בארה"ב כבר היו סולחים לאולמרט
כשראש הממשלה נחקר בפרשיות הנוגעות לניגוד אינטרסים ללא קבלת תמורה של ממש, בשל מעשים שאירעו לפני שנבחר, ניתן להשוות את מצבו לזה של מנהיגי אמריקה: איש אינו מתרגש מניגוד העניינים בו הם מצויים
חקירות ראש הממשלה ששוב עולות לכותרות, מזמינות השוואה לניהול ענייני השלטון אצל ידידינו האמריקנים.
לאחרונה התפרסמו בארה"ב ענייני מס ההכנסה של בני הזוג קלינטון בשבע השנים האחרונות. את רובו הגדול של הסכום המופלג שצברו, 107 מליון דולר (!), הרוויח הנשיא לשעבר, בעיקר מתמלוגים על ספרו ומהרצאות. אולם, מתברר כי כ-15 מיליון דולר הרוויח הנשיא לשעבר משותפות בחברת ייעוץ פוליטי, בין השאר כשסיפק ייעוץ לממשלת דובאי.
הנסיכות נמצאת בקשרים הדוקים עם הממשל האמריקני, ולפני כשנתיים אף עמדה חברה ממשלתית של דובאי לזכות בחוזה תפעול של כל נמלי ארה"ב למשך שנים, בשווי של מילארדים רבים. העסקה התפוצצה בסנאט האמריקני לאור ביקורת קשה מימין ומשמאל, שהתנגדו למסירת שמירת הביטחון בנמלים למדינה ערבית.
מינואר 2001 שימשה הילארי קלינטון כסנאטורית מטעם המפלגה הדמוקרטית, בעת שבעלה קיים קשרים עסקיים ופוליטיים, עתירי ממון, עם מדינה שענייניה באים לפני הסנאט.
אין ספק כי על פי הנהוג בביצה שלנו, כאן כבר מזמן הייתה מתקיימת חקירה פלילית מקיפה בשל "הפרת אמונים", "ניגודי אינטרסים", ואיש לא היה מרפה מבני הזוג קלינטון ללא הגשת כתב אישום.
אך איש מיריביהם המרים ביותר לא העז להעלות טענה כלשהי בדבר חשדות לפלילים. בקרב 300 מיליון תושבי ארה"ב לא נמצא אפילו אופיר פינס אחד שיגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה בדבר חשדות לפלילים, המביאה, כמקובל אצלנו, ישירות לפתיחת חקירה משטרתית, המלצה להעמדה לדין וכיו"ב. אפילו היריבים הקשים ביותר של משפחת קלינטון לא ראו בעניין בעיה כלשהי ורק התריעו כי "אם הילארי תיבחר לנשיאה עלול להיות כאן ניגוד אינטרסים", כלומר בכל שנותיה כסנאטורית לא היה שום פגם.
האם ארה"ב היא מדינה מושחתת יותר מישראל? האם ישראל מושחתת יותר מארה"ב? האם אכן השחיתות נוגסת במנהיגנו בכל פה כמו שהתריע השופט העליון אדמונד לוי בפסק דינו בעניין קצב: "איכה הייתה לזונה קרייה נאמנה?"
או שמא מדובר בעודף צדקנות, עודף משפטיזציה וברדיפה לשמה? האם ייתכן כי הבעיה נובעת מההגדרה האלסטית והפלואידית של עבירת "הפרת האמונים" בחוק הישראלי? הגדרה זו נותנת פתח להפיכת כל סיטואציה של ניגודי אינטרסים שאיננה אתית לעבירה פלילית. ואולי הבעיה נובעת מכך שבתי המשפט נתנו פרשנות מרחיקת לכת מדי לעבירת מסגרת זו? האם לפרקליטות ולמשטרה יש עודף מוטיבציה או להיטות יתר הנוגעת לאישי ציבור?
יהא ההסבר אשר יהא, דומה כי כאשר ראש הממשלה נחקר במשך שנים בשל פרשיות הנוגעות לניגודי אינטרסים, ללא קבלת תמורה של ממש, בשל מעשים אשר אירעו לפני שנבחר, בעוד בארה"ב איש אינו מתרגש כשניכרים ניגודי אינטרסים מובהקים וחד משמעיים, מן הראוי לנסות לברר את ההסבר לפער הנורמטיבי העצום.
אולי בכל זאת ישראל איננה מושחתת יותר מאשר מקומות אחרים במערב, כפי שטען בשעתו לא אחת הנשיא בדימוס אהרון ברק? אולי בכל זאת, עם כל הכבוד למלחמה בשחיתות, ההגזמה וההיסטריה שאפיינו ללא כל הצדקה "פרשיות שחיתות", רחמנא ליצלן, כמו "בר-און חברון", או "האי היווני", גרמו יותר נזק לחברה הישראלית ולאמון הציבור במערכת הפוליטית מאשר פתרון לבעיה של ממש? ואולי מוטב לבחון את ההאשמות בנושא ניגודי אינטרסים בקור רוח ובשיקול דעת ללא פאניקה מיותרת.
עו"ד יראון פסטינגר, חבר הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין
לפנייה לכתב/ת 
