"החרקים הם הסוכריה של הטבע"

עמיר וינשטיין, תושב בת-ים, מצלם ומתעד חרקים, זוחלים ודו-חיים בשנים האחרונות. כשהוא לא שקוע בעבודתו בחברה המתמחה בייצור ציוד למטיילים, סביר להניח שתמצאו אותו מצלם את היצורים הקטנים הסובבים אותנו. "צילום חרקים דורש משמעת עצמית גבוהה. מלבד המפגש הבלתי אמצעי עם מושא הצילום, אני גם רוכש יכולות שעוזרות בחיים בכלל", מסביר וינשטיין. "צילום בעלי חיים ופרוקי-רגליים בפרט דורש סבלנות רבה, כושר אבחנה ויכולת תגובה מהירה".

וינשטיין (45), כיהן בעבר כמדריך בבית ספר שדה בחצבה במסגרת מרכז מידע על זוחלים של החברה להגנת הטבע, שם הוסיף לאהבתו לבעלי החיים גם את חוויית הצילום. "בשנות ה-80 לא היה אינטרנט ולמדתי את יסודות הצילום בעצמי, לאחר שרכשתי מצלמה מתאימה לצילום מאקרו", הוא אומר. "פרוקי-רגליים וחרקים מספקים מבחינתי שפע סיפורים וחדשות, ולכן לא משעמם איתם לעולם. ככל שאתה נחשף יותר לשיגרה שלהם, קל יותר לעלות על תצפיות חריגות שיכולות להפוך לסיפור מרתק".

"החרקים לא מחכים לנו"

מבחינתו של וינשטיין המצלם ברחבי הארץ, המטרה הסופית אומנם היא להשיג את רגע התיעוד המרתק, אך הדרך לשם חשובה לא פחות. את החוויות והתמונות המרתקות הוא חולק עם הגולשים באלבום התמונות העצום שלו, ולאחרונה אף פתח בלוג מקסים השופך אור על עולמו. "הכרת מושאי הצילום, איסוף מידע ככל האפשר - כאשר בהרבה מקרים אין כמעט כזה - וכל זה בניסיון לחבר תמונה מתצפיות בשטח ומידע מהספרות או מקורות אחרים", הוא מפרט.

"כך אני יוצר כלי המאפשר הבנה של אירועים שלעיתים קרובות, נתקלים בהם לראשונה ויכולת הפרדה בין העיקר לטפל. זה מאפשר לי להעריך האם מדובר בתצפית שגרתית שאולי שווה צילום או אירוע מעניין או נדיר ששווה להתעכב עליו ולתעד. כל רגע הופך להיות מרגש, גם אם מחכים לו חודשים רבים. זו בעצם סוכריה טעימה המחכה בסופה של עליה מפרכת".

כיצד הוא פוגש את מושאי הצילום הזעירים? "החרקים לא מחכים לנו. לרוב הם משתדלים להימנע מאיתנו ולעיתים קרובות אנחנו אפילו לא מודעים לנוכחותם מתחת לאף. בדומה לנו, גם בקרב החרקים (גם פרטים מאותו המין) יש טיפוסים החוששים יותר ופחדנים פחות", מגלה וינשטיין. "ישנם חרקים שנוטים לשתף פעולה ואחרים עושים הכל כדי לצאת מטושטשים בתמונה, אך עם הסבלנות מגיעות גם התוצאות".

מה האתגר הגדול בתהליך צילום החרקים? לדברי וינשטיין לא חייבים להבין בחרקים בכדי לתעד אותם באופן מוצלח ומעניים. "בעזרת ידע בסיסי הכולל הכרת משפחות החרקים ופרוקי-רגליים בכלל, יכולת זיהוי של מינים נפוצים, הכרת הביולוגיה והתנהגות של מינים רבים, עשויים להסביר לאדם המתבונן מאחורי העדשה דברים רבים שרואים בשטח", הוא ממליץ. "כך יהיה קל יותר להפריד בין העיקר לטפל, במיוחד כשרוצים להנציח רגעים מיוחדים שלולא ההבנה המקדימה, לא היו זוכים להתייחסות הראוייה".

"הצילום תורם לשמירת הטבע"

וינשטיין סבור כי מטרתו הראשונית של הצילום התיעודי היא לצלם את בעלי החיים בבית הגידול תוך התנהגות טבעית עם מיעוט בהפרעות ככל האפשר. "אני משתדל להשפיע כמה שפחות על מושא הצילום והסביבה שלו, למרות שמדובר בתהליך לא פשוט עד בלתי אפשרי", הוא מציין. "לטעמי, חשיפת הטבע והסיפורים לציבור מסייעים לאווירת המודעות החיונית כל כך במאבקי שמירת הטבע".

האהבה של וינשטיין בעת הצילום היא לחפש אחר הסיפור שמתחבא לו בטבע, בעיקר בבתי גידול המצויים בסכנת פיתוח או נמצאים במאבק, גם אם לא מוכרים דיים. "מרבית הרגעים המרתקים הם סיפורים או תגליות קטנות שקשה מאוד לראות בטבע. כשפתאום הרגע מתרחש מולך, בין אם זו תצפית על צירעה שצדה זחלי פרפרים או עכביש במסע ציד נדיר, זהו רגע קטן, אך החוויה גדולה לא פחות מספארי באפריקה", מוסיף וינשטיין ומודה כי חלק מהתגליות המפתיעות קורות דוקא כשהוא בוחן את התמונות מקרוב במסך המחשב.. "אני מקווה שיום אחד אוכל להפוך את מלאכת התיעוד לעבודה ממשית ולהתמסר כל כולי לחווייה בטבע".