שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    פדויי השבי: הורידו אותנו מעל מדפי ההיסטוריה
    בעוד שסיפוריהם של החיילים שנהרגו או נפצעו במלחמות מככבים במורשת הקרב, אומרים אלו שחזרו מהשבי בארצות האויב כי סיפוריהם נדחקו לשוליים. "לנו כשבויים היה ברור שמוטב היה שנשוב בארונות ולא נשרוד את השבי", אומר רמי דורון, שנפל בשבי המצרי במלחמת יום כיפור. "הממסד אינו אוהב שבויים", אומר חזי שי שנפל בשבי במלחמת לבנון הראשונה

    ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מוסיפים פדויי השבי להילחם על כבודם. הם מבקשים להכליל בתוך סיפורי מורשת הקרב את הסיפורים שלהם שנדחקו לדבריהם לשוליים. "השבי נתפס ככישלון", הם אומרים בצער ומזכירים את אי ההצלחה בהחזרת החיילים החטופים, השבויים והנעדרים. "קיים קשר ישיר בין ההתנכרות לעניין השבויים במהלך שנות קיומנו, לעובדה שהמדינה אינה עושה די בכדי להביא לשחרורם", הם אומרים.

     

    במדינת ישראל חיים כיום כ-700 פדויי שבי שהיו בשבי האויב. למרות השנים שחלפו מאז השחרור, הזיכרונות והאימה עדיין קיימים - אולם ההכרה עליה חונכו, לפיה מדינת ישראל מוכנה לעשות הכל למען הבנים הולכת ומטשטשת. הם אומרים כי על המדינה להמשיך לשמר את סיפור נפילתם בשבי כחלק ממורשת קרב וכחלק מן הזיכרון הקולקטיבי של כולנו.

     

    בשנות ה-80 הוקמה עמותת "ערים בלילה" שתבעה את עלבונם של פדויי השבי. בשנת 2005 נחקק חוק התשלומים לפדויי שבי. בחוק נכתב כי מדינת ישראל מביעה הערכה והוקרה ללוחמים שנפלו בשבי ושרדו אותו, ובנוסף נקבע כי לכול פדוי שבי יועבר על ידי משרד הביטחון קצבה בגובה 1,000 שקלים בחודש. אולם, על אף ההישג אומרים חברי העמותה כי השינוי לא הפסיק את תחושת הניכור. "על פי התפיסה הישראלית במלחמה יש פצועים והרוגים, אך אין שבויים", אמר רמי דורון, יו"ר העמותה. 


    שחק עולה למטוס בטייסת הקרב

     

    דורון היה מפקד מחלקה צעיר במלחמת יום כיפור. הוא שירת במעוז המזח בפתחה הדרומי של תעלת סואץ. לאחר שמוצבי קו בר-לב נפלו בזה אחר זה, נכנעו גם דורון ואנשיו. 35 מביניהם נפלו בשבי, דורון הוחזק חודשים בכלא המצרי - שם הוא סבל מעינויים קשים ומחקירות אין סופיות. "מה שהחזיק אותי בחיים היתה הידיעה הברורה שמדינת ישראל תעשה הכול בשביל להשיב אותי הביתה. היום הבן שלי חייל והאמונה שהיתה קיימת אז אינה קיימת עבורי. היום אני כלל לא בטוח שהמדינה תעשה הכול עבורו", הוא אומר בכאב.

     

    הוא לא מבין את מדיניות ישראל בנוגע לשחרור החייל החטוף, גלעד שליט. "אני לא בטוח שלהנהגה הקיימת היום יש יכולת לקבל החלטות אמיצות. גלעד שליט נמצא במרחק ידויי אבן ממדינת ישראל, והוא שנתיים בשבי. איך זה יכול להיות? במבצע אנטבה הקיפו חצי כדור. היום בפירוש עושים פחות וההסבר הוא חוסר ההעזה, חוסר הנכונות, ואולי גם העובדה שבמדינת ישראל לא אוהבים את תופעת השבי".

     

    דורון מביא כדוגמה נגדית את ארצות הברית. "יום בשנה שם מוקדש לשבויים והנעדרים. ביום זה הדגל מורד לחצי התורן, מדברים על כך כחלק מתוכנית הלימוד בבתי הספר, ומהקונגרס יוצא מסמך רשמי המדבר על יום הזיכרון. בנוסף מי ששורד את השבי מקבל אחוזי נכות ומדליה של כבוד. זה הכול הבדל בתפיסה. לנו כשבויים היה ברור שמוטב היה שנשוב בארונות ולא נשרוד את השבי".

     

    חזרו מהשבי ונשפטו

    החברה הישראלית, כך לדברי דורון וחבריו, חינכה ומחנכת כיום את בניה על מיתוסים של גבורה - ביניהם סיפור מצדה, משפטו המפורסם של יוסף טרומפלדור "טוב למות בעד ארצנו", וסיפור נפילתם בשבי של אורי אילן וחבריו. אילן התאבד בשבי הסורי ולא מסר מידע על המבצע בו השתתף. על גופתו נמצא פתק עליו נכתב: "לא בגדתי התאבדתי".

     

    בממסד ראו בו גיבור ואילו את חבריו של אילן, ביניהם מפקד החולייה מאיר מוזס, שפטו על כניעה ללא קרב ומסירת סודות לאויב. מוזס הורד בדרגה ורק לפני כמה שנים, חמישים שנה אחרי שהוא וחבריו שבו מן השבי, החליטו במשרד הביטחון לחון את מוזס וחבריו ואף העלו אותו לדרגת סגן אלוף.


    שחק נפגש עם משפחתו עם החזרה מהשבי 

     

    "במשך שנים רתחתי על המדינה. עם זאת המשכתי לעשות מילואים בדרגת טוראי, והחינוך שקיבלתי הביא אותי למחשבה שאולי אני בוגד. הייתי מגיע לאזכרה של אורי ועומד מרחוק, לא מעז להתקרב. התפיסה היתה שחייל ישראלי לא נופל בשבי. היום התפיסה שונה, אך עדין מדינת ישראל עושה אולי את המיטב, אך לא את המירב בשביל לשחרר שבויים", אמר מוזס.

     

    חזי שי, שנשבה במלחמת לבנון הראשונה על ידי ארגונו של אחמד ג'יבריל, אומר גם הוא שמושג שבי נדחק הצידה: "בימי זיכרון לא מזכירים שבויים. הממסד אינו אוהב שבויים, בנפילה בשבי יש מסר לכאורה של חדלון ,הפסד והשפלה. השבוי מושפל והממסד רואה כאילו שגם הוא הושפל. מבין כל החיילים שנפלו בשבי היחיד שהפך לגיבור הוא אורי אילן, כי הוא התאבד. אני אישית מרגיש שלמות במלחמה זהו מוות מקודש, אך אם אדם גורלו ליפול בשבי אז צריך לבחור בחיים", הוא אומר.

     

    שי מתייחס גם לסוגיית המחיר, כפי שהוא רואה זאת במלחמת לבנון הראשונה השתנו כללי המשחק, שכן חיילים כדוגמתו נשבו על ידי ארגוני טרור. "כל השנים אמרנו שלא מדברים עם ארגוני מחבלים ולפתע נדרשים לשלם להם מחיר. זה הופך להיות שלב קשה ומתחילה דילמה, אני בטוח שהמדינה משקיעה מאמץ ורוצה למלא את חובתה, אך הזמן שהיא מבזבזת לצמצם את המחיר עלול לעלות לנו ביוקר. ראה מקרה רון ארד, ששם נרקמה עסקה ובדקה ה-90 בגלל שהעלו את המחיר ביטלו את העסקה".

     

    "לשרוד בשבי זהו מעשה גבורה"

    אורי שחק, טייס במילואים שנפל במלחמת יום כיפור בשבי הסורי, מדבר גם הוא על המוות ואומר כי למרבה האירוניה יותר קל למות מאשר לשרוד בשבי. "לשרוד בשבי זהו מעשה גבורה, ואז אתה חוזר לארץ ומגלה שמבקשים לטאטא אותך מתחת לשטיח. אני לא רוצה שימחאו לי כפיים, אבל במשך 34 שנים מאז שהשתחררתי אף אחד לא שאל אותי מה שלומי". פדויי השבי חשים כי החברה הישראלית אינה מכירה די את סיפורם. "הורידו אותנו מעל מדפי ההיסטוריה", אומר שחק.

     

    לפני חצי שנה החליטו בשיתוף עם עמותת "ערים בלילה", ארגון נכי צה"ל, ורשות הטבע והגנים, ליזום מסע תחת הכותרת "ללכת שבי בשביל ישראל", מי שעומד בראש היוזמה הוא שחק שמופתע לגלות בכול פעם מחדש את האמפתיה לה הם זוכים מצד החברה הישראלית, השונה לחלוטין מן הניכור לו הם זוכים מצד הממסד.

     

    המסע שהחל בחרמון יסתיים בעוד שנה באילת, והחברים - בכדי להפיץ את סיפורם - צועדים בכול חודש שלושה ימים ונפגשים עם תושבים. בנוסף, דואגת העמותה לתעד בוודיאו את סיפוריהם של כל פדויי השבי בארץ. "אחד היעדים המרכזיים שלנו הוא לשנות את התפיסה ואני בטוח שבסופו של תהליך נצליח לא ניתן לקבור את הסיפורים של פדויי השבי במגירה", אמר דורון.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "פדויי השבי: הורידו אותנו מעל מדפי ההיסטוריה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שחק. לא שואלים מה שלומי
    צילום: תומריקו
    דורון. נפל בשבי ב-1973
    צילום: עמית שאבי
    צילום: גיל יוחנן
    חזי שי. בזבוז זמן מעלה את המחיר
    צילום: גיל יוחנן
    צילום: רוני שיצר
    מוזס. לא עושים את המירב
    צילום: רוני שיצר
    אורי אילן ז"ל. התאבד ולא דיבר
    צילום רפרודוקציה: רוני שיצר
    מומלצים