עט לעזוב

אפילו הדוגמניות הכי בלונדיניות יודעות שהדבר החשוב ביותר בקריירה זה לדעת מתי לגמור אותה; בתור דוגמנית, אם את כבר שוקלת הרמת פופיק - וליתר דיוק, אם את כבר שוקלת - סימן שאת צריכה לעשות אקזיט. אצל סופרים זה קצת יותר מורכב, אבל גם הם צריכים להריח מתי הם כבר אחרי הפג תוקף. אז למען אלה שחושבים שזה סתם טונה מקולקלת, הנה כמה רמזים שמסמנים שהגיע הזמן להפיל את העט.

1. הגיבורים שלך מזדקנים. גם בלשים צריכים בסוף לצאת לפנסיה, אבל אם התעקשת שהבלש שלך יתבגר איתך, הפז"ם שלו דופק ופוטנציאל האקשן שלו נדפק (ע"ע ג'ון לסקואה). אין שום דבר אמין בבני 70 שיושבים בברים אפלוליים ומחכים לעוד קייס אחד אחרון (או לבחורה ממש ממש שיכורה). מצד שני, אם הסופר מעדיף לכתוב על חיים אמיתיים של קשיש, עם כאבי גב והנחות ליומיות, למה שזה יעניין אותנו? הפתרון: "התותבות של מקס", "האישה של מקס" ו"הזקפה של מקס" - סדרת היעלמויות שמשגעת את בתי האבות בפלורידה.

2. הגיבורים שלך מתרככים. פתאום הם לא בטוחים שאלימות היא פתרון, לא נעים להם לעזוב את האישה לבד בערב או שסתם כבר לא קל להם (ע"ע ג'יימס פטרסון). במקום האקשן הרגיל אנחנו מקבלים ערמת התלבטויות והיסוסים, והם מעדיפים לדבר מאשר לירות. הפתרון: גיבור מדוכא + גישה לכלי נשק = כדור בראש. כי ככה לפחות מישהו ימות, ולא משעמום.

3. העלילות נעשות מופרכות. ומתמלאות באנשים הזויים, רוחות רפאים וטוויסטים לא משכנעים. ואז, בעשרת העמודים האחרונים, הכל נפתר ומסתדר (ע"ע סטיבן קינג). הפתרון: קרא את ספר ההדרכה לכותב המתחיל שאתה בעצמך כתבת.

4. הגיבורים שלך חוזרים מהמתים. למי יש כוח לחשוב על דמויות חדשות? הבה נחזיר מישהו שהרגנו לפני חמישה ספרים (ע"ע פטרישיה קורנוול). הפתרון: להחליף ז'אנר לאימה. כי אם מישהו חוזר מהמתים, לפחות שיהיו לו שיניים מפחידות ואלרגיה לשום.

5. אתה לא מעודכן. אם אתה עדיין כותב על מכונת כתיבה; אם מביך אותך לדבר על סקס והגיבורים שלך רק נצמדים בלהט ונשרפים בתשוקה; אם כשאתה מוציא ספר חדש אנשים תוהים אם אתה עדיין חי - סימן שאתה, כמו הספרים שלך, כבר לא רלוונטי (ע"ע קן פולט). הפתרון: עבור לעבוד על מחשב, ובסוף כל ספר הקפד לשמור אותו בעזרת מקש ה־Delete.

6. נהיית משעמם. זה קורה לטובים ביותר, אבל גם לבינוניים (ע"ע ג'ון גרישם, וגם דייויד בלדוצ'י). הפתרון: שכור סופר צללים צעיר וכישרוני, רצח אותו כשהוא יאיים לחשוף אותך, והופה - הנה אחלה עלילה לספרך הבא.

7. אתה ממחזר. הספרים שלך דומים אחד לשני כמו תאומים, והאמת היא שאתה פשוט עובד על אותו קובץ, רק מחליף את השמות של הדמויות. הפתרון: שנה את שמך להרלן קובן ותמשיך ככה.

יידי אמין

ב"איגוד השוטרים היידיים" מדינת ישראל קמה באלסקה. ואתם חשבתם שאוגנדה זה לא רעיון גדול

"איגוד השוטרים הידיים" הוא ספר כל כך מוצלח, שאנחנו מתבאסים מזה שהולכים לעשות ממנו סרט ולהרוס אותו (מזל שזה הולך לאחים כהן ולא לאחיות וושאובסקי). נכון, לוקח קצת זמן להיכנס אליו, כי בכל זאת הרעיון הזוי לגמרי. מצד שני, מהרגע שנכנסים לא רוצים לצאת.

הסיפור הולך ככה: אחרי שהפסדנו במלחמת העצמאות ב־48' (פשוט תזרמו עם זה רגע), קיבלנו 60 שנה להתאפס על עצמנו בארה"ב, אבל בחלק המבאס שלה - אלסקה. עכשיו 2008, ועוד חודשיים הטיימר נגמר, ומחזירים את אלסקה לאלסקאים. השייגצים (גויים) פותחים את הדלת ובועטים החוצה כמעט את כל הידיים (יהודים), גונפים (גנבים) ונוזים (בלשים) כאחד.

גיבורנו הוא בלש יהודי בשם לנדסמן, וכמו הטובים שבבלשים הוא שתיין וגרוש ואין לו מה להפסיד. כשהוא מתחיל להתעמק בחקירת מוות של שחמטאי נרקומן, מתברר שכמו תמיד הכל יותר מסובך ממה שנראה. ועוד מתברר שגם כשאתה לגמרי בדיכאון, בכל זאת כואב לך כשמרביצים.

איגוד השוטרים הידיים, מייקל שייבון, הוצאת עם עובד

מכירים את אלה שאומרים שמלחמת העולם הבאה תהיה על מים? אז מקס ברוקס, הבן של מל, אומר שמלחמת העולם הבאה תהיה מול זומבים שיקומו מהמתים וינסו לנשוך את כולם. הספר לא הולך לכיוון האימה אלא כתוב כרשומון ריאליסטי של עדויות לוחמים וניצולים מרחבי העולם. וחוץ מזה שהוא קצת ארוך מדי, הוא ממש ממש מוצלח.

מלחמת העולם Z, מקס ברוקס, ידיעות ספרים

הנעלמות, גרג איילס, הוצאת ספר לכל