מהומות המזון מתחילות בפייסבוק
מול מרתון של שידורים מ"שבוע המזון ויוקר המחיה", לציבור הערבי אין ספק מי אשם במשבר. מובארק מספר שמושלי המחוזות אחראים לחלוקת הלחם, אבל יום הולדתו ה-80 מאיים להפוך ליום של מחאה עממית חוצת גבולות
יום ראשון, 4 במאי 2008, עשוי להפוך לאבן דרך בקורות המזרח התיכון, ולא רק בגלל חגיגות השמונים למובארק: יום ההולדת של נשיא מצרים מתוכנן להפוך השנה ליום של מחאה עממית בארצו ובירדן, אולי גם במדינות נוספות, על רקע הסיפור המדאיג מכולם כיום - ההתייקרויות הדרמטיות של מוצרי מזון בסיסיים.
העלייה החדה במחירי המזון, המורגשת היטב גם בישראל ובמערב, היא בבחינת מכת מוות - לא פחות - למיליונים רבים במדינות המבוססות פחות ומרובות האוכלוסייה. עם הרעב באים התסיסה החברתית וחוסר היציבות. הראשונה לחוש בכך הייתה מצרים. כפי שדיווחנו כאן לפני כחודש, המצוקה באספקת הפיתות המסובסדות, שגררה תורים של שעות ותגרות עם הרוגים ופצועים - הביאה עמה מחאה עממית של ממש.
המחאה אמורה הייתה להסתכם בשביתה כללית, ורוכזה בעיקר בעיר הטקסטיל אל-מחלה אל-כוברא שבדלתא של הנילוס. שם ביקשו הפועלים למחות על השחיקה בשכרם, על יוקר המחייה ועל המצב הקשה. מנגד, כוחות הביטחון המצריים היו נחושים למנוע את השביתה המתוכננת, לקראתה כבר הוצאו כרזות אדומות עם אגרופים מונפים אל-על בליווי הכותרת: "שביתת ה-6 באפריל, הישאר בבית!". המתח הרב גרם להתנגשויות עזות, בהן נמנו שלושה הרוגים ועשרות פצועים - גם מקרב כוחות הביטחון.
"הפגנת 6 באפריל, הישאר בבית!" – כרזת ההפגנה (מתוך www.elaph.com)
זמן קצר אחרי ההתנגשויות האלימות הידפקו אנשי ביטחון מצרים על דלת ביתה של איסרא עבד אל-פתאח, פעילה בת 28 במפלגת האופוזיציה הליברלית "אל-רד". החשד שייחסו לה: הסתה של ההמונים, באמצעות הרשת החברתית פייסבוק, להשתתפות בהפגנת ה-6 באפריל. מעצרה גרר תגובות נזעמות, וגורמי אופוזיציה סימנו תאריך נוסף למחאה: יום הולדתו של הנשיא.
הצונאמי השקט
לנוכח העובדה שהמזרח התיכון כולו חווה את משבר המזון, אך טבעי היה שהזעם יגלוש למדינות אחרות. ירדן הייתה הבאה בתור. גם שם השתמשו צעירים בפייסבוק, עם עצומה הקוראת לקיים שביתה מקבילה, באותו התאריך. תוך יממה הצטרפו אליה ששת-אלפים חותמים. במסר שהועבר בין החברים נכתב: "לאות סולידריות עם אחינו השובתים במצרים, הבה ונפגין ב-4 במאי, נקיים שביתה כללית ולא נצא מהבית עד לשעה 11:00. אין מדובר בהפגנה מפלגתית או פוליטית אלא עממית, עממית, עממית!". את מאבקם תיארו כ"שינוי הבא במזרח התיכון והולדתו מחדש". העיתון הערבי-הלונדוני "אל-קודס אל-ערבי", שדיווח על המסר בפייסבוק, הסביר: "הם לא קוראים להפגנות או עצרות, אלא להבעת מחאה תרבותית, בדרכי נועם, על הקיפוח בו חיים ארבעה מיליון ירדנים לפחות, לפי נתוני הממשלה הירדנית".
אבל כאמור, המחסור במים וחיטה - הנובע בין השאר מעלויות האנרגיה והסחורות המאמירות - מורגש לא רק במצרים ובירדן. "זהו צונאמי שקט, המאיים לקטול יותר ממאה-מיליון בני-אדם מכל יבשות העולם" - תיארה את המצב ג'וזט שיראן, מנהלת תוכנית המזון של האו"ם. לציבור, מתברר, אין ספק מי האשם: לשאלת התוכנית הפופולרית "הכיוון הנגדי", מבית היוצר של רשת "אל-ג'זירה" - האם המדיניות הכללית של ארצות ערב היא האחראית להידרדרות המצב הכלכלי, השיבו 96% בחיוב.
מפגינים דורכים על תמונתו של מובארק (צילום: רויטרס)
ברשת הקטארית הוכרז "שבוע המזון ויוקר המחיה", עם פתיח מיוחד המציג תושבים אומללים וילדים בוכים, תחת הכותרת: "אני רוצה לחיות". המסר ברור: זהו מאבק לחיים ולמוות. מדי יום הוצגו כתבות על המשבר והשלכותיו - בתימן, במרוקו, במאוריטניה, בסודן ועוד. בשטח ובאולפן התנדבו מומחים ופשוטי העם להסביר, עד כמה לא ניתן עוד לשאת בנטל הכלכלי. "פעם הייתי באה עם שלושים דינאר וקונה כל מה שאני צריכה. היום אני באה עם שבעים וזה לא מספיק", הסבירה אזרחית ירדנית לכתב שנלווה אליה לשוק. "כיצד זה ייתכן", שאלו שוב ושוב המגישים, "שאנחנו היחידים בעולם שמשלמים מחיר כבד כל-כך על מדיניותנו הכלכלית?" - רמז נוסף לאחריות המשטרים הערביים למצב הקשה.
אין להקל ראש בשידורים הללו: "אל-ג'זירה" כבר גרמה לכמה משברים דיפלומטיים בין קטאר למדינות ערביות, שנפגעו מהביקורת שהטיחה בהן התחנה. אם ההפגנות יגלשו לעימותים רחבי היקף, ניתן בהחלט לצפות שכמה אצבעות יופנו לעבר התחנה. בינתיים, כלי-התקשורת הערביים ממשיכים לסקר בהרחבה את גל ההתייקרויות והשחיקה בשכר, ואת הפתרונות שמנסים העניים למצוא - משריפת נעליים משומשות כאמצעי הסקה, ועד לניסיונות להקים משקים עצמאיים בכפרים. כל אלה יוצרים אווירת משבר, שהמנהיגים לא נותרים אדישים אליהם.
בירדן, שם התריעו ה"אחים המוסלמים" מפיצוץ חברתי, ביקש המלך לדחות את העלאת מחירי הגז לבישול, המהווה "מקור לדאגה עבורי ועבור האזרחים". בכירים בממלכה ההאשמית הבטיחו עוד שורה של צעדים, כדי להגן על התושבים מפני ההתייקרויות. במצרים שוגר ראש הממשלה, אחמד נזיף, לעיר הטקסטיל הסוררת, כדי לפזר הבטחות להעלאת שכר מיידית. בראיונות לעורכי העיתונים הבהיר מובארק עצמו, כי "האחריות על חלוקת הלחם נופלת על כתפיהם של מושלי המחוזות", רוצה לומר: אין זה מאחריותו של הנשיא. בנו גמאל, המסומן כמועמד מוביל לרשת אותו ביום מן הימים, הביע בראיון טלוויזיוני את ביטחונו בכלכלה המצרית וביכולתה להתמודד עם "המשבר העולמי", אולם באותה נשימה הודה כי לשם כך יהיה צורך ב"תקופת מעבר - זהו משבר גדול שלא ייעלם במהירות".
