מעצמת היי-טק כבר לא נהיה
חינוך מדעי-טכנולוגי יוצר סביבה תומכת שמעודדת לא רק צמיחה של בודדים יחידי סגולה שבעוד 30 שנה יהיו חתני פרס נובל, אלא גם צמיחה מדעית-טכנולוגית של המדינה כולה. קיצוץ תקציבי עלול לשנות את פני התמונה
לפני כ-400 שנה היו האיטלקים ובראשם גלילאו גליליי ואבנג'ליסטה טוריצלי בין המתקדמים במדע. בולטות זו הלכה ודעכה במהלך המאות העוקבות. בשנות ה-20 של המאה הקודמת קם באיטליה פיסיקאי בעל שיעור קומה, אנריקו פרמי שמו. בשנת 1938 הוא זכה בפרס נובל לפיסיקה ומיד לאחר מכן נמלט ממשטרו הדיקטטורי-פשיסטי של בניטו מוסוליני והיגר לארה"ב. שם היה ממובילי פרויקט מנהטן לפיתוח אנרגיה גרעינית ופצצה אטומית.
ללא פרמי ייתכן שפרויקט מנהטן לא היה מצליח או שהיה מסתיים מאוחר מדי, ואלמלא מוסוליני, הייתה נוצרת סביב פרמי קבוצת מדענים איטלקים נוספים שהיו מעלים את קרנה המדעית של איטליה כולה.
אין אנו מבינים עדיין מה מביא מדען לתגלית חשובה. מדענים חוקרים ומפתחים כל נושא זמן רב מבלי להגיע לתוצאות, ולפתע צץ רעיון מקורי. מדוע לא צץ רעיון זה במשך כל השנים שעברו? אין לכך תשובה. אך דבר אחד כן ידוע: רעיונות כבירים לא צצים סתם כך, אלא רק לאחר התרכזות מעמיקה בנושא. לחוקר דרושה דחיפה עצמית חזקה כדי שיוכל לבצע אנליזה חודרת ומעמיקה של הבעיה אותה הוא מנסה לפתור. אבל זה לא מספיק. דרושה לו גם סביבת חוקרים, סביבה תומכת ומעודדת מחקר ופיתוח.
חינוך מדעי-טכנולוגי יוצר סביבה תומכת המעודדת לא רק צמיחה של בודדים יחידי סגולה שבעוד 30 שנה יהיו חתני פרס נובל, אלא גם צמיחה מדעית-טכנולוגית של המדינה כולה, התורמת הן לערכיותה הרוחנית והן לביסוסה הכלכלי והבטחוני.
בספרית אוניברסיטת אופסלה שבשוודיה נמצא ספרו של הרמב"ן "חידושי התורה", שהודפס בליסבון בשנת 1489. כתוב שם שזהו הספר הראשון שהודפס בפורטוגל; הספר הראשון שהודפס באימפריה העצומה דאז ושממנה הפליג קולומבוס וגילה את אמריקה - היה ספר עברי. זוהי אחת ההמחשות להיותנו "אור לגויים" ומחובתנו הערכית להמשיך במסורת זו.
אך בחינוך הטכנולוגי-מדעי אין רק משום מחויבות מסורתית רוחנית ערכית. לחינוך זה יש גם משמעות חומרית קיומית למדינת ישראל.
במהלך 60 שנות קיומה הפכה מדינת ישראל למעצמת היי-טק מובילה. תרומתה הכלכלית של תעשייה זו היא כפולה: לא רק שביטחון ישראל נשען עליה באופן משמעותי אלא שגם היקף הייצוא של תעשייה זו מהווה כ-50% מהיצוא הישראלי. כל זאת בזכות המשאבים שהושקעו בתחום הטכנולוגי-מדעי בעשורים הראשונים למדינה.
אך לקראת שנת ה-60 של מדינת ישראל, התבשרנו שקיצצו 23% בתקציב הטכנולוגי-מדעי. זאת מעבר לקיצוצים שהיו לפני כן, כשאחוז תלמידי כיתות י'-יב' הלומדים את התחום עומד על כ-37% לעומת 46% במדינות ה- OECD ו- 65% (!) במדינות האיחוד האירופי.
ואנו תוהים: מקצצים? הרי היינו בטוחים שמוסיפים. כמה כבר דובר על כך שבאולימפיאדות המתמטיות ירדנו בעשורים האחרונים מהמקומות הראשונים למקומות האחרונים? ובכל פעם שזה קורה חוזרים ומדברים על שיטת הבדידים, על שיטת הגפרורים ועל שיטת המלפפונים.
הגיע הזמן לעשות מעשה ולהשקיע באופן רציני ומתמשך בחינוך המדעי-טכנולוגי. להגדיל תקציבים ולא לקצץ. שאם לא כן, בעוד שניים-שלושה עשורים כל 60 שנות ההיי-טק הישראלי שצברנו עד כה ירדו לטמיון.
פרופ' שמואל איציקוביץ, ראש החוג למדעי המחשב המסלול האקדמי, המכללה למינהל
מומלצים
