ביום שני כלשהו התארחתי בתוכנית "פוליטיקה" בערוץ 1, בתור הבחור מתחת לגיל 50. לא, האמת היא שהתארחתי בתור הגבר, בדיון סביב הנושא "עולם ללא גברים - האם זה ייתכן? האם זה כדאי? האם זה יעביר לנו עשר דקות מסך?". והתשובה לכל השאלות האלה היתה אחת: לא. וואחד משמעית לא.
אתה מרגיש די חשוב כשאתה מתארח בערוץ 1, כי הם שולחים מונית לקחת אותך לאולפן מכל חור שלא תהיה בו, אפילו גבעתיים. וחוץ מזה, לא אכחיש שנהניתי מההזמנה להתארח ב"פוליטיקה", כי ידעתי שאזכה לפגוש סופסוף את האליל שלי עודד שחר. רגע עודד, אני אשמח לתת לך לדבר.
רשות השידור מפורסמת בניהול הכספים הקפדני שלה, וכשהגעתי לאולפן גיליתי שעוד ארבעה פאנליסטים (אבן שושן: "אנשים שמשעמם להם בערב") הגיעו מאזור המרכז בשלוש מוניות נפרדות - כולל, בחיי, ואן. נהג הוואן הסביר לי שיש גם אולפן חלופי בתל אביב, אבל הוא סגור כי הטכנאי בבית, כנראה רואה ערוץ 10. שלוש מוניות נפרדות מהמרכז לירושלים זה משהו כמו 600 שקל על חשבון מה שב"פוליטיקה" אוהבים לקרוא "משלם המיסים", מה שמעלה נושא לעוד דיון שיכול להתאים מאוד לתוכנית: "רשות השידור - למה?".
איור: איתמר דאובה
התקציב השנתי של רשות השידור עומד על כ־800 מיליון שקל, בערך התקציב של גאידמק לשנת 2007. אלא שכאן מסתיים הדמיון: הכסף של גאידמק הגיע מאפריקאים
חסרי מזל, ואילו זה של ערוץ 1 מגיע מישראלים חסרי מזל. אבל אם להיות הוגנים, התקציב הזה כולל גם את ארבעת השקלים שהולכים לערוץ 33, שהוקם כאכסנייה לכל התוכניות המעולות שערוץ 1 פשוט לא מספיק לשדר כל שבוע. בטח שאני צוחק: את הקמת ערוץ 33 - והפעם אני רציני כמו "מבט" - אישר יצחק רבין, מתוך מחשבה לפנות לקהל הצופים בחו"ל, שם כמובן יש צמא אדיר ל"לגעת ברוח עם יואב גינאי".
תקציב רשות השידור מגיע מאגרת הטלוויזיה שאזרחי המדינה שולחים בשמחה וללא שום התנגדות למחלקת הגבייה של הרשות, שנמצאת בקומה 3 של בית אמפא, במקרה אותו בניין שבו נמצא "בלייזר". כל יום מלווים אותי במעלית כמה אזרחים מרוצים בדרכם למחלקת הגבייה; ניתן לזהות אותם בקלות כי הם נושאים עוזי (אגב, הידעתם? השידור הראשון של הטלוויזיה הממלכתית היה ממצעד צה"ל. המצעד נבחר כדי לרמוז לאזרחים שאם הם לא ישלמו, יהיה להם עסק עם טנקים). אותי ניתן לזהות לפי זה שאני עדיין מחפש דרך להגיע לקומה 6 בלי לעבור בקומה 3, שם ללא ספק יחכו לי מג"חים.
בואו נראה מה אפשר להפיק ב־800 מיליון שקלים: למשל את כל שש העונות של "הסופרנוס", פלוס עודף של איזה 300 מיליון שקל בשביל "טלסינמה". ועכשיו בואו נראה מה הערוץ הראשון מפיק בסכומים האלה: את "פסוקו של יום", תוכנית שעלויות ההפקה שלה הן אצבע. לשם השוואה, תקציב ערוץ 10 עמד בשנה שעברה על 45 אגורות, ועם זה הם הצליחו לגנוב טאלנטים ענקיים מענף המלצרות וגם את ליאור אשכנזי, מה שהופך את ערוץ 1 למדיום היחיד שבו הוא לא מופיע.
לא ייתכן, אתם בטח חושבים, שכל הכסף של ערוץ 1 הולך לעונה של "משפחת סימפסון" מ־1996 ולתחזוקת המנגנון שמבטיח ש"חוק וסדר" לעולם לא תתחיל בדיוק בשעה שמצוינת בלוח המשדרים האלקטרוני. אתם צודקים: כל הכסף הזה הולך למשכורות של כ־136 אלף טכנאים. וזה המקום לציין שבניגוד לתפיסה המקובלת בציבור, כל אחת מהמשכורות האלה מוצדקת לחלוטין. למשל, באולפן החדשות יושב כל לילה אחרי סיום השידורים טכנאי תורן שמקבל תשלום למקרה שיצטרכו להכניס קלטת ארכיון בזמן משדר מיוחד. התפקיד שלו הוא לוודא שאף אחד לא יכניס את קלטת הארכיון, כי בחוזה של הטכנאים כתוב במפורש שלא עובדים בלילה.
אבל כמו שאומר האליל שלי, "זה לא הנושא".
רגע עודד, מיד נגיע אליך.
כמו שסיכמנו, הנושא הוא "עולם ללא גברים". למה דווקא עכשיו? כי חוקר גרמני הצליח ליצור תא זרע ללא שימוש בגברים, אלא רק בתאי גזע, כנראה במטרה להשמיד את עצמו.
איריס בראון, היועצת המינית שישבה לידי בפאנל - והבטיחה לי אחרי התוכנית שזה נורמלי - אמרה שאם מישהו רוצה לחיות בעולם ללא גברים, הוא יכול לעשות את זה גם היום.
"אפשר להוסיף משהו?".
תודה עודד.
יכול להיות שאני חוזר כאן על משהו שאמרתי ב"פוליטיקה", אבל זה בסדר כי אף אחד לא ראה את זה: עולם ללא גברים לא יוכל להתקיים, פשוט בגלל כמות המלחמות שתתחולל בו. ולא, אני לא מתכוון לזה שכל מנהיגה תפציץ את המדינה השכנה פעם בחודש; אני לא שוביניסט מטומטם. אבל תחשבו על זה: מנהיגת ארה"ב מגיעה לאו"ם יום שישי אחד, ורואה מולה את מנהיגת איראן, כנראה לא מאוד מטופחת, אבל בדיוק באותה שמלה כמו שלה. למחרת היא משגרת טיל שיוט גרעיני. אם כי אפשר להתנחם בזה שהיא בטח תחטיא.
