שתף קטע נבחר

פעם היתה פה מהפכה

שלמה גרוניך פרץ דרך, "הצ'רצ'ילים" משפיעים עד היום ו"ששת" עדיין מאתגרת. אז למה הם לא במצעדי השירים השונים של חגיגות ה-60? תימורה לסינגר וגיא חג'ג' מחזירים את הכבוד

כתגובה למצעדי השירים השונים שהתגבשו לרגל חגיגות ה-60, מבקרי הבית גיא חג'ג' ותימורה לסינגר ממשיכים להזכיר לכם את הלהקות והאמנים שלמרות שפרצו דרך לא נכנסו למצעדים. לפרק הראשון: "זקנים ומכשפות"

 

תימורה לסינגר: לפני שנעבור לפרק הנוכחי, בוא נעשה סדר. מהתגובות שקיבלנו לפרק הקודם, התברר שלא כולם הבינו את דרישות הקבלה שלנו לסדרה. למעשה, זה די פשוט, כל מי שחשוב ושהשפיע אך לא נכנס לדירוגים ולמצעדים הרשמיים והמסחריים של שנת השישים.


גרוניך. הקדים את זמנו (צילום: הרניק נטי, לע"ם)

 

לכן לא התייחסנו, למשל, ל"משינה" שמופיעה ברובם או בכולם, וגם לא ל"ג'ינג'יות" שאמנם נפקדו מהרשימות האחרות, והם גם איכותיים ואהובים עלינו, אבל לא ממש השפיעו על מוזיקאים אחרים, ונראה שיותר ממה שקיוו להטביע חותם, הם רצו להשתעשע.

 

גיא חג'ג': מה רע בלהשתעשע?

 

תימורה: אין בכך שום רע, כמובן. אז מה דעתך להשתעשע בשנות השישים-שבעים? בשנים האלה ישראל תססה מרוב יצירתיות וכישרון מוזיקלי, כמו ברוב העולם באותן השנים.

 

גיא: בעולם אכן נעשו דברים דומים ובישראל נכנסו לרוק המתקדם כי הוא זלג פנימה. הראש של המוזיקאים נפתח אחרי שהם שמעו תקליטים של "יס", "קינג קרימזון" ו"פינק פלויד". מוזיקאים שהגיעו מהקלאסי הבינו שהם יכולים לשלב את הידע, המיומנות ודרכי החשיבה שלהם במוזיקה פופולרית כמו רוק או פולק, ולהיפך: רוקרים הבינו שהמוזיקה שלהם יכולה להתפתח מעבר לארבעה אקורדים לעולם חדש של אפשרויות, שמתבסס על המורשות המורכבות והעשירות של הג'אז, המוזיקה הקלאסית והאוונגרדית.

 

תימורה: בארץ נעשו נסיונות מעניינים ומוצלחים של רוק מתקדם לסוגיו: שלמה גרוניך ומתי כספי באלבומיהם הראשונים, "הצ'רצ'ילים", "קצת אחרת", "14 אוקטבות", "ששת", "זינגלה" ועוד.

 

שלמה גרוניך, שאלבומו הראשון שיצא ב-71' זכה לתגובות נזעמות, אומר היום: "אתם מדברים על מתקדם? כן, זה היה שונה ואומרים 'הקדים את זמנו' ואני נוטה להסכים עם זה", הוא מספר ל-ynet, "זה לא היה שייך למה ששמעו ברדיו ולא להשפעות המוזיקליות המקומיות. זה הביא דבר חדש, סגנון חדש ואקלקטי ששאב מקשת עצומה של דברים: קלאסי, פופ, ג'אז, בריטי, אמריקאי, חסידי, פסיכדלי. פשוט פרץ של כישרון, המצאה והשראה".

 

תימורה: העניין הוא שבסופו של דבר, רוב הנפשות הפועלות זזו או התקבלו מהשוליים לקונצנזוס. ונשאלת השאלה, האם זה אומר שהרוק המתקדם ניצח או הפסיד? מה זה אומר על הקהל? האם מלכתחילה הוא היה פתוח לנסיונות האלה ואהב אותם עד שמשך אותם אליו, כלומר אל המיינסטרים, או שהאמנים האלה התפשרו כדי להגיע לקהל רחב יותר?

 

הדרך לבום פם

"ששת" היא דוגמה למוזיקה שעד היום מאתגרת את השמיעה בצלילים מורכבים שממזגים צליל ישראלי עממי, מוזיקה בלקנית ומזרחית, ג'אז ורוק.


פינק פלויד. היו למקור השראה (צילום: רויטרס)  

 

שם טוב לוי, שהקים את הלהקה ב-77' והנהיג אותה, צירף אליו את שמוליק ארוך, יהודית רביץ, שמוליק בודגוב, עדי רנרט ואיקי לוי - חלקם פועלים לפני ומאחורי הקלעים של המוזיקה הישראלית גם היום. "באותה התקופה שמעתי הרבה מוזיקה כמו ג'ון מקלפלין, ג'נטל ג'ייאנט, קינג קרימזון, זאפה וגם ג'אז", מספר לוי, "באופן טבעי, אני גם מגיע מרקע קלאסי רציני, אז הערבוב של הדברים האלה מטבעו יצר את הדבר הזה.

 

"בתקופה ההיא נחשבנו לעוף מוזר. אמנם מוזיקאים ואנשים שמבינים עניין קלטו שיש כאן משהו, ואפילו חברת NMC בזמנו הקליטו לנו את התקליט, אבל אצל רוב האנשים זה לקח זמן. התקליט קיים עד היום והוציאו אותו עכשיו בהוצאה מחודשת וגם עלי הוא לא נמאס. יש שם מוזיקה טובה ותחושה של להקה, לא סתם כמה מוזיקאים שהגיעו לאולפן".

 

תימורה: "ששת" לא זכתה להצלחה מסחרית, הופיעה רק חמש פעמים וכשיצא האלבום שלה, כבר לא הייתה קיימת. היא הקדימה את זמנה: התערובת שיצרה בין מזרח-מערב ובין מוזיקה בלקנית לרוק נחשבת היום כמקובלת ואופנתית. אפשר לומר שהיא סללה את הדרך ללהקות עכשוויות, מבום-פם ועד הבילויים.

 

לוי מוסיף: "בהחלט יש מה להיות מושפע מ'ששת'. הרבה אנשים ומוזיקאים לוקחים מ'ששת' חומרים, מקשיבים ומשנים קונספציה של סאונד. שמעתי גם כמה להקות ישראליות שאפשר לשמוע אצלן את ההשפעה הברורה".

 

לא תכננו לעשות מהפכה

גיא: אני חושב שהקהל קיבל את הרוק המתקדם בהדרגה. אני לא חושב שהאמנים התפשרו על אמנותם למען מכנה משותף נמוך ורחב יותר, אלא שהאמנות שלהם היתה פשוט מספיק טובה והסטנדרטים של הקהל הרחב היו גבוהים יותר מהיום. היום מסתפקים גם בפרחה שצורחת שטויות על רקע פלייבק גרוע, אבל לפני 35 שנה כדי להגיע לקהל נדרשו תוכן, איכות בלחנים ויכולת ביצוע מוזיקלית גבוהה.


הצ'רצ'ילים ב-2006. "עדיין מבקשים מאיתנו להתאחד" (צילום: אור ברנע) 

 

גם גרוניך מסכים את הקביעה הזו: "שנות השבעים מאופיינות ביצירתיות ובכושר המצאה ובחיפוש מתמיד, מה שכל כך שונה ממה שקורה היום. היום, אם אנחנו לא נמצאים בתוך מסגרות מלוכדות של רייטינג ופלייליסטים... התקופה של היום לעומת מה שהיה אז בשנות השבעים, היא תקופת חסרת נשמה וחסרת עומק ואיכות"

 

גיא: אני חושב שהקהל העריך את המוזיקה המתקדמת בזכות הרוק, שהפך את המוטיבים הקלאסיים והג'אזיים לקלים יותר לבליעה אצל אנשים שעד אז ניזונו מלהקות קצב או מפופ ישראלי מתוק (להקות צבאיות, "החלונות הגבוהים") ורוק ישראלי ראשוני ("פוזי", "שבלול").

 

הצ'רצ'ילים, למשל, באו לגמרי מהרוק. הם התחילו כלהקת קצב לכל דבר, כולל קאברים לשועי עולם כמו לד זפלין, והיו כמובן להקת הליווי של מלך המשיח אריק איינשטיין ברגעיו הרוקיים ביותר אי פעם. ואפרופו חיבור בין רוק ומוזיקה קלאסית, הצ'רצ'ילים נרשמו בהיסטוריה גם בזכות ההופעה השנויה במחלוקת שלהם עם הפילהרמונית, או נכון יותר לומר: אחרי שהפילהרמונית והקהל שלה יצאו במחאה מהאולם כשהם ביצעו שני קטעים מעולים של באך בעיבודי רוק אחושילינג מתקדם.

 

מיקי גבריאלוב, שהיה חבר בצ'רצ'ילים, מספר ל-ynet שבזמן אמת הם לא התכוונו לעשות מהפכה: "לא שקלנו את הדברים האלה באינטלקט שלנו, פשוט עשינו את מה שאהבנו ובעיקר הושפענו מדברים שהגיעו מחו"ל. לא היו לנו מחשבות כמו 'אנחנו הולכים לשנות את הצליל שקיים בארץ או למצוא משהו חדש'. הרגשנו שאנחנו עושים משהו אחר רק אחרי שהתגובות הגיעו, וזה לא הרים לנו את האף. שמחנו שאנשים אוהבים את זה. עד היום אני מרגיש את התהודה. עדיין מבקשים מאיתנו להתאחד".

 

גיא: גבריאלוב, פליט הצ'רצ'ילים, התקבל במשך השנים לאמצע הדרך של המוזיקה הישראלית, אבל הלהקה שממנה בא נשארה חדשנית ופורצת דרך ונשמעת מקורית גם כיום. בעצם, גם הצ'רצ'ילים וגם גרוניך נחשבים היום לגאונים שהקדימו את זמנם, והשפיעו על שולי ומרכז המוזיקה הישראלית לדורותיה. עם זאת, שניהם עדיין נחשבים לאאוטסיידרים, ומלבד להיטים ספורים פה ושם, גם היום לא תשמעו אותם ברדיו ארצי ובפריים טיים. בטח לא במצעדי שנת השישים.

 

תימורה: ובסמיכות עניינים מעניינת, גם גרוניך וגם גבריאלוב מוציאים בימים אלה אלבומים חדשים.

 

גרוניך מבין רק לאחר מעשה את גודל המהפכה שהשתתף בה: "בדיעבד, ואני לא רוצה להישמע שחצני, אני מבין שאני ובני דורי פרצנו דרך", הוא אומר, "הקרקע הייתה בתולית. באותן שנים, ל'מאחורי הצלילים' של מתי כספי ושלי הגיעו בערך מניין של אנשים. אם מישהו מהקהל לא הספיק להגיע, אז היינו מחכים לו עד שיגיע.

 

"לא מילאנו אולמות, אבל היתה הערכה כלפינו, במיוחד בחוגים של אנשים שהיו יודעי מוזיקה וזיהו שגיבוב הצלילים הזה נובע מאיכות מוזיקלית ומסורות מוזיקליות איתנות. אבל הקהל הרגיל, הציבור, התקשה. היום ניגשים אלי אנשים שהושפעו באופן ישיר מהמוזיקה שלי ומכנים אותי מקור ההשראה שלהם".

 

ערך את הראיונות: אור ברנע 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ששת. לקח זמן לעכל
עטיפת האלבום
גבריאלוב. "עשינו את מה שהבנו"
צילום: אור ברנע
לאתר ההטבות
מומלצים