מהפכה בהליך הגירושים בישראל: ילדים עד גיל שש לא יועברו יותר אוטומטית לאמהות גרושות - זו תמצית המלצתה של ועדה מיוחדת של משרד המשפטים. הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושים ממליצה לבטל את סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, שמוכר יותר כ"חזקת הגיל הרך".
בדו"ח ביניים שהגישה היום (א') הוועדה לשר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, היא ממליצה לתת משקל מועדף ל"טובת הילד", כדי להבטיח את התפתחותו התקינה. בתקופה הקרובה ידון השר בהמלצות עם צוות יועציו וייקבע כיצד לנהוג בהן. החלטתו של השר אינה תלויה במועד הגשת הדו"ח הסופי של הוועדה.
| דעות: |
|
| חוק "חזקת הגיל הרך" - למי זה טוב? / אירית רוזנבלום, מוטי חיימי |
|
האם חוק המשמורת הוא נדבך בתפיסה המפלה נשים או כלי בידיהן להגיע להישגים כלכליים. ומי דואג לטובת הילד? |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות במתכונתו הנוכחית גרם בעבר למרירות
עזה ולמאבקים
רבים. החוק מניח כי על אף שהאפוטרופסות היא של שני ההורים גם לאחר הגירושים, טובת הילד מחייבת את הימצאותו במשמורת אצל אחד ההורים.
כפועל יוצא מכך, מוותר אחד מההורים ויתור מלא או חלקי על המשמורת הפיזית של הילדים, והם מתגוררים אצל ההורה האחר. ההורה השני מסתפק לרוב בהסדרי ראייה ומאבד במידה רבה את האפשרות לקבוע את אופן מימוש זכויות הילד.
הוועדה בראשותו של פרופ' דן שניט ממליצה לתת משקל מועדף ל"טובת הילד", כדי להבטיח את התפתחותו התקינה. לכן, סבורה הוועדה, יש להוציא מהחוק את סעיף "חזקת הגיל הרך" ולקבוע קווים מנחים, באמצעותם יערוך בית המשפט בחינה דקדקנית של כל מקרה לגופו, לצורך מתן הכרעה מושכלת ומנומקת באשר לטובת הילד.
הוועדה, שבה חברים אנשי אקדמיה, עורכי דין, שופטים ודיינים, מונתה ב-2005 על-ידי שרת המשפטים באותה עת, ציפי לבני. בכתב המינוי של הוועדה, היא נתבקשה לבחון את הכללים הקבועים בחוק, את יישומם בפרקטיקה של בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים ואת אופן מימושם ואכיפתם של ההסדרים.
הקמת הוועדה נועדה להסדיר את נושא האחריות ההורית על-פי אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד מ-1989, שביסודה עומדת ההכרה במעמדם של ילדים כנושאי זכויות עצמאיים בחברה ובמשפחה. בכך, נותנת האמנה ביטוי להבטחת טובתם וזכויותיהם העצמאיות של הילדים. ישראל הצטרפה לאמנה ביולי 1990.
הוועדה מציעה לשנות את ההסדר החוקי כיום, שמבוסס על אפוטרופסות של ההורים, ולנקוט גישה המבוססת על האחריות ההורית, כחובת ההורים להבטיח את מימוש זכויות ילדיהם. בנוסף, מצאה הוועדה לכלול בחוק את זכותו של הילד לקשר משפחתי עם אחיו ואחיותיו ועם הורי הוריו, בגדר האחריות ההורית.
כדי למנוע אפשרות כי "האחריות ההורית" לא תיושם כנדרש, מציעה הוועדה להתוות להורים "תוכנית הורית" שתיצור שיתוף פעולה לצורך מימוש אחריותם ההורית. הוועדה סבורה כי על החוק לעודד את ההורים להסתייע בצד שלישי המקובל על שניהם, מטפל מקצועי או מגשר כדי לערוך במשותף "הסכם הורות", כנהוג במדינות שונות.
