שתף קטע נבחר

הלוחש למילים

"המופע הנסתר", ספר הביכורים המרשים של אורי אלון, בנוי סיפורונים קצרצרים, לפעמים כאלה בני שורה אחת בלבד, ובכל זאת הוא מצליח ליצור עולם עשיר ללא מילה עודפת. ביקורת

"המופע הנסתר" של אורי אלון בנוי סיפורונים סיפורונים, טיפה ועוד טיפה ולבסוף שוטף את הקורא גשם גדול כבד, כזה שמפתיע אותך ותופס בלי מטריה, ולקורא אין ברירה אלא להיכנע ולתת לסיפורים לשטוף אותו, לחלחל לתוכו.

 

החשד של הקורא הסקפטי באשר לסיפורים קצרים, בעיקר כאלו קצרצרים בני כמה שורות, ולפעמים שורה אחת בלבד, כמו אלו של אלון, הוא שאין לסופר תנופה מספקת ואורך נשימה כדי ליצור יצירה שלמה ומורכבת, כאילו נגמר הסוס באמצע והתייבש הדיו.

 

אבל כמה סיפורים אל תוך העולם של "המופע הנסתר" והנה הסקפטי כבר נבוך לנוכח חוסר האמונה – סיפוריו של אלון מלוטשים ומרוכזים, אין בהם מילה חסרה, גם לא עודפת.

 

אלון עורך עם סיפוריו מירוץ שליחים, סיפור אחד מוביל לסיפור שני, רץ קדימה לסיפור נוסף ורק לבסוף מסתבר לך שמדובר באותו המסלול, ומה שנדמה בהתחלה כשרירותיות הוא למעשה תבנית מחושבת,שחושפת את המופע הנסתר, זה שמתנהל בחדרי חדרים, שנגלה לרגע דרך חרך הצצה שפותח אלון ומייד סוגר.

 

גיבורים חיים

בהצצות האינטימיות האלו, אנו לוקחים חלק ברגעים מחייהם של הגיבורים – חיים פנחס; רני; איטה; אברם; עזרא ואביבה ועוד דמויות. הדרמות ברובן קטנות, נשמרות על אש קטנה מכוונת – לריקי גנבו את התיק, ולאף אחד לא אכפת; גברת סלומון הבודדה, שטועה בכוונה גמורה במספר הטלפון כדי לשמוע שוב קול נעים מן העבר השני; עיני הטופי של הרב שפר נשטפות מי מלח על בניו העבריינים ומקומם בבית הכנסת. ומעל הכל השאלה "מתי תישבר השרב הגדולה" שסוחטת את הדמויות של "המופע הנסתר", והלב נצבט בכל דף ובכל סיפור מחדש.

 

בסיפור הקטנטן, (אחד מכמה שיעסקו בחיים פנחס), הנקרא "אמריקה", יש כל כך הרבה מידע עד להשתאות ממש - זהו סיפור על זהות והוויתור עליה, סיפור על מורשת ותרבות שנגדעת בשתי הברות השם החדש והגלותי, על מה שאנו חושבים שצריך לעשות כדי להצליח, ועל המחיר. סיפור על עבר ננטש, על הווה שברירי ועל עתיד מדומיין שבהמשך נגלה שלא מקיים את ההבטחה. ואת כל זאת מצליח אלון לעשות בשורה אחת שמחזירה למילים את המשקל הסגולי שלהן, ואת העוצמה הפיוטית שלהן כאשר הם מונחות זו לצד זו בזהירות ובחוכמה.

 

בקריאת ספר הביכורים של אורי אלון, עולה אל הדעת והזיכרון אמן הסיפור הקצרצר גרשון שופמן, שהיטיב כל כך לשרטט באבחת תנועה וירטואוזית אחת רגעים מן ההווי האנושי ולמצות את היומיומי לכדי פרוזה מזוקקת. אם אכן, כפי שנראה מן "המופע הנעלם", בחר אלון להתכתב עם סגנונו הבלתי מתפשר של שופמן, הרי שהוא צולח את המשימה בכבוד.

 

משק משותף

אורי אלון יליד 1981, תושב אפרת ובנם של בני ואמונה אלון, שוזר לאורך "המופע הנעלם" דמויות והווי מן החברה הדתית והם חלק אינטגרלי מזהות הספר; עם זאת ישנם מקומות אשר נדמים כמעומעמים במכוון, שם אין זיהוי ברור של חילוניותם או דתיותם של הגיבורים, ואלון מדלג מעל משוכת "אתם ואנחנו" שרובצת לפתחו של סופר צעיר המזוהה עם ביתו ואמונותיו.

 

גם אם בחירה זו נובעת מזהירות, אין בה טיפת היסוס, מפני שיותר מכל "המופע הנעלם" הוא ספר על חמלה; רק לעיתים רחוקות דמויותיו של אלון זוכות לחסד או כפרה, אבל מבטו של המספר תמיד מונח

עליהן באהבה ופוגש אותן בגובה העיניים. בתמונות בזק, חותך ומדביק מחדש אורי אלון את חייהן של הדמויות. הוא מצליח, מעשה קסמים ממש, לברוא עולם שלם, עשיר ומוצדק שלא צריך מילים רבות כדי להתקיים. "המופע הנסתר" הוא ספר ביכורים מרשים, מסקרן ומרגש עד דמעות.

 

ועוד מילה כדאי להקדיש לסדרה היפיפיה של הוצאת "כתר" , סדרת נובלה - בה יצא הספר - המעוצבת בכריכה קשה, שרוך סימניה אדום ודימויים מרהיבים בעיצובה של טליה בר. בסדרה יש ספרות יפה קלאסית וספרות עכשווית של ספרי מקור ותרגום. מלבד "המופע הנעלם", ראו עד כה אור בסדרה זו "המשורר השביעי" מאת יוסי יזרעאלי, "יד ענוגה" מאת יגאל סרנה, "מוות רך מאוד" מאת סימון דה בובואר ו"ריקוד האדמה" מאת הרוקי מורקמי. כמה עונג יש בספרות יפה המוגשת בקנקן שלא נופל ממנה.

 

המופע הנסתר, אורי אֵלון, הוצאת כתר, 135 עמודים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אלון. סיפורונים קצרצרים
צילום: מרדכי לוי
"המופע הנסתר"
עטיפת הספר
לאתר ההטבות
מומלצים