הקורבן הנשי תמיד אשם

בשורת פסקי דין אומללים במהלך השנתיים האחרונות, אימץ בית המשפט העליון החלטות דרקוניות של משרד הפנים, השוללות מקורבנות סחר זכות לאשרת שיקום.

אשרה זו, אותה החל משרד הפנים לתת רק בשנים האחרונות ובאיחור של למעלה מעשור (שכן תופעת הסחר בנשים החלה להתקיים בראשית שנות ה-90), מוענקת במשורה ובקמצנות מרובה. קמצנות זו נובעת בין השאר מבורות מוחלטת של עובדי משרד הפנים בנוגע לתופעת הסחר, וזאת למרות השתתפותם בהכשרות שונות בנושא. לא תמיד ידעו עובדי המשרד לזהות קורבן סחר, ולא תמיד ירצו לעשות כן.

המונח טראומה נוכס עד היום בישראל לתיאור טראומות גבריות במהותן ובעיקר כאלו הקשורות לענייני ביטחון. כך למשל, אילו היו שבויים ישראלים רוצחים את שוביהם ונמלטים לישראל, סביר להניח שהיו מתקבלים כאן בתשואות רמות; ואילו היו מגלים סממנים אנטי חברתיים או אף פליליים לאחר חזרתם, היו כולם מנידים ראש בהבנה, ומייחסים זאת לסבלם בתקופת השבי. אך קורבנות של תבניות שבי נשיות, ובעיקר אלימות מצד בני זוג ונשים מוזנות אינן זוכות לאותה דרגת חמלה והבנה. הן נשאלות מדוע לא ניסו לברוח; אלימות כלפי השובה נתפסת כמעשה פלילי ולא כחוסר בררה והן מצופות לעמוד על רגליהן בין רגע, מיד כשיצאו מעבדות לחירות.

אך קורבנותיה של טראומה מתמשכת, במיוחד כזו המעורבים בה אלימות ומין כפוי לאורך זמן, אינם מסוגלים לשוב ולהשתלב מיד בחברה, לבדן, מיד לאחר שיצאו ממעגל הזנות. לא פעם ימשיכו לעסוק בזנות, להסתובב בסביבה עבריינית, למצוא בן זוג אלים פיזית או נפשית. כל אלו, תוצרי הטראומה המתמשכת שחוו. הן זקוקות לזמן, לעתים זמן רב, ולסיוע מקצועי. חלקן יצליחו להשתקם, אחרות ישארו לכודות במעגל זה לנצח, מצולקות פיזית ונפשית. יהיו גם כאלו אשר יהפכו בעצמן לסוחרות נשים.

על ישראל מוטלת החובה לשיקומן של קורבנות הסחר: הן נסחרו לכאן בידי סוחרים ישראלים, נעשה בהן שימוש על ידי לקוחות ישראלים, וכל הדברים הללו התבצעו לא פעם תחת עינם הפקוחה של שוטרים ישראלים. לכן, המקרים בהם יוחלט כי אין להעניק אשרה צריכים להיות חריגים ונדירים, ולא כדבר שבשגרה.

עד היום עשה משרד הפנים שימוש בסממני פוסט טראומה נגד הנשים עצמן: אשה שעסקה בזנות בזמן ההמתנה להחלטה בנוגע לאשרה, או שיש לה בן זוג עבריין, זכתה לא פעם לסירוב להענקת אשרה. בית המשפט, הן המחוזי והן העליון, המבצעים ביקורת שיפוטית על החלטות אלו, היוו אף הם לרוב חותמת גומי להחלטת משרד הפנים: הקורבן פשע, לכן הקורבן ישלם.

אך סימפטומים מעין אלו הינם הכלל, הם אינם בשום אופן החריג. על משרד הפנים ובתי המשפט להתנער מן הסטריאוטיפים ומתחושת הצדקנות בהן הם שבויים, לשכוח את דמותה של ג'וליה רוברטס הנחלצת מעולם הזנות בתוך 124 דקות של סרט הוליוודי, היישר אל תוך להקת יונים וזרועותיו של מליונר, ולהביט על קורבן הסחר הניצבת מולם, בשר ודם, ודורשת את האשרה המגיעה לה בזכות, ולא בחסד.

נעמי לבנקרון, מנהלת מקצועית של "משנה", המרכז הקליני למשפט וחברה בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי של המכללה למנהל, ויועצת משפטית בנושא הסחר בנשים במוקד סיוע לעובדים זרים