הירואית
סנט-אקזופרי רצה להודות לג'ון ואיפשר לו לצלם אותו, אבל מבט בתמונות מעיד שייתכן ורצה לא רק להודות אלא גם להיפרד. להיפרד מהחבר האחרון שלו וממיליוני מעריציו. "אם אתה מסתכל על התמונות של סנט-אקזופרי לפני שסבא שלי צילם אותו אתה רואה שם איש זקן ועייף", מספר אנדראה. סנט-אקזופרי העניק לג'ון את האפשרות לצלם אותו כפי שאיש לא צילם אותו מעולם. בתמונות נראה סנט-אקזופרי כדמות הרואית המתאימה ככפפה לחייה הסוערים והמסתוריים.
סנט-אקזופרי לא הסתפק בסדרת תמונות בלבד. לפני שעלה לטיסה האחרונה ממנה לא שב, מסר לג'ון פיליפס מכתב. "הוא נתן לסבא שלי כתב יד שנקרא 'מכתב לאמריקאי'. סבא שלי מסר את כתב היד לממשלה הצרפתית ששומרת אותו בארכיונים שלה".
כמו עיתונאים רבים גם ג'ון פיליפס חיפש את חברו הסופר-טייס. "ג'ון חיפש את המטוס שלו", מספר אנדראה, "אבל הוא לא באמת רצה למצוא אותו. הוא סיפר שהם דיברו המון, ושסנט-אקזופרי לא הסתדר ולא אהב את העולם החדש שבו הם חיו. הכל הפך בעיניו להיות שטני ולא אנושי. סבא שלי אמר שלדעתו סנט- אקזופרי התאבד".
פליטי יהודים עוזבים את הרובע היהודי ב-1948
קיירון שמע סיפורים רבים מסבו בזמן שישבו סביב השולחן בארוחות הערב. "הוא ידע לספר סיפורים", נזכר קיירון, "ותמיד היתה לו דעה נחרצת. הוא תאר את הדברים כפי שהם קרו וכפי שהוא ראה אותם. הוא היה עד למראות בלתי אפשריים. באותם זמנים המעורבות של עיתונאים וצלמים היתה הרבה יותר אישית"
את הצילומים ממלחמת העצמאות צילם פיליפס עבור המגזין "לייף" כשהוא מצוות לצד חיילי הליגיון הירדני הלוחם נגד היהודים. "ב'לייף' חשבו שהוא האדם הטוב ביותר לכסות את המלחמה בירושלים", מספר אנדראה, "הוא חי הרבה זמן במזרח התיכון ודיבר ערבית. לג'ון היו חושים להיסטוריה והוא הבין שמדובר בארוע חשוב במיוחד".
כמו במפגש עם סנט-אקזופרי גם בירושלים של 1948 מצא פיליפס את עצמו מעורב בדרך בלתי צפויה. "כשהישראלים נכנעו בקרב על ירושלים", מספר קיירון, "היו צריכים לחתום על הסכם הכניעה, אבל לאף אחד מהנוכחים, מלבד לסבא שלי, לא היה עט. כך שבהיסטוריה יירשם שכניעת הרובע היהודי נחתמה בעט שלו".
תושבי הרובע היהודי בדקות שלאחר הכניעה
כשמביטים בצילומיו של פיליפס, המובאים בסרט התיעודי "ירושלים, ג'רוזלם, אל קודס", נראים הגיבורים היהודים של ירושלים באותה תקופה מוכים וחבוטים - יותר מידי מזכירים את התמונות של אותם יהודים רק שנים קודם לכן תחת המשטר הנאצי. האימאג'ים האלה, בהם הם נראים כקורבנות, אף גרמו לביקורת נגד פיליפס כשטענו נגדו בהזדהות יתר עם ישראל.
"אני חושב", אומר קיירון, "שלסבא היתה סימפטיה והזדהות אוטומטית עם מיעוטים ולכן הזדהה עם העם היהודי. התמונה שעצבנה את הערבים היתה תמונה של ערבים כשהם בוזזים חנויות ובתים יהודים בעיר העתיקה. התשובה של סבא שלי היתה אחת – אני צילמתי את מה שקרה".
צומת היסטורית
ג'ון פיליפס צילם קשת רחבה מאוד של דמויות ואירועים היסטוריים. הוא קשר קשרים מצוינים עם כל מנהיגי ארצות ערב וצילם רבים מהם, ביניהם פארוק, מלך מצריים ועבדאללה מלך ירדן. בסוף מלחמת
העולם השנייה הוא הצליח לצלם צילומים מחרידים, שנגעו ברבים, במפעל לייצור סבון. הוא צילם ביוגוסלביה של טיטו, ונדמה שלא היה מקום בעולם שכף רגלו לא דרכה בו ולא היה מנהיג של צולם על ידו. בארוחות הערב נהג לספר לנכדו על ארועים היסטוריים כפי שאנשים אחרים מתארים את מה שקורה אצלם מתחת לבית. כשמת, הוריש את כל התצלומים למאזין הנאמן שלו, נכדו.
מאורע היסטורי מכונן נוסף בו היה פיליפס בשורה הראשונה היתה כיבוש וינה על ידי כוחות הנאצים. הוא צילם את הכניסה לרחובות וינה ואת תגובת התושבים. אבל הוא ידע שהנאצים, במידה ויתפסו אותו, לא יאהבו את התמונות שצילם ושיפורסמו בכל רחבי העולם.
"הוא הצליח לעלות על רכבת שיצאה מוינה", מספר הנכד, "אבל כשראה שעושים בה חיפוש על הנוסעים הוא הצליח להחליק את סרטי הצילום לכיס של פעיל מפלגה נאצית, שידע שאצלו לא יחפשו. כשעזבו הוא הצליח לגנוב את הסרט בחזרה מהכיס של הנאצי – היה לו חוסר הערכה עמוק לסמכות והוא לא היה פחדן".
- "ירושלים, ג'רוזלם, אל קודס" הופק על ידי נעמי שחורי ואיתי קן תור, צילם רון כצנלסון וערך חיים טבקמן. הסרט יוקרן ביום חמישי בסינמטק תל אביב וישודר ביום העצמאות בערוץ 8 בהוט
לפנייה לכתב/ת 
