ניקיון פסח של המצפון החברתי

הימים שלקראת הפסח הם ימים של ניקיון יסודי של הבית, של הנפש. גם הפעילים החברתיים נדרשים לניקוי הפינות החבויות מפעם לפעם, לבדיקה ולבירור עצמי.

שבועיים לפני הפסח חל חג השנור הטלביזיוני הגדול, "יום טוב". מפורסמים רבים מגיעים לאולפן כדי לשכנע את הציבור לתרום, ואת זה אפשר להבין. אנשים מפרטים את מצוקותיהם על מנת לקבל סיוע וגם זה ברור. אבל מדוע ואיך ארגונים ועמותות המתקראים ארגונים חברתיים מופיעים שם? איך מי שרוצה להביא לשינוי פני החברה הישראלית, לקדם את הצדק והשוויון, מגיע ומשתף פעולה עם מבצע שכולו ההיפך הגמור מכל אותם ערכים נעלים?

מי שלוקח חלק באירועי התרמה שמתיימרים לסייע ולשנות את מצבם של החלשים והנזקקים אינו פועל לשינוי שכזה. אם המצוקה הגוברת כואבת ויש צרכים רבים מיידיים, תתרמו בבית ובעבודה, תעזרו כאנשים פרטיים ובשקט מתוך כבוד. אך אל תשלו את עצמכם. השתתפות במפעלים כמו "יום טוב" לא רק שלא מסייעת באמת לפתרון המצוקה אלא מנציחה אותה ומוזילה את ערכם של החלשים בחברה ואת הצורך בשינוי חברתי עמוק ואמיתי.

ארגונים רבים עברו שינוי מהותי בשנים האחרונות: מארגונים לשינוי חברתי הפכו לארגונים חברתיים, או שמא ארגונים חברותיים. כי בעוד ארגונים קמים על מנת לשנות סדרי עולם, לתקן עוולות וסדר חברתי, הרי שמצוקת האזרחים הפונים מסיטה אותם מהדרך בה התכוונו ללכת. משינוי, ייצוג וסינגור הם עוברים לסיוע. ארגונים אחרים מתעלמים לחלוטין מהמצוקה האנושית ועוסקים בצדק הטהור ובו בלבד.

שלא תהיה טעות, כשאנשים נמצאים במצוקה חובתנו האנושית הראשונה היא לסייע להם. החיים הרי מורכבים: יש כל כך הרבה עוולות, כל כך הרבה דברים שצריך לתקן, כל כך הרבה אנשים המצויים בסבל ומצוקה. אבל אף אחד, גם לא ארגונים נפלאים, יכולים לעשות הכל. רק ארגונים בודדים מצליחים לשמור על שילוב ואיזון בין הסיוע הפרטני לבין השינוי החברתי הנדרש.

נדמה שבלהט הרצון לעשות שוכחים לפעמים הפעילים למה הקימו ארגונים, ושוכחים את מהות הסדר החברתי אותו אנו רוצים לכונן. שוכחים בשביל מי בעצם אנו עושים.

נדמה לפעמים כאילו המאבק החברתי מצליח. לכאורה כולם מסכימים עם הצורך בשוויון, בצדק ובסולידריות. אבל במציאות המצב רק הולך ומידרדר. כשמילון המונחים החברתי הופך לשגור בפי כל והמציאות אינה משתנה הרי שהצד החברתי מפסיד במאבק. לא כל ארגון המסייע לחלשים הוא ארגון חברתי, לא כל ארגון שרוממות הצדק בגרונו מקדם שינוי חברתי ובוודאי שלא כל מפורסם או נבחר ציבור המדבר על סולידריות חברתית וצדק באמת מקדם אותם.

השינוי החברתי הוא אחד התחומים בהם המטרה לעולם לא תקדש את האמצעים. מי שאינו פועל מתוך שיתוף פעולה וכבוד לאחר אינו מבין סולידריות מהי, ולכן גם לא יוכל לקדם אותה, למרות כל המילים היפות. להיות פעיל חברתי או ארגון לשינוי חברתי זה מחייב: מחייב לדעת את גבולות היכולת שלנו, להבין ולקבל את האחרים, לכבד ולשתף פעולה עם מי שמטרותיו דומות וללמוד את הבעיות ואת ההצעות השונות לפתרון.

חלוקת עבודה מסודרת וברורה בין הארגונים השונים היא קריטית להצלחת מאבק חברתי לצדק ושוויון. לשם כך יש צורך בהבנת המגבלות, תוך היכרות עם הארגונים האחרים הפועלים בשטח בתחומים אחרים. זהו תנאי ראשוני להצלחה.

סולידריות חברתית אינה רק אמירה ריקה מתוכן, אלא דרך חיים. לפיכך שיתוף פעולה, אהדה, הערכה וסימפטיה לפועלם של אחרים, והבנה שלכולנו תפקיד וחלק במארג חברתי שיוצר שלם גדול מסך חלקיו הם הכרחיים. כדי להביא לשינוי חברתי אמיתי, נדרשת בדיקה עצמית, נדרש פיתוח של הכרה אמיתית ביכולות והמגבלות שלנו כאנשים וכארגונים, וכן הכרה בחשיבותם של הארגונים השונים.

תמי מולד-חיו, הפורום הישראלי לאחריות חברתית ואכיפה אזרחית