לקראת הקיץ: דייט זה כמו קפיצה למים
החום הגדול הביא אותי לשפת הים ולהשוואה בין המתרחצים לבין עולם היחסים. גם לגבי היכרויות, השאלה היא אם עושים זאת כקפיצה אולימפית משולשת, או ברדודים עם מצופים. היום נדון בדשדוש במי הדייטים. בואו נקווה שיהיה דגל לבן
היה חם! לא סתם חם, לוהט ברמה שכשהבחור ששכב כמה מטרים ממני הוציא את האייס-טי שלו, הוא קיבל בעצם תה לוהט, כאילו הסב על שולחן מלכת אנגליה בשעה ארבע. במצב כזה, אין אלא להתפשט עד שכבת בגד הים, ולקפוץ למים.
אז זהו, שלא! בהייה באנשים סביבי גרמה לי להבין שניתן לחלק אותם למספר קבוצות, כמו בעולם הדייטינג. יציאה לדייט משולה לקפיצה למים, השאלה אם עושים זאת כקפיצה אולימפית משולשת, או ברדודים עם מצופים. היום נדון בטבילה במי הדייטים... בואו נקווה שיהיה דגל לבן.
האמיצים - אלה שרצים לתוך המים כאחוזי דיבוק וקופצים לתוכם בבת אחת
אלה שאומרים לעצמם, מה שיהיה יהיה. לא אכפת להם להסיר עכבות, שריוני הגנה וחומות מגן. הם יודעים שהם רוצים אהבה, אז הם מוכנים לרוץ לקראתה, ולא משנים המכשולים שבדרך. דייטים מזעזעים בעבר לא מרתיעים אותם, אתרי היכרויות מתעתעים לא הופכים אותם לפסימיים, ואפילו אנשים רעים שפגשו לא גורמים להם לאבד את האמון במין האנושי בכלל, ובאמונה ברומנטיקה ובאהבה בפרט.
אנשים כאלה יענו לספקנים שבינינו בפסוק "יגעת ומצאת? תאמין", סיבה טובה עבורם לשעוט לעבר המים הקרים. הם בטוחים שזה שווה את זה, ויודעים שזה יהיה הפתרון המיידי לחום הבלתי נסבל (כלומר, לבדידות הבלתי נסבלת מבחינתם, אם נדבוק במטאפורה שלנו).
החסרון באלה שהם כל כך אופטימיים, עד שהם חושבים שביציאה מהמים יחכה להם מישהו עם מגבת. אבל הם עלולים למצוא במקום זה שמישהו גנב להם את הארנק שהחביאו בקרוקס.
לוקחי הסיכון - אלה שנכנסים לאט לאט, אומרים "על החיים ועל המוות" וטובלים
אלה כבר חוו אכזבות ופרידות, ונסיון החיים אומר להם לא לקחת סיכונים בלתי מחושבים. אז הם לוקחים סיכון, אבל קודם עושים בראש טבלה של בעד ונגד. מה ייצא לי מזה שאצא הערב ולא אשאר בבית? אם תהיה פגישה רעה, אז אולי כבר היה עדיף להישאר לראות אפילו סרט בנשיונל על הזדווגות צפרדעים בטימבקטו? מצד שני אם תהיה פגישה טובה, אז חבל שפספתי הזדמנות? בסופו של דבר, הטיעונים בעד חזקים יותר מטיעוני הנגד, והם מוצאים עצמם במים הקרים.... כלומר, בדייט. גם אם הם יסבלו בסופו של דבר, הם יגידו לעצמם "טוב, לפחות ניסינו". וזה לא שהחום הגדול ייעלם - תמיד אפשר לחזור אליו.
איזה סוג של דייטרית את? (צילום: Index Open)
לכאורה, אלה האנשים שאוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה. הם מביאים בחשבון את הסיכונים ואת החסרונות שבטבילה, אבל גם נהנים מתוצאותיה. מה החסרון, אם כן? שאולי בזמן שהם עסוקים בחישובי הרווח וההפסד יבוא גל וישטוף אותם, והם יפספסו את הרגע המתאים.
המהססים - אלה שנכנסים לאט לאט, וכשהמים מגיעים עד הברכיים עושים "אחורה פנה"
הם באמת מנסים, והם באמת רוצים, אבל בניגוד ללוקחי הסיכונים, הם לא מסכימים לשלם את מחיר הטבילה, גם אם הוא נראה זעום, כי הם קצת התייאשו. הם יכולים לרשום רשימות של בעד ונגד הבחור/ה שהכירו, לעבור שכנוע עצמי שדייטים זה לא כל כך נוראי, ואפילו להאמין שהם יוכלו ליהנות אם התנאים יהיו מתאימים. אבל ברגע האמת משהו יפחיד אותם והם ייקחו צעד אחורה, יחליטו שהחום, ככל שאינו נעים, בהיותו מוכר בכל זאת עדיף על פני מים קרים. הם יחזרו לחול וחצי תאוותם בידם.
החסרון שלהם הוא המרירות והייאוש שייתווספו להם בסוף כל ניסיון, שכן מבחינתם הם השקיעו את האנרגיות הדרושות לצאת ולהכיר, אבל בפועל הם נשארים עם עצמם. זה קצת כמו לתת גז בניוטרל, מלווה בבלם יד מורם.
הספקנים - אלה שנשארים שרועים על החול ומצננים עצמם בארטיק
בדרך כלל הקבוצה הזו תכיל את הסטוציונרים, ולמה? כיוון שאין להם כוח להתאמץ עבור עסקת חבילה שלמה - במקרה שלנו אהבה וסקס - לכן ימצאו דרכים חלופיות להשיג רק חלק מזה, כלומר, סקס.
אלה אפילו לא יקימו את עצמם מהספה כדי לצאת לבית הקפה השכונתי, לתת סיכוי לבחור/ה שמוצא חן בעיניהם. מבחינתם זה בזבוז אנרגיות שלא ישתלם, כיוון שבסוף הטבילה ברוב המקרים יחזרו לאותה מציאות. לכן, הפתרון הקל מבחינתם הוא להשקיע מעט אנרגיות במצב שייתן תוצאות מיידיות. וכמו שמוכר הארטיק יגיע עד אליהם וגם יקלף למענם את העטיפה, כך גם הסקס המזדמן בא בקלות ומונע מהם את הצורך להתמודד עם המים הקרים.
החסרון הוא שאם הם אכן מחפשים זוגיות (אני מוציאה מהכלל את אלה שהחליטו באופן מודע שהם בתקופת סטוצים), הרי שקניית הארטיק אינה מצננת ברמות של טבילה בים. חוץ מזה, במחיר הארטיק מהמוכר על שפת הים ניתן היה לקנות אריזה משפחתית בסופר.
העצלנים - אלה שאפילו לא הולכים לים, אלא נשארים בבית במזגן
הם יודעים שחם בחוץ, כי בדקו תחזית באינטרנט. הם גם יודעים שטמפרטורת המים תצנן אותם, כי זה מה שאמר דני רופ. ובכל זאת הם נשארים בבית, כי אריזת התיק, מריחת קרם הגנה, הורדת שירים לאייפוד ונסיעה לים נראים להם פעולות מיותרות רק כדי לצנן עצמם במים הקרירים, כשאפשר בלחיצת כפתור אחת לצנן את כל הבית. אנשים כאלה לא יתאמצו כלל למצוא רומנטיקה ו/או סקס. אפילו אם יביאו להם מישהו ללא כל מאמץ מצידם, כדוגמת שידוך, הם ימצאו תירוץ בסגנון "נו, מי יכול לחשוב על משהו בלחות הזו, שלא לומר לעשות משהו".
החסרון הוא שאמנם המזגן מצנן כהוגן, והם אלה שבוחרים בו את הטמפרטורה הרצויה, אבל ברבות השנים הם יגלו שהמזגן יכול גם להקפיא, ואז יחפשו מישהו שיחמם אותם.
ולאן אני משתייכת?
באותו יום שרב נכנסתי לאט וטבלתי בבת אחת! ולא רק בגלל שמצאתי לנכון לחשוף את הטפח והטפחיים במסגרת "הכיני צלוליטיסייך לקיץ" ע"י בגד הים האופנתי שקניתי לא מכבר, אלא בעיקר משום שזכרתי שלא משנה כמה המים קרים בהתחלה - אחרי הטבילה ההרגשה כל כך טובה, שכבר לא זוכרים מה היה קודם ולא מבינים איך יכולנו בכלל להישאר כל כך הרבה זמן בחוץ.
לפנייה לכתב/ת 
