מרד הקטניות
המרד התחיל אי שם במרכז הארץ והתפשט כלחמניות חמות: אט אט החלו יותר ויותר צעירים לקבל על עצמם להפסיק ולשמור על גזירת הקטניות. היו שפסקו לבדוק את רכיבי השמן, היה מי שקנה לילדים עוגיות בהכשר ספרדי ואף במבה. ואז, כשנדמה היה שהניצחון קרב והמנהג האשכנזי הולך לחלוף לו - אירעה הנסיגה
קצת רקע, למי שלא בעניינים: בעוד שאחינו הספרדים, בני עדות המזרח, אוכלים בפסח קטניות לתיאבון, הרי שעל האשכנזים נאסרו הקטניות באיסור חמור כבאיסור חמץ. מששבנו לגבולנו מארבע קצוות תבל, נתגלה חוסר השיוויון המשווע. הגורמים למרד היו גורמים רבים ומגוונים. קודם כל, נמאס לאנשים ששוב דופקים אותם רק בגלל שהם אשכנזים. במיוחד עיצבנה התופעה שבשעה שאשכנזיה נישאה למזרחי או להיפך, מילט עצמו הזוג בר המזל מגזירת הקטניות, ולמה אם כן שאשכנזי שלא שפר עליו גורלו ונישא לפולניה יאכל אותה פעמיים?
המטבח הצה"לי, לב ליבו של כור ההיתוך, תרם גם הוא את חלקו למאמץ המלחמתי והגיש לנו קטניות ללא אפליה עדתית מתקנת. זרז רציני למרד היה קולינרי. אנשים גילו לזעזועם שקיטניות זה לא רק אורז, אפונה ושעועית אלא גם רחמנא ליצלן חומוס(!) במבה (!!), ומעדן שוקולד(!!!). למעשה נתגלה, מעשה שטן, שבכל הדברים הטובים יש "חשש קטניות" כזה או אחר, כך שבשעה שהמזרחיים אכלו מכל טוב בהכשר ה"בית יוסף" ודומיו בבחינת "כשר לפסח לאוכלי קטניות", נגזרו על האשכנזים דיאיטות מצות ומרורים. עוד נתברר, שהמושג "חשש קטניות" הוא מעורפל דיו ומאפשר לרבנים מסוימים להכריז על כל קילומטר רבוע שבו נתגלה גרגר אורז, כנגוע בחשש קטניות חמור, הכשר לפסח לאוכלי קיטניות בלבד.
כמובן היו גם סיבות אידיאולוגיות כבדות משקל. כמו למשל שהיום, שלא כמו ביום בו נגזר איסור הקיטניות, ניתן בוודאות להבחין בין קטניות לחמץ. נטען גם שעלינו להימנע מפילוג בעם על רקע עדתי, ועוד סיבה משמעותית: הספרדים מקטינים ראש וקמים פחות ופחות לסליחות מראש חודש אלול, אז גם אנחנו יכולים לנצנץ קצת על הקטניות.
להסתפק במצברייט?
יצויין כי למרד נרתם הדור הצעיר בלבד. הדור המבוגר הורגל מהגולה למאכלי פסח מסורתיים ונסתפק לו במצברייט (מצברן?), קניידלך, בורשט ודומיו. אפילו סבתא רוז'י שנולדה בצכוסלובקיה ז"ל, גילתה את החומוס בגיל 70 והתמכרה לו, לא עברה על איסור קיטניות. ביום חול היא אומנם הקפידה באדיקות על מנת החומוס היומית שלה (פרוסת לחם ועליה שלוש שכבות: שיכבה ריבה, שכבה אבוקדו ושכבת חומוס), ואכלה חומוס עם כל דבר כולל כמובן את המנה המנצחת: חומוס עם עוגת גבינה, אבל בפסח – זה לא.
אבל הדור הצעיר, ילידי הארץ דור שני הבינו, כי הסיכוי היחידי לשנות את המצב הוא בעזרת מרד המוני. כמו מהפכת לימוד התורה של הנשים, היה ברור שהשינוי לא יגיע מלמעלה, מן הרבנים משותקי יראת ההוראה, ושרק תופעה חברתית רחבת היקף יכולה לשנות את המצב הקיים.
ניצני המרד
המרד התחיל אי שם במרכז הארץ והתפשט כלחמניות חמות. אט אט החלו יותר ויותר צעירים וזוגות צעירים לקבל על עצמם להפסיק ולשמור על גזירת הקיטניות, או לפחות לצמצמה. ברמות שונות, באמתלות מגוונות, באירועים מתחלפים, תחילה בסתר, אחר כך יותר בגלוי. מי פסק לבדוק את הרכיבים בשמן, מי קנה לילדיו עוגיות בהכשר ספרדי, מי אכל במבה מלוא חופניים. בחישוב זהיר הרי שנסתמן רוב לשוללי איסור הקיטניות. אומנם חישוב שלוקח בחשבון גם את אחינו החילונים אוכלי החמץ, אבל בכל זאת. אלא שאז, כשנדמה היה שהניצחון קרב ואיסור הקטניות הולך לחלוף מן העולם ולהצטרף לקורבנות ולמוסר הנביאים, החלה הדעיכה.דעיכת המרד הגיעה במפתיע משני אגפים מנוגדים בקרב המורדים: האגף היוני והאגף הניצי. האגף היוני נכנע לפלאי הטכנולגיה. אלו, מאפשרים מדי שנה לייצר מוצרי איכות טעימים ללא חשש קטניות. נסתבר שלכל דבר יש תחליף, ומוצרים שיוצאים בגרסת פסח נטולת חמץ, יוצאים גם בגרסת נטולת קטניות ועמוסה בטכנולוגיית מזון מתקדמת. לא ירחק היום, כך נדמה, וייצרו לנו חומוס נטול קטניות, אורז נטול קיטניות ובכלל קטניות נטולות קיטניות... משכך, אמרו לעצמם היונים, למה לנו למרוד?
מדהימה עוד יותר היא התמוטטותו של האגף הניצי. במסגרת תחקיר עיתונאי מעמיק שערכתי לרגל הכתבה, השגתי בדרך לא דרך את מספר הטלפון של אחת ממנהיגות המרד, זאת ששסחפה אותנו למאבק. כעיתונאי רציני, השקעתי זמן איכות בשיחה. אני עושה כתבה על מרד הקטניות גיששתי בזהירות בטלפון, מה קורה?
"אה, אנחנו כבר לא בעסק", דיווחה אחותי ביובש. מה?! נצטעקתי, ונהג המונית ההודי כמעט ועשה תאונה. מה זאת אומרת?! נסתבר שמאז שהם לא אוכלים קטניות לא נשאר להם כלום מפסח. לחם אנחנו לא אוכלים ממילא כל השנה, דיווחה אחותי, ובמצות ברור שאנחנו לא נוגעים, אז אם אנחנו אוכלים קטניות אז כבר ממש אין הבדל בין פסח לשאר השנה ולא מרגישים בהבדל...אז החלטנו כדי לחזור ולהרגיש את החג שלא לאכול קטניות... בירור קצר עם גיסי העלה שהוא בסך הכל ממלא פקודות. ברגע נדיר של הסכמה בין גיסות הודיעה לי אשתי הצדקת שאצלינו לבית לא נכנסות קיטניות, ואם אני מביא קיטניה הביתה אני עף ביחד איתה כמו טיל. זה הכלל: קטניות ובחורות - מחוץ לתחום.
אז המרד בסביבתי דעך, אך אני מעריך שלא כבה, כמו שנאמר "כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו'". קטניות או לא קטניות – זו השאלה. אז מה אתם אומרים?
ולמי שמתעניין:
לפנייה לכתב/ת 
