באוגוסט ימלאו למדונה 50. לכבוד חמשת העשורים שסיימה כבר על כדור הארץ, וכחלק מחגיגות צאת אלבומה החדש, בחרנו את חמשת האלבומים הטובים ביותר (ועוד קצת) שהוציאה האלילה עד היום.
לבחור את חמשת האלבומים המשפיעים ביותר של מדונה, זו משימה לא קלה. הרי כבר מזמן יצרה לה הזיקית הגאונית שם ומוניטין בכל הקשור ליכולת להמציא את עצמה מחדש. איך אפשר לבחור בין נערת פופ עמוסת תכשיטים, נערת רוק אמריקאי בג'ינס וכובע בוקרים, זמרת בארים משנות ה-20 ומלכת קדחת הדיסקו?
מדונה. רוכבת על עמוד (צילומים: גטי אימג')
המיתולוגיה על הנערה הפרועה והסוררת מדטרויט - שגדלה במשפחה איטלקית גדולה ללא אמא, הגיעה לניו יורק עם 35דולר בכיס והפכה לאחת הנשים החזקות בעולם - נהיה לאחד מסיפורי החלום האמריקאי הגדולים. לאורך שנות הקריירה נשמעו קולות מקורביה, שאמרו שלמרות התדמית הפרועה והפרחית שהציגה בתחילת הקריירה, מדובר באחת הנשים היותר מבריקות (עם איי.קיו גבוה כהוכחה), שמגיל 12 יצרה לעצמה תוכנית מדויקת איך לכבוש את העולם.
אז איך היא עושה את זה? יפהפיית הדור היא לא, וגם זמרת מוכשרת מעולם לא
| ביקורת |
|
| סוכריה חמוצה / גיא חג'ג' |
|
האלבום החדש של מדונה, "הארד קנדי", הוא ממתק פופ שיטחי, טיפשי וממוחזר. גיא חג'ג' היה מעדיף שבגיל 50 היא תצליח להעביר עוד מסר חוץ מסקס זה כיף |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
היתה, ולמרות הכל הצליחה להשתלט על תעשיית המוזיקה, אם לא על העולם כולו. "I want to rule the world", צוטטה המלכה אומרת מספר פעמים בראיונות מאמצע שנות השמונים. אמרה ועשתה.
חלק מסוד ההצלחה של מדונה הוא לדעת לבחור את האנשים סביבה שייצרו את ההפקה הכי מיוחדת, הכי רבגונית והכי מלוטשת שיש: פטריק לאונרד וסטיבן בריי, שליוו אותה בתחילת דרכה עם True Blue ו-Like a Prayer, ויליאם אורביט שהפיק את Ray of Light ו-Music וסטיוארט פרייס שהפיק את שני האלבומים האחרונים. אלו רק דוגמאות לכשרונות שדואגת מדונה לגייס, כדי לשחרר אלבום קונספט ייחודי בכל פעם מחדש. בגיל 50 מדונה מלמדת את כולנו, עדיין, מה זה הפקה, כשרון ויצירתיות.
"You may be my lucky star, but I'm the luckiest by far"
מדונה, בלי אמצעים מתווכים ועם מיטב להיטי המועדונים של שנות השמונים כמו Everybody, Lucky Star ו-Burning Up. טעימה ממדונה טרום הפרסום שמוכיחה את הכוח האמיתי שלה, בתקופה שעדיין לא יכלה להרשות לעצמה צוות ענק של מקצוענים סביבה. בלי תדמית מלוטשת, בלי שיוף. רק היא, השומה מעל הפה, הגבות הסוררות, האורגנית של ג'ליבין בניטז והכריזמה.
מדונה. השומה והכריזמה
התמימות של לוליטה השובבה - שיודעת בדיוק מה היא עושה - קורמת עור וגידים. זו מדונה של פופ ודיסקו אמיתיים, דביקים ונימוחים כמו Borderline ופריכים וחותכים כמו Burning Up. וזה לא סתם דיסקו פופ. זה דיסקו פופ משובח, למרות החובבנות המסוימת שעוטפת אותו. זה לא הקול ולא המוזיקה: זו האישיות שמוכרת את המוצר.
Everybody היה הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום והפך ללהיט במועדוני ניו יורק, אבל הצליח הרבה יותר דווקא אחרי שיצא האלבום השני. האלבום גם אחראי ל-Holiday הנצחי, שמקבל מקום של כבוד בכל סיבוב הופעות. המפורסם מכולם הוא הביצוע מ-In Bed With Madonna, הסרט המתעד את סיבוב ההופעות של Blond Ambition שם זכה לביצוע ראפ משעשע. האלבום כולל גם את Physical Attraction, שליווה סרט חובבני סמי-ארוטי של מדונה בשם A Certain Sacrifice.
האלבום לא הצליח כמו אלה שהגיעו אחריו אבל הוא ללא ספק פינוק רציני של פופ-דיסקו אמיתי, היישר משנות השמונים, דקה לפני שמדונה הזיקית נולדה.
"You're an angel in disguise, I can see it in your eyes"
ונוס מגיחה ממימי ונציה מכוסה צמידי פלסטיק, גוונים בשיער וחצאיות מלמלה. זה האלבום שהקנה למדונה מעמד של כוכבת אמיתית, עם ארבעה להיטי ענק, כולל Like A Virgin ,Material Girl והשיר האהוב Angel (שהגיע רחוק במצעדים ומעולם לא יצא לו קליפ רשמי). מתגרה, חצופה, כלה בחתונה לא ממש לבנה – זו מדונה של Like a Virgin – מרילין מונרו מינוס תמימות, פלוס חוצפה.
Like A Virgin. כבר לא תמימה
Dress You Up היה אחד הלהיטים החזקים ושוחרר כקליפ מושחז ממסע ההופעות הראשון (שימו לב לסרט בשיער והחליפה הפרחונית). באלבום אפשר למצוא שירים שלא הגיעו למצעד הפזמונים ועדיין שובי לב בפשטותם כמו Shoo-Bee-Doo ,Pretender ו-Love Don't Live Here Anymore ששוחרר מחדש ב-96' כסינגל וכחלק מהאוסף Something to Remember. בחלק מההוצאות אפשר למצוא באלבום את Into The Groove, שיר הנושא מהסרט "סוזן סוזן".
זהו האלבום הראשון בו מדונה מתחילה לבנות את עצמה. לא רק מבחינת תדמית, אלא בהבנה שכדי להמשיך להצליח צריך לפעמים לערבב כשרונות שונים, נייל רוג'רס במקרה זה, לבנות לה סאונד קצת יותר עמוק ומעניין.
"Life is a mystery, everyone must stand alone, I hear you call my name and it feels like home"
כאן הבחירה הייתה קשה: האם לבחור ב-True Blue – אחד מהאלבומים המצליחים מסחרית שלה - או ב-Like a Prayer כאלבום הבגרות של מדונה. זה שממצב אותה כאישה שהשילה מעליה את קליפת הנערה הסוררת (כולל כל הצמידים) המגיחה מן הויניל, תמימה קמעא, אבל יותר בוגרת. אישה. לא עוד בגדי עשרה, חמצון מטורף ואיילינר. מדונה היא אישה החובקת שורשיה - תלתלים חומים - ורוקדת בקומבניזון על רחבת הכנסייה. הבו לי את הטפסים – אני חותמת על נצרות!
Like a Prayer. סוגרת חשבונות
בחרתי בזה האחרון, למרות שהיה פחות מצליח מ-True Blue ולמרות Like a Prayer ו-Express Yourself הפופיים, משום שיש בו ניסיון ליצור אלבום אינטימי, עם טקסטים שמדברים על משפחה ומערכות יחסים, היחיד מסוגו שמדונה שחררה אי פעם בקריירה.
מדונה, בת 30 וקצת, סוגרת חשבונות עם בעלה-לשעבר-דאז, הילד הרע של הוליווד שון פן ב-Till Death Do Us Part, ועם אבא ב-Oh Father, מפלרטטת עם תמימות ב-Dear Jessie ו-Cherish, מדברת על החשיבות של המשפחה למרות הכל ב-Keep It Together ועל אהבה בשיר עם מאהב לשעבר, לא אחר מאשר הנסיך פרינס, ב-Love Song, הדואט הראשון שהקליטה. האלבום מסתיים עם קטע מצמרר ומשונה – Act Of Contrition - שמראה שוב המרדנות וההפכפכות של הגבירה. אחרי אלבום שלם בו היא שוטחת את ליבה בפנינו, בוחרת מדונה להוציא לשון ולהגיד "מה אתם כאלה רציניים?!".
“It's like ridin' on the wind and it never goes away, touches everything I'm in got to have it everyday”
הלבטים בין הוספת Ray of Light או Music לחמשת הגדולים היו גדולים. שניהם הופקו בחלקם על ידי ויליאם אורביט, ובכך מסמלים את השלב האלקטרוני יותר של מדונה.
Music 2000. נוגעת באלקטרוניקה
למרות ש-Ray of Light הניב יותר להיטים, יש ב-Music נקיטת עמדה ברורה ומעניינת יותר לגבי אלקטרוניקה, עם להיטים כמו Music ו-What It Feels Like For A Girl ושירים שלא הגיעו למצעדים כמו (Paradise (Not For Me, שזכה לביצוע עם בית בעברית בהופעה האחרונה, ו-Impressive Instant. למרות תרומתו של אורביט, את רוב האלבום דווקא הפיק אמן עלום בשם מירואיז אחמדזי, צרפתי ממוצא אפגני שהתפרסם בסצינת האלקטרו דאנס הצרפתית.
"I'm gonna tell you about love …would you like to try?"
לרוב אני סולדת מאלבומי הופעות למיניהם, יהיו בגרסת DVD או אודיו. לראות ולשמוע הופעה בה אני לא נמצאת זה כמו לאכול המבורגר עטוף ניילון – לא מרגישים את הטעם האמיתי. לא כך במקרה של אלבום זה, שהוקלט במהלך סיבוב ההופעות של מדונה בלונדון בקיץ 2006.
Confessions Tour. איפה כדור הדיסקו?
Confessions on the Dance Floor, האלבום שמאחורי ההופעה, הוא אחד מהמצוינים של מדונה. זהו אחד האלבומים הקרובים לשלמות, זה שלוקח את מדונה בחזרה לימי הפופ-דיסקו, ומחזיר אותה עם תוספת סאונד בטעם עתידני. האלבום הניב מספר להיטים, כולל Hung Up, Sorry, Get Together, ו-Jump.
זה אלבום מרגש שמעורר את הדחף לשלוף את כדור הדיסקו מהארון ולפרוץ בריקודים סוערים על רחבת הסלון וההופעה שמתעדת אותו מצליחה גם לשחזר את אותה תחושה וגם ליצור מחדש את אותם שירים בצורה הרבה יותר מעניינת וטובה. זה כולל את Future Lovers, שפותח את ההופעה בזווית קינקית ועמוסת בגדי עור ואבזרי סאדו-מאזו ו-Sorry שמקבל גם ביצוע מלא וגם מופיע כקטע ביניים באחד המיקסים הטובים שיצאו לו. Let It Be הוא שיר נוסף בו הביצוע בהופעה הרבה יותר טוב מהאלבום, Issac נפתח בתקיעת שופר ו-Hung Up מתמקסס לתוך Lucky Star וחותם את ההופעה באקסטזת דיסקו משלהבת.
- בנוסף לכך היו למדונה מספר פנינים שלא הגיעו לאלבומים רשמיים ועדיין חרטו את רשמם אצל כולנו:
1. Into The Groove - שיר הנושא מהסרט "סוזן, סוזן" (Desperately Seeking Susan), אחד הסרטים המסחריים הראשונים בו הופיעה, על שתי צעירות שמחליפות זהויות בטעות ונקלעות להרפתקאה ניו יורקית משעשעת. השיר, שהפך ללהיט, יצא מחדש ב-2003, בליווי מיסי אליוט ובשילוב עם השיר Hollywood, כפרסומת לגאפ.
2. Vogue - פסקול הסרט "דיק טרייסי", שנקרא I'm Breathless, אמנם מיוחד אבל לא מספיק בכדי להיכלל בחמשת הגדולים. בתוך האלבום, המציע מוזיקת מועדוני ג'אז של תחילת המאה הקודמת, נכלל להיט פופ אחד שלא קשור לשאר האלבום, אך ייסד גל חדש בריקודי שנות ה-90: Vogue!
3. You Thrill Me – הגרסא המקורית של השיר Erotica, עם מילים אלטרנטיביות
ולחן מעט שונה, שנכלל בדמו הראשון של Erotica ובמסע ההופעות של The Confessions Tour. השיר הוא גרסא יותר רכה ואלגנטית, בו הונחו היסודות הסקסיים וההזייתים של הגרסא המאוחרת.
4. Who's That Girl - שיר הנושא וסמי-להיט מהסרט הכושל Who's That Girl עם גריפין דאן (שהוכיח שכישורי משחק הם לא ממש נקודת החוזקה של מדונה). הקליפ לווה באנימציה שנחשבה חדשנית לתקופה, עם רקדנים מלווים כמו פליקס, הילדון החתיך מ-Open Your Heart ושאבה דו – כוכב הברייקדנס הנחשק מהסרט 'Breakin, שגם ליווה את מדונה ב-Who's That Girl Tour.
5. The Beast Within - בי.סייד של Justify My Love (השיר שנכתב בחלקו על ידי לני קרביץ, שזכה לקליפ פרובוקטיבי והניב מחאות ענק מצד יהודים בשל שורות כמו "They are Jews –but they are not"). השיר מעולם לא שוחרר כקליפ אך מדונה דואגת לכלול אותו כמעט בכל מסע הופעות, כל פעם בגרסא קצת שונה.
