קרייזלר נאון - לעור ניאון

הרבה תלונות שמעתי במהלך המבחן לניאון החדשה, שהתגלתה כדרך מצוינת להתחיל ידידות מופלאה בתחנות הדלק. כולן, לא במפתיע, עסקו במחיר. זה האחרון עומד על לא פחות מ-125,000 שקלים. מחיר גבוה למדי עבור מי שבארץ הולדתה, ארצות הברית, מתחרה במכוניות כמו סיוויק, קורולה וכמובן קאווליר. בארץ, הקאווליר היא המתחרה הברורה. אגב, היא גם זולה משמעותית.

מכיוון שהניאון הנאה מושכת תשומת לב מפתיעה, הרגשתי אחרי סוף השבוע כמו נציג מכירות של החברה. אולי בגלל זה גם הצלחתי להבין את ההיגיון שמאחורי שיגעון המחיר. אבל את זה נשאיר לסיכום - מתח, אתם יודעים.

איך

הניאון נראית טוב, על-כך אין ויכוח. המראה פחות צעצועי מבעבר, יותר גדול, מכובד ויוקרתי, עם מרכיבי עיצוב נבחרים מה-M300. כאמור, כיאה למוצאה מצוידת הניאון במידות כלל לא צנועות. עם 267 ס"מ בין סרן לסרן, בסיס גלגליה ארוך מה-626 של מאזדה או האוונסיס של טויוטה, מה שכמובן יכול לסייע במלחמתו של היבואן מולן. עם זאת, האורך הכללי קטן במעט.

גם בתחום יחידת הכוח מסייעת הפילוסופיה האמריקנית ליבואן. אלף שש מאות? לא בארץ האפשרויות המוטוריות. כאן יש לנו 2.0 ליטר, 16 שסתומים ו-133 כ"ס. בהחלט בתקן של משפחתיות גדולות.

למה

שלב ההכרות בהחלט מאיר עיניים, עם תא נוסעים מפנק ועשיר באבזור שאיננו מורגלים לו ברמת מחיר זו: ריפוד עור מקצה לקצה, הפעלה חשמלית-חלקית למושב, מערכת שמע שכוללת רדיו-טייפ-דיסק ואנטנה חשמלית, אזעקה רב-שימושית ובקרת שיוט. אפילו הפלסטיק האמריקני, שלרוב אינו מהמשובחים, נראה לא רע.

הנדסת האנוש טובה בדרך כלל, למעט מספר קטעים מוזרים שהאמריקנים חייבים לתרום. התראה זעירה על פעולת בקרת האחיזה המשולבת במד המרחק או הפעלת פנסי ערפל על קצה מנוף התאורה. אני מניח שחלק מהלקוחות לא ימצאו אותה לעולם כמו את תאורת המפות (היעילה) שחבויה במראה. פקד נוסף על מנוף התאורה/איתות העמוס שולט בתאורת המחוונים והפנים, מאפשר לקבוע את עצמת תאורת מד המרחק וצג מערכת השמע.

מנשאים לספלים יש כמובן בשפע, אחד מהם אפילו חבוי במשענת בין המושבים הקדמיים. אך אחרי כל ההדר והפאר, מאכזב לגלות שמאחור נותרו חלונות הדורשים כוח זרוע, מכסה מיכל דלק שאינו נפתח חשמלית, מראות צד לא בצבע מרכב ותחושה לא איכותית של המנופים. אולי כדי להסגיר ולהסביר לנו שבמקור הניאון משתייכת לקטגוריה זולה יותר מזו שניתן להניח מתג המחיר היומרני.

אגב, למרות ההגדרה "חשמלי", רק כיוון הגובה במושבי הניאון מתכוונן על-ידי מתג. למרות העור וההדר, תנוחת הנהיגה היא במקרה הטוב לא נוחה, במקרה הרע בלתי אפשרית אלא אם אתם מחסידי תנוחת הרביצה העצלה סטייל זפזופ עייף בערוצי הטלוויזיה. מאחור מציעה הניאון מרחב מחיה טוב, הן לרגליים והן לראש. עוד יותר מאחור נמצא תא מטען גדול אך בעל שפת הטענה גבוהה מדי.

רעש

את מבחן החניה עוברת הניאון בהצלחה. מה חבל שבתור מכונית עליה להוכיח עוד דבר או שניים. סיבוב מפתח ראשוני אינו מרמז על העתיד לבוא, גם לא נעילת דלתות אוטומטית לאחר תחילת תנועה. צריך עוד שניה או שתיים, עוד לחיצה על המצערת כדי לגלות שגם אם על הנייר נתוני הניאון מרשימים, במציאות היא רחוקה מהמינימום המקובל.

הבעיה אינה בכוח המנוע או בביצועים, אלו מספקים. הבעיה היא רעש מנוע לא נעים שגובר אף על שאון הצמיגים והרוח המוחשיים בעצמם, כולל פעולה לא מעודנת שפשוט מפריעים. בשיוט נינוח או בנסיעות עירוניות זה פחות מורגש, אולם בכל לחיצה קצת יותר משמעותית או אף קרבה מסוכנת למגבלות סבלנות משטרת התנועה, מגיע השאון והולך החשק.

בסל"ד נמוך יש כוח מספק, אך בתחום הביניים המנוע אינו מתקשר כלל. זה מגיע לשיאו גבוה יחסית במעלה הסל"ד, מעט לפני שמתחילים קולות חנק רועשים. די חבל שאופי המנוע כזה, כי אפילו תיבת ההילוכים, עם סידור בורר מוזר (4-3-1) יוצאת מגדרה ומבצעת את המלאכה באופן נאות. צריכת הדלק הסבירה (8 ק"מ לליטר) אינה משפרת את הרושם, מה עוד שמיכל קטן במידות סופר-מיני (47 ליטרים בלבד) מגביל את טווח הנסיעה משמעותית.

קפיצה

כאשר מדברים על מכונית אמריקנית מצפים לרכות אין סופית, מרכב מתנדנד כמו משחתת בים סוער ותגובות מגושמות. אולם בניגוד לפורד או ג'נרל מוטורס עם חטיבות אירופאיות מסודרות וברורות, בקרייזלר עדיין מנסים להתאים את הניאון לטעם אירופאי. למרבה הצער, הם גם החליטו לכייל את מתלי המכונית בהתאם. האינפורמציה שקיבלו הייתה מוטעית כנראה. מתלים קשוחים המפגינים חוסר סובלנות במפגש עם מפגעי כביש, בעיקר בנהיגה עירונית, אך גם מחוץ לה. כל-כך קשוחים, עד כדי הסטה מהקו הנכון באופן מפתיע.

בנוסף, הקשיחות אינה מביאה שום ערך מוסף מבחינת ההתנהגות. אכן, ההגה כבד "וכאילו" ספורטיבי, אבל למרות המשקל המכובד הוא אינו מתקשר או מדויק דיו. להפך, לעתים הוא מגיב בעצבנות מוגזמת. בנוסף, לקוחות פוטנציאלים לא יאהבו את כבדות הפעולה בעיר.

בהתמודדות עם כבישים מתפתלים נותרת הניאון עם ציון "עובר". הצמיגים הרחבים מספקים אחיזה טובה, אך תת ההיגוי בולט מדי. הבלמים מספקים עוצמה סבירה, אך מדי פעם הפגינו עייפות קלה בהאטה חזקה ממהירות גבוהה.

תנו סיבה

לא צריך ניסיון מוטורי יוצא דופן כדי להבחין ביתרונות והחסרונות בניאון החדשה. לכן גם ניתן להבין מדוע עשה היבואן נכון - אם התכוון לכך או לא - כאשר מיצב אותה גבוה. שהרי ניאון בסיסית, עם מחיר לא תחרותי בכל מקרה, תתקשה להתחרות במשפחתיות יפניות פופולריות. מה עשה היבואן? העלה את רמת האבזור באופן קיצוני והפך את הניאון למתחרה ב-626, תוך שהוא מסתייע במידות ובנפח מנוע מתאים, כמו-גם ברמת אבזור גבוהה במיוחד.

אך הניאון פשוט אינה יכולה להתמודד עם מרבית המשפחתיות מבחינה דינמית, בודאי שלא עם המשפחתיות הגדולות. למעשה, לזכותה עומדת רק תחושה יוקרתית יוצאת דופן בקטגוריה זו.

כל זה מבטיח מייד רמת מכירות נמוכה, למרות שאין ספק כי יהיה מי שילך שבי אחר המראה המיוחד וההידור. לכן גם אנחנו מסכימים עם הצהרת היבואן על צפי מכירה של כ-200 יחידות לשנה, לא יותר.