הלפיד שהצית את האש
זה היה אמור להיות טקס שמסמל שלום ואחווה עולמית, אבל הלפיד האולימפי גרם בעיקר מהומות ובלגאן בכל מקום שאליו הגיע. רונן מדזיני מסביר מה הקשר בין מקל בוער אחד - לשריפת דגלי צרפת ברחבי סין. איך שלפיד מסתובב לו
מניין הימים על שעוני העצר הענקיים הפך דו ספרתי. עם פחות ממאה ימים לאולימפיאדה האווירה מתחממת, והקורבן התורן: הלפיד האולימפי. ככל שמתקדם הלפיד במסעו לבייג'ין, מסתמן שלמסע הלפיד של היום יש חוקים חדשים. אש אולימפית נצחית – אאוט. לכבות את הלפיד – אין. כיצד לפיד המסמל שלום ואחווה הפך לאבן שואבת למחאה פוליטית?
לפי המיתולוגיה היוונית, הטיל זאוס על פרומתאוס ואחיו אמיפתאוס את בריאת האנושות. לביצוע המטלה, חילק זאוס איכויות ומשאבים בין האחים. אמיפתאוס מיהר וברא את בעלי החיים, אך בפזיזות בזבז את מירב המתנות שחולקו. פרומתאוס השלים את מלאכת בריאת האדם, אך נדהם לגלות שאחיו לא הותיר לו דבר מהמתנות. הוא עלה למרומי האולימפוס במטרה לבקש מזאוס לצייד את האדם באש, אך משנתקל בסירוב, גנב מעט אש ממרכבת השמש, החביא אותה בקנה חלול של שומר והורידה אל בני האדם.
טקס הדלקת האש לקראת המשחקים האולימפיים של 2008 (צילום: AP)
כמחווה לסיפור גניבת האש, ליווה לפיד בוער את האולימפיאדות ביוון הקדומה. בעידן המודרני, הלהבה האולימפית נולדה מחדש באולימפיאדת אמסטרדם 1928, אך מירוץ הלפיד הוא פרי יוזמתם של אחרים – גרמניה הנאצית. בברלין 1936 נערך מסע הלפיד לראשונה, ועבר ב-7 ארצות עד שהגיע לברלין. "תחרות נאצלת של ספורט קושרת קשר של שלום בין המדינות. לפיכך, לעולם לא יפוג תוקפה של האש האולימפית" נאם היטלר, רגע לפני הדלקת הלפיד בפעם הראשונה.
72 שנים חלפו מאז נאומו של היטלר, ותוקפה של האש האולימפית עדיין מוטל בספק.
מסע ההרמוניה
מדי 4 שנים נערך טקס הדלקת הלפיד בעיר אולימפיה, יוון. אותה האש אמורה ללוות את הלפיד במסעו באופן רציף, עד שיגיע לעיר המארחת את המשחקים. במטוסים ובלילות, מודלקות עששיות מיוחדות אשר שומרות על האש עד להגעת הלפיד ליעד הבא. יחד עם הלפיד המרכזי מודלקים כגיבוי מספר לפידים חלופיים, על מנת למנוע מקרה מביך של דעיכת האש האולימפית בעקבות תנאי מזג אוויר קשים או אירועים לא צפויים אחרים, כמו מפגינים פרו-טיבטים למשל.
"מסע ההרמוניה" (Journey of Harmony), הוא הסלוגן של מסע הלפיד לקראת אולימפיאדת בייג'ינג. עפ"י התכנון הגרנדיוזי, אמור לעבור הלפיד מסע של כ- 137,000 ק"מ ב-130 ימים, מה שיהפוך אותו לארוך ביותר בהיסטוריה. הלפיד עובר את הדרך במטוס מסוג איירבוס, אשר נצבע בצבעים אדום וצהוב (המייצגים את סין), ועליו מודפס הסלוגן של המסע. טעות עיצוב אירונית ומביכה מלווה את המטוס: כאשר נפתחת הדלת, נמחקות שלוש האותיות האחרונות מן הסלוגן, המשנה את שמו ל"מסע הנזק" (Journey of Harm).
"Journey of Harm" צילום: AP
החודשיים הראשונים של מסע הלפיד אכן מתאפיינים ביותר נזק מאשר הרמוניה: בלונדון - מסתערים מפגינים עם מטפים בניסיון לכבותו. בפריז – אלפים מנסים לחטוף את הלפיד, אשר לבסוף מכובה על ידי שומריו ומועלה לאוטובוס ממוגן. בסן פרנסיסקו וביפן – הלפיד עובר למסלול סודי חלופי ומתחמק מאלפי מפגינים. בהודו – בשל חשש ממפגינים, עושה הלפיד מסלול קצר במיוחד, הכניסה לקהל צופים אסורה. עושה רושם שטרנד חדש נכנס לעולם: "תפוס את הלפיד".
והסינים? הם כצפוי, אינם נשארים אדישים. לפני כשלושה ימים, ב-1 למאי, נחגג יום הפועלים בסין ובעולם. בסין חג זה הוא חשוב מאוד, משום שהוא מוקיר את העובדים, ונותן להם פיצוי בדמות יום חופש. בזמן שהדרך המתבקשת להעביר יום חופש בסין היא לצאת לחופשה משפחתית, לשבת בבית-תה ולשחק מה-ג'אנג, להעביר בוקר רגוע של טאי-צ'י בפארק או סתם לנוח בבית, רבים בסין העדיפו לנצל בדרך אחרת את החופש מהעבודה – הפגנות מחאה כנגד הצרפתים.
צרפת תחת מתקפה
"תגיד, מה אתה חושב על צרפת?", אני שואל את נהג המונית כאשר אני עובר בסמוך לאתר ההפגנה נגדה. "אתה צרפתי?", שואל אותי בחשדנות. "לא. אני ישראלי". "אה, יופי. אני שונא את צרפת", הוא עונה בחיוך, ומושיט לי סיגריה.המתיחות עם צרפת החלה כאשר ניקולא סרקוזי איים כי יחרים את טקס הפתיחה של האולימפיאדה אם לא תפתח סין בדיאלוג עם הדלאי לאמה. המשבר התפוצץ בהתקפה המתוקשרת על הלפיד האולימפי בפריז לפני כחודש, אז אלפי מפגינים פרו-טיבטים הסתערו על הלפיד, בניסיון לכבותו או לחטפו. המפגינים לא בחלו באמצעים, והתנפלו על הספורטאית הסינית הנכה ג'ין ג'ינג בניסיון לחטוף ממנה את הלפיד.
ביום שלמחרת, התפרסמה באמצעי התקשורת תמונה של הספורטאית קטועת הרגל מגינה על הלפיד מתוך כסא הגלגלים. תוך מספר שעות הפכה ג'ין ג'ינג לגיבורה לאומית, והצרפתים לחיות אדם ואויבי הסינים. כאשר החריף המשבר, שיגר סרקוזי מכתב התנצלות לספורטאית בו שיבח את עוז ליבה. אך לא עברו כמה ימים, ועיריית פריז הודיעה כי בחרה להעניק לדלאי לאמה אזרחות כבוד של העיר, צעד ועיתוי מעוררי פרובוקציה כלפי הסינים.
התגובה הסינית לא איחרה לבוא – דרך פורומים באינטרנט, הודעות טקסט וה-QQ (תוכנת הודעות האינסטנט הגדולה והיחידה בסין), קמה התקוממות אזרחית הקוראת להחרמת מוצרים וחברות מצרפת. המטרות המיידיות שעלו: רשת "קאראפור" – ענקית הקמעונאות הצרפתית, וחברת האופנה "לואי ויטון". מעל ל-20 מיליון גולשים כבר חתמו על העצומות, ואחדים מהם לקחו את העניין בקיצוניות יתרה: ברחבי בייג'ינג נראו מוניות עליהן מתנוססים כיתובים של "לא מוכן להסיע צרפתים וכלבים". כמו כן, במספר ערים בסין הועלו דגלי צרפת באש.
"מה הם חושבים לעצמם, שהם מתקיפים את הספורטאית שלנו ומנסים להשפיל אותנו?" אומר נהג המונית בכעס. "הם מתערבים בפוליטיקה שלא שלהם, מסיתים את העולם נגדנו". כאשר אני מתעניין בזהירות אם היה מוכן להסיע אותי לו הייתי צרפתי, מחזיר הנהג בנאורות מפתיעה: "הייתי מסיע צרפתים, ונמנע מלדבר על פוליטיקה. זה שיש כמה אנשים מטומטמים לא אומר שצריך לשנוא את כל העם".
אך לא כולם חושבים כמו אותו הנהג. בלבבותיהם של רבים מהאזרחים הסינים, עדיין מקוננים רגשות מעורבים כלפי הזרים, בעקבות ההיסטוריה האלימה של המערב כלפי סין. הללו, רואים את ההפגנות כנגד הסינים, ואת הניסיונות לפגוע באולימפיאדה, היא מקור גאוותם, כמשפילים, גזעניים ולא מוצדקים. חשוב לי להדגיש, בין מדיניותה של הממשלה הסינית לראיית עולמם של האזרחים עובר עולם ומלואו. משום שצנזורה קפדנית מופעלת על כל אמצעי התקשורת בסין, אין להם דרך להיוודע לכל האמת, והם באמת ובתמים אינם מבינים את מקור ההתנכלות כלפיהם.
מפגינים סינים שורפים את דגל צרפת (צילום: רויטרס)
לפיד פוליטי
כבר מרגע פרסום המסלול המתוכנן של מסע הלפיד לבייג'ינג, התעוררו המחלוקות. במסלול המקורי כללה הוועדה המתכננת את טייוואן, צעד שהטייוואנים ראו בו כניסיון בלתי פורמלי ל"הלאמה" של האי על ידי סין. אחרי מחאות רבות, החליטו הסינים להוציא את טייוואן מהמסלול. בטיבט לעומת זאת, לא היו מוכנים הסינים להתפשר, וברגעים אלה ממש עושה לפיד מיוחד את דרכו לפסגת ההימלאיה. כשהלפיד מקבל גוון פוליטי, מן הנמנע שלא יצוצו בעיות.
ככל שמופנות יותר אצבעות מאשימות כלפי סין, כך גם מתעוררים אצל אזרחי סין רגשות פטריוטיים ואנטי-מערביים. טרם נסתיים החרם הראשון, וכבר מסמנים הצרכנים הסינים את היעד הבא: רשתות המזון המהיר מקדונלד'ס ו-KFC. למזלם של התאגידים, המסע של הלפיד לא יעורר עוד הרבה פרובוקציות. הלפיד כבר הגיע לסין, ובשלושת החודשים שנותרו למשחקים ועד שיגיע לבייג'ין, הוא יזכה שם לכבוד המיוחל.
כאשר בשעה טובה מגיע הלפיד לעיר המארחת, הוא מדליק את המשואה וזו עתידה להישאר דולקת עד לסוף המשחקים. כך נסגר המעגל, שמחזיר אותנו אחורה לטקס באולימפיה, אחורה לברלין 1936, ליוון העתיקה, לזאוס, פרומתאוס ואחיו הפזיז. במשמעותו הפשוטה אמור הלפיד להיות סמל של אחווה, הרמוניה ושלום. בזמן שהכותרת "מסע ההרמוניה" בהחלט הולמת מסע לפיד רגיל, במפלגה הקומוניסטית רק עכשיו משכילים להבין שמחוץ לסין, הרמוניה ופוליטיקה לא הולכים ביחד.
