איך אומרים דמוקרטיה בערבית?

כשעוקבים אחר התמורות המתחוללות במדינות העולם, ניתן להבחין בבירור בתחילת קריסתה של ברית המדינות הלא-קדושה שתקפה את עיראק. אפקט ההסתבכות האמריקנית בבוץ העיראקי חי ובועט גם במערכת הבחירות בארה"ב, משום שמדובר ברצונם של אנשים חפצי חיים שמאסו במלחמה.

להבדיל אלפי הבדלות, גם בהאיטי החליט העם להתמרד בשלטון. הפגנות פרצו נגד הנשיא המושחת, והחלו בשחרורן של ערים ממשטר רקוב. העם בהאיטי יצא לרחובות והקריב קורבנות כדי להגשים את חלומו לשינוי, ואף הצליח בכך.

מה שהתרחש במדינות רבות לא קרה בחלל ריק. עמים החליטו לאחוז ברסן - בארה"ב בדרך דמוקרטית ובהאיטי באלימות - כדי להביא לשינוי. אולם למרבה האירוניה השינויים פוסחים על 22 מדינות ערביות. בלבנון לא מצליחים לבחור נשיא, ובמצרים פורצות מהומות על רקע המחסור בלחם. מדוע לא קורה דבר דומה גם בתחומן? מדובר בשליטים דיקטטוריים שמפעילים אמצעי דיכוי ושירותים חשאיים, וזוכים לתמיכה של ארה"ב, האויב מספר 1 של האומה הערבית.

בני אומה זו חשים שיש צורך להחליף את המנהיגים, שכבר עשו די למען המפעל האמריקני-הציוני. אך הם עדיין שרויים בתרדמה עמוקה ואינם מתעוררים. מדוע אינם קמים ועושים מעשה נגד המשטרים שמדכאים אותם, שגונבים את נכסיהם ורוכשים נשק כדי להציגו במצעדים צבאיים, ולא כדי להילחם באויביהם? מדוע העמים האלה, שלהם היסטוריה מפוארת, לא מתארגנים כדי לבצע הפיכות לסילוק השליטים שאיש מהם לא נבחר בצורה דמוקרטית?

הבדיחה מספרת כי המנהיג הערבי מתחלף רק כשנשמתו חוזרת לבורא עולם. בדיחה מרירה אף יותר מספרת על סורי אחד שהחליט להשתתף במשאל העם ולהצביע נגד המשך כהונת הנשיא. כשחזר הביתה וסיפר על כך לאשתו, היא יעצה לו לחזור לקלפי ולהסביר לאחראים כי טעה. אך עוד לפני שהספיק להודיע על הטעות, ניגשו אליו אנשי המודיעין ואמרו לו כי הפתק ששלשל לקלפי הוחלף, והזהירו אותו לבל יחזור על מעשהו.

בסוריה שונתה החוקה על מנת לאפשר לבשאר אסד להחליף את אביו, חאפז, שהלך לעולמו. במצרים פועל הנשיא להכשיר את הקרקע להורשת השלטון לבנו, ג'מאל. בעומאן, מדינה קטנה ועשירה במפרץ, שולט הסולטן קאבוס. איך הגיע לשלטון? לאחר שהכריז על אביו כמעורער בנפשו, זרק אותו לבית חולים לחולי נפש ותפס את המושכות. בבחריין נרשם שיא כל הזמנים: האמיר החליט לערוך מהפיכה נגד עצמו. לילה אחד הלך לישון כאמיר, ולמחרת התעורר מלך. הוא הכריז על עצמו ככזה, ובחריין הפכה לממלכה ערבית.

הטענה כי מנהיגים לא יאפשרו לעמיהם להחליפם היא תירוץ שגרוע אף יותר מפשע. האם הספרדים אמיצים מאתנו? האם העם בהאיטי יותר משכיל מאתנו? מובן שלא. הבעיה היא שעמי ערב סומכים על ארה"ב שתחליף את שליטיהם ותמנה תחתיהם בובות נעות, כפי שעשתה בעיראק. שם היא הרי מינתה מועצת שלטון זמנית שמשתפת עמה פעולה.

אנחנו, בני האומה הערבית, נמצאים במשבר שקשה להשתחרר ממנו. מה ימנע מאתנו לצאת נגד דיכוי, עינויים, שחיתות וגניבות שאנו עדים להם כל העת בכל מדינות ערב? הגיעה העת שעמי ערב ישלחו את השליטים ואת בניהם הביתה, בלי להמתין לעזרת האמריקנים, שהרי אין הבדל בין המשטרים הללו לבין ממשלות הבובות שיוצבו תחתם.

עמי ערב צריכים ללמוד מהעם הפלסטיני, שבבחירות האחרונות שנערכו תחת פיקוח בינלאומי, שלחו לכל הרוחות את תנועת הפתח המסואבת והמושחתת ובחרו בחמאס. אין להסיק מכך שאני תומך בחמאס, אך הדוגמא הזו ממחישה כי אין דבר העומד בפני הרצון.

זוהיר אנדראוס, מנכ"ל העיתון הערבי-הישראלי מע-אלחדת'"