"בחלומות שלי, ילדיי גדלים בישראל"

"אני לא חוזרת כי רע לי. להפך, טוב לי פה, אבל חששתי שאני עלולה 'להיתקע' בארצות-הברית", מסבירה טל ארנון מדוע לא די לה בחיים שבנתה בקליפורניה. תשע שנים היא חיה כאן, אספה חוויות שיספיקו לחיים שלמים, נישאה לבן זוג אמריקני ונפרדה ממנו, צברה חברים וטיפחה עסק עצמאי. כמעט עשור שבסופו היא נפרדת מביתה, סירה העוגנת בעיירה סוסליטו, הנחשבת לאחת משכיות החמדה של קליפורניה. נשמע טוב? בהחלט. נופיה המרהיבים של העיירה, מימי המפרץ שלחופיו היא שוכנת והשחפים בשמיים - כולם מכריזים שלמות. אבל הם לא הופכים את חייה של טל (34) לשלמים.  

כתבות נוספות בסדרה:

• "הלב בכל זאת מחזיר אותנו לארץ": ניר ועינת עזריאל מתגעגעים
  
• "ניו-יורק היא רק מקום זמני": הקאמבק של יניב קוטר
  
• "לפעמים אתה מרגיש כאן כמו חייזר": גילוי הלב של רונית אפריל
  
• "התינוק הוא מה שחשוב לנו עכשיו": הסיפור של לילך וליאור מרום
  

טל הגיעה לארצות-הברית בעקבות דודהּ, שהציע לה לעבוד עימו בחברה הסוחרת בניירות ערך. עשרה חודשים לאחר-מכן היא החלה ללמוד עיצוב פנים ובהמשך הקימה עסק משלה. על הדרך היא הספיקה לטייל ולחוות עושר תרבותי בשפע, לפגוש זקן שבט אינדיאני שאמר לה שעליה להתחיל לשיר - ולשמוע בעצתו. "היום אני שרה וגם למדתי לתופף על תוף אינדיאני, אבל אני לא חושבת שאשיר בישראל", טל מודה בביישנות. מאחור היא מותירה עסק שכבר החל להניב תשואה נאה. "זו אחת הסיבות לחזרה", היא מפרטת. "הרבה פעמים, כשאנשים מתחילים לעשות כסף הם כבר לא רוצים לחזור. אז החלטתי שעדיף לי לבנות עסק בארץ". 

בחודש ינואר האחרון טל חזרה לישראל. היא גרה כעת בעין-הוד, מתמוגגת מהקרבה לחברים ולמשפחה, מתמודדת עם תהליך מציאת העבודה ותוהה אם תקים עסק עצמאי בסיוע משרד הקליטה. את החיים המופלאים של קליפורניה היא זנחה, ויחד איתם את הניסיון להקים משפחה באמריקה. "הזהירו אותי שזוגיות בין ישראלים לאמריקנים לא מצליחה, אבל לא הקשבתי. הייתי מאוהבת", היא אומרת בטון מפוכח. "אבל עם הזמן למדתי שמערכת יחסים היא דבר קשה ומורכב עד-כדי-כך, שלפעמים צריך את היהדות והישראליות שיחברו אותנו אחד לשנייה".

לבעלה לשעבר, שייט כמוה, טל היתה נשואה במשך כשנה וחצי. אחרי החתונה השניים שטו יחדיו במשך שישה חודשים סביב קליפורניה ומקסיקו, חוגגים את אהבתם ומאמינים, כמו כולנו בעצם, שהיא יכולה לחצות אוקיינוסים במחי חיבוק ולגשר על הבדלי תרבות במחי נשיקה. אולם כל מי שניסה יודע: האהבה הרומנטית

צועדת לעבר השקיעה בעיקר בסרטים הוליוודיים. כל מי שתחזק קשר חוצה תרבויות למד על בשרו שלערימת הקשיים הקרויה 'זוגיות', מתווספים מאבקים הנובעים מפערים עצומים, לעתים כאלה שאי-אפשר לפתור.

"בהתחלה הוא היה מאוד פתוח לרעיון לחיות בישראל", טל משחזרת. "אבל אחרי שהוא הכיר יותר ויותר ישראלים הוא החליט שאין סיכוי שהוא יעבור לארץ אי פעם". ההחלטה הזו, בתוספת הקשיים שהחלו להיערם והבעיות שכרסמו באהבה ברעבתנות, "גרמו לי להבין שאני עלולה 'להיתקע' באמריקה - ו'לחתוך' הביתה", היא מוסיפה. היום היא משוכנעת שבן הזוג שלה צריך להיות ישראלי, ומקטרגת בחריפות כנגד מערכות יחסים חוצות תרבויות.  

"שנת ה-60 היא זמן טוב לחזור", טל מחייכת אך מודה שהיא חוששת. "בארץ עובדים קשה, לפעמים עד שמונה או תשע בערב", היא מעידה. "אני גם קצת מפחדת מהשינוי המנטלי. התרגלתי להתנהלות אחרת, יותר מנומסת". כך-או-כך, הגעגועים למשפחתה מדחיקים את החששות. "יש לי משפחה מדהימה ואני רוצה להיות איתם", היא מספרת וניצוץ בעיניה על אחיהּ, האחד טייס והשני רופא, ועל האחיינית בת השבע שאת גדילתה היא רוצה ללוות. ומה עם הילדים שיום אחד יהיו לה? "בחלומות שלי, ילדיי גדלים בישראל", היא מסכמת את השיחה בחמש המילים שעל כנפיהן היא שבה הביתה.