שתף קטע נבחר

בין סייגון להאנוי: מסע בווייטנאם - חלק ב'

מסעו של עינב ברזני ממשיך אל הים הסיני הדרומי, שם הוא נהנה מרביצה על החופים, צלילה לשוניות אלמוגים וביקור באי הקופים. אחרי ביקור בערים עתיקות הוא ממשיך למפרץ האלונג ו-3000 האיים שלו, ומסיים בהאנוי, הבירה הצפונית הישנה-חדשה

את דאלאט הצוננת וההררית עזבנו באוטובוס תיירים לכיוון אזור החוף של ניה-טראנג (Nha Trang). העיר מציעה שפע פעילויות ימיות כגון אופנועי ים, סקי מים, שנירקול וצלילה. רוב התיירים מגיעים לניה-טראנג לצורך רביצת חופים נוכח מי הטורקיז וחול הים הלבן. חלקם מנצלים את אחד ממכוני הספא הרבים לטובת מסאז' וייטנאמי משחרר.

 


שפע פעילויות ימיות. ניה-טראנג (צילומים: עינב ברזני)

 

לאחר שנהננו מחוף הים ואף ניסינו את מזלנו על אופנוע ים, יצאנו לשייט בן שעה לאתר צלילה שנקרא מדונה רוקס (Madonna Rocks) על שם שני סלעים המזדקרים מן המים ומזכירים (לבעלי דמיון מפותח) זוג שדיים. מדובר בצלילה לעומק של 25 מטר, הכוללת מעבר דרך מספר מערות ושוניות אלמוגים צבעוניות. טאן, ה"דייב מאסטר" שליווה אותי בצלילה, הסביר לי שזהו אחד מאתרי הצלילה הטובים ביותר בים הסיני הדרומי.

 

אחד מהאיים הרבים אליהם ניתן להגיע בשייט מניה-טראנג נקרא הון לאו (Hon Lao), הידוע יותר בשם "אי הקופים". השייט יוצא מרציף המרוחק כ-20 דקות נסיעה מהעיר. באי הקטן גרים כאלף קופי רזוס מקוק (Rhesus Macaque) בין העצים. הקופים התרגלו לתיירים שמגיעים לצפות בהם במשך היום ועל כן ניתן להתקרב אליהם ולנצל הזדמנות טובה לצילומי תקריב. למרות זאת, לא מומלץ להתקרב יתר על המידה שכן מדובר בחיות בר. קופי האי הסקרנים מסתובבים על החוף, בין כיסאות הנוח, בין העצים ובקרבת התיירים, במטרה אחת ויחידה - לחפש אוכל. לקראת השקיעה יצאה הספינה האחרונה את האי עם כל אנשי הצוות ושלושה תיירים ישראלים. מאזור החוף של ניה-טראנג המשכנו צפונה למרכז המדינה להויאן ( (Hoi An).

 

תופרים חליפה בהויאן

ברובע העתיק של העיירה הקטנה הויאן חשים באווירה הסטורית מיוחדת. בעבר היתה הויאן עיירת נמל חשובה בה החלה ההתיישבות הסינית, וכיום פזורים ברובע העתיק שלה יותר מ-800 מבנים עתיקים בני כ-200 שנה. המבנים נראים כגלריה ענקית וסיור בעיר העתיקה בערב, אל מול שלל מנורות סיניות צבעוניות הבורקות מהחנויות, מהווה חוויה מרתקת.

 

בהויאן שווקים רבים בהם ניתן למצוא פחות או יותר הכל: פירות, ירקות, דגים, בשר, בדים, ביגוד, עתיקות ומגוון עבודות עץ. ניתן אף לצאת לשייט קצר עם אחת מעשרות החותרות המקומיות לכפר סמוך בשם קאם קים (Cam Kim), משם מגיעות רוב עבודות העץ להויאן.

 

בשנים האחרונות התפרסמה הויאן בקרב המטיילים כמקום הטוב ביותר לעצור בו, על מנת לתפור חליפה על פי מידות. עשרות חנויות מציגות גזרות שונות לראווה ברחוב. לאחר בחירת הבד והחלטה על הגיזרה המתאימה מאחד הקטלוגים או חלונות הראווה, החייטים עורכים מדידות וביום המחרת החליפה מוכנה. למטייל רק נותר להחליט אם לסחוב את החליפה בתיק בהמשך הטיול או לשולחה לארץ מסניף הדואר הקרוב.

 

כ-20 ק"מ צפונית להויאן נמצאים הרי השיש (Marble Mountains) מורכבים מחמש צורות סלע ענקיות העשויות שיש. כל אחד מההרים מייצג אחד מחמשת האלמנטים: עץ, אש, אדמה, מתכת ומים. למרבה האירוניה, רוב השיש מגיע בכלל מסין, כי המקומיים הבינו שעל פי הקצב בו משתמשים בשיש שעל ההרים, הוא יגמר מהר מאוד. טיפוס על גרם המדרגות הארוך והמפותל מוביל למספר מערות טבעיות בהן נבנו מקדשים בודהיסטיים. חלק מן המערות צרות וחשוכות ויש צורך להיעזר בפנס. הרי השיש מהווים מקום עלייה לרגל למקומיים ועל כן המקום הומה בסופי שבוע.

 

הרים צפים בין שדות אורז

נסיעת לילה ארוכה ומייגעת הובילה אותנו לעיירה נין בין (Ninh Binh) הממוקמת כ-100 ק"מ דרומית להאנוי (Hanoi) הבירה. משם יצאנו על גבי קטנועים להואה לו (Hoa Lu), בירת הקיסרות העתיקה מהמאה העשירית. בעיר העתיקה שרדו מבני קדושה ומספר ארמונות של קיסרי וייטנאם מתקופת שושלות דין (Dinh) ולה (Le). חלק מהמבנים משמשים מקום פולחן גם היום. הנסיעה לאזור הואה לו עוברת דרך שבילים צרים שלצידם סלעי ענק משוננים המזדקרים מעל פני האדמה. המקום משובץ באגמים קטנים ושדות אורז ירוקים. אין ספק שהמקום נבחר בתבונה כבירת הקיסרות בשל יכולת ההגנה הטבעית על המקום, המתאפשרת עקב צורתו הגיאוגרפית המיוחדת.

 

האטרקציה המפורסמת ביותר באזור נקראת טאם קוק (Tam Coc), שפירושו "שלוש מערות". המקום מכונה "האלונג ביי על שדות האורז" בשל הנוף המיוחד של הרי הגיר שנראים כאילו הם צפים בין שדות האורז. הדרך האידיאלית להתבונן בפלא הטבע הזה היא על ידי שייט בנהר נגו דונג (Ngo Dong). הגענו לנהר ובחרנו באחת החותרות בעלת סירת פח קטנטנה ושטוחה.


שייט בסירת פח קטנה. טאם קוק

 

המשיטות המקומיות חותרות בסירת הפח בדרך מקורית הכוללת דחיפת משוטים בעזרת רגליהן בלבד. במשך כשעתיים עברנו בשייט דרך שלוש המערות שנתנו למקום את שמו. הראשונה, "האנג קה" (Hang Ca) באורך 127 מטר. השנייה, "האנג בה" (Hang Ba) באורך 70 מטר. והשלישית, "האנג הוי" (Hang Hai) באורך 40 מטר. המערות נוצרו, ככל הנראה, על ידי רוח ומים במשך שנים.

 

היער של הו צי' מין

כשעתיים נסיעה מהעיירה נין בין, דרך מטעי אננס אינסופיים, ממוקם הפארק הלאומי קוק פונג (Cuc Phoung). הפארק מהווה הפוגה מהפגודות הרבות הפזורות בסביבת הואה לו ומשמר כ-220 קמ"ר של יער גשם בתולי. בשנת 1963 לקח מנהיג הצפון הקומוניסטי, הו צ'י מין, פסק זמן קצר מהמלחמה והכריז על קוק פונג כשמורה לאומית במילים אלה: "יער הוא זהב. אם נדע איך לשמר אותו הוא יהיה מאוד יקר עבורנו. הריסת היערות תשפיע קשות על חיינו".

 

ביער יש מספר מסלולים וחיים בו מגוון בעלי חיים, ביניהם קוף המקק הצהוב, גיבון ואייל נקוד. לאורך המסלול מצויות מספר מערות שבאחת מהן נמצאו כלי עבודה פרהיסטוריים מאבן, המשוייכים לאדם הקדמון. באחת מנקודת העצירה במסלול נתקלנו בעץ ענקי שמוערך שגילו הוא 1000 שנה.

 

3000 האיים במפרץ האלונג

מנין-בין המשכנו צפונה להאלונג סיטי (Halong City). מפרץ האלונג (Halong Bay) מהווה חלק ממפרץ טונקין (Tonkin) הנמצא בים הסיני הדרומי. זהו מפרץ מרהיב, אחד מפלאי הטבע של וייטנאם, שנחשב לאטרקציה המתויירת ביותר. מעל מימיו השקטים והכחולים של המפרץ מזדקרים יותר מ-3000 איים וצוקים עשויים אבן גיר שיוצרים נוף ייחודי ומעניין.

 

האיים מתפרשים על שטח של 1500 קמ"ר והמפרץ גובל עם חלקה הדרומי של סין. על מנת להתרשם מהאזור יצאנו לשייט בן שלושה ימים שכלל סיור בין מאות איים. לשייט במפרץ ניתן לצאת מהאנוי או מהאלונג סיטי. שמו השני המפרץ ("המקום בו הדרקון ירד למים") נגזר מאגדה המספרת על דרקון שירד למים וייצר, בעזרת השובל שהותיר אחריו זנבו, את החלוקה בין המים לצורות הסלע המשוננות. במהלך השייט הבחנו מעת לעת במושבות דייגים צפות עשויות פלטות עץ, או בחוות לגידול דגים.

 

רוב איי המפרץ אינם מיושבים והרוח והגלים יצרו אינספור מערות ונקרות בין סלעי הענק הפזורים על פני המים. כחלק מהשייט ירדנו לאחד האיים וביקרנו במערת נטיפים ענקית (אחת מיני רבות באזור) בשם האנג דאו גו (Hang Dau Go). במערה שלושה חללים ענקיים המכילים נטיפים וזקיפים מוארים. לקינוח קיבלנו קייאקים זוגיים על מנת לשייט ולשחות במי המפרץ הצלולים.

 


אחת מני רבות. מערת האנג דאו גו

 

את הלילה הראשון העברנו בגסט האוס שבאי קאט בה (Cat Ba), הממוקם כ- 40 ק"מ מהאלונג סיטי. זהו אחד האיים הגדולים במפרץ. פעם כפר דייגים נינוח ומנומנם והיום אתר אטרקטיבי לתיירות מערבית ומקומית. מחצית מהאי הוכרז כשמורה לאומית המכילה אגמים קטנים, חופי ים, מערות, נקרות ומפלים. השמורה כוללת יער טרופי ירוק-עד בו חיים קופים, סנאים וחזירי בר.

 

את הביקור בשמורה ערכנו בבוקר בליווי מדריך, תוך טיפוס על אחד ההרים המשקיף אל המפרץ. הלחות והחום הכבד לא נתנו מנוח ולאחר שעתיים וחצי של טיפוס אל מול השמש הקופחת רק מטיילים מעטים החליטו להמשיך עד לפיסגה. הנוף שנשקף מלמעלה היה שווה את הטיפוס. הרים ירוקים מעטרים את השמורה וביניהם אגמים בוציים קטנטנים. מאות הסירות הממלאות את המפרץ משעות הבוקר המוקדמות נראות כחרקים קטנים על פני המים.


חרקים קטנים על פני המים. האי קאט בה

 

לאחר שנהננו מהנוף ונחנו, ירדנו לחוף הים כדי להצטנן. לעת ערב שבנו לספינה במטרה להעביר בה את הלילה השני. ירח מלא וצהוב עיטר שמים שחורים מלאים בכוכבים והותיר אחריו שובל צהוב בוהק על פני המים. אני נרדמתי על סיפון הספינה. בבוקר היום השלישי נפרדנו לשלום ממי המפרץ הכחולים והפלגנו חזרה לכיוון האלונג סיטי.

 

תיאטרון בובות המים בהאנוי

את הטיול סיימנו בהאנוי, בירת וייטנאם, שפירושה "בתוך הנהר". העיר היא שילוב נפלא בין ישן לחדש ותמצאו בה גורדי שחקים מודרניים לצד סמטאות עתיקות, שווקים הומי אדם, פארקים, אגמים, שדרות רחבות ומוצלות וחיי לילה תוססים.

 

בהאנוי נמצא גם תיאטרון בובות המים, אמנות עתיקה שהחלה להתפתח לפני כאלף שנה בצפון וייטנאם. החקלאים שעבדו בשדות האורז, באזור הדלתא של הנהר האדום, החלו לגלף בובות עץ דמוי אדם, בעלי חיים, דרקונים יורקי אש ועוד.

 

לכל כפר היתה טכניקה ייחודית להזזת הבובות בתוך המים בזמן המופע, לגילופן וצביעתן. האמנות עברה מאב לבן (בנות לא הורשו ללמוד את האמנות מחשש שיעבירו את הידע לכפר אחר אחרי חתונתן). המופע עוסק בחיי היום יום בווייטנאם, בפגעי המלחמה ובסיפורי עמים. תיאטרון הבובות העירוני ממוקם במרכז הרובע העתיק לחופו של אגם הואם קיאם (Hoam Kiem). התיאטרון עמוס תיירים ומקומיים בכל ערב והמופע משלב בובות צבעוניות המפזזות בתוך המים ולהקה מקומית המנגנת בכלים אותנטיים.

 

לכתבה הקודמת: בין סייגון להאנוי: מסע בווייטנאם - חלק א'

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עינב ברזני
הקופים רגילים לתיירים. הון לאו
צילום: עינב ברזני
מומלצים