בעין מזוינת

ביום שבת (10.5) יצוין יום הולדתו ה-23 של איתי שטיינברגר. לכבוד האירוע תפריח אימו פרידה, בלונים לבנים ותפתח תערוכה תחת השם "צילום תיעודי", שמאגדת את צילומיו של איתי. שטיינברגר, שבתערוכה שבבית האמנים בתל אביב יוצגו 40 מיצירותיו, מת לפני כשנתיים בפעולה צבאית, יממה לפני סיום המלחמה בלבנון.

אחת התמונות הבולטות שיוצגו בתערוכה היא התמונה שזיכתה את איתי בפרס צה"ל לצילום לשנת 2007. התמונה צולמה ביולי 2006, זמן קצר לפני שנהרג בקרב בלבנון, במהלך תרגיל בצאלים. חמישה חודשים לאחר שנהרג, הגישו אחותו של איתי וחבריו ליחידה את התמונה לתחרות, ומאוחר יותר התבשרו כי התמונה היא הזוכה בתחרות. כשביקשו המארגנים לבשר על הזכייה, התבשרו כי איתי נהרג.

"התערוכה מאפשרת לי לגעת שוב באיתי", מספרת האם פרידה שטיינברגר. "אני נוגעת שוב בחומרים שלו, יושבת שעות במעבדת הצילום, מתייסרת, כואבת ומתרגשת. אני זוכרת את איתי מגיע הביתה בסופי השבוע ומרותק לחומרים שאסף במהלך השבוע במצלמתו. הוא לא דמיין שתהיה לו תערוכה על שמו".

מתוך התערוכה 

שטיינברגר מעידה על חיבור אמנותי בינה לבנה. "המפגשים שדיברו אמנות ביני לאיתי היו בתחום הצילום", היא אומרת, "היתה לי תערוכה שהצגתי בהודו, והנושא שלה היה פרשנות לשירי יהודה עמיחי. אז איתי הוא אמר לי "לכשאשתחרר אני אלמד אותך צילום".

ואכן, היום יושבת שטיינברגר בכסא שאולי היה צריך להיות של בנה, במחלקה לצילום בבצלאל. "אני ממשיכה את הדרך שאיתי ראה את האמנות ואני ממשיכה לצלם את החיילים שהיו מודלים בכל התמונות של איתי", היא אומרת.

מתוך התערוכה

מי שעומד בראש המחלקה לעיצוב של בצלאל הוא הצלם מיקי קרצמן. "מדי שנה מתקיים אותו טקס", הוא אומר, "צעירים מכל קצוות הארץ מגישים את מועמדות למחלקה לצילום באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. במסגרת הליך הקבלה הם מגישים תיקי עבודות שבהם נאגרו תצלומים, רישומים, עיבודי מחשב. בחלקם הגדול תיקי עבודות אלה הם סוג של יומן אישי. אנחנו, סגל המחלקה, אמונים על בדיקת איכות החומרים ומוצאים את עצמנו נוברים באותם יומני מסע.

הטיול בהודו או בדרום אמריקה, השירות הצבאי, תצלומים של החברים, המשפחה, הכל מקופל בתוך אותו פורטפוליו שיקבע אם המועמד יתקבל וימצא מתאים למסלול אקדמי והליך היצירה. איתי שטיינברגר התכוון להיות אחד מאותם מועמדים".

מתוך התערוכה 

"הפורטפוליו של איתי לא הגיע אלי", ממשיך קרצמן, "איתי נהרג במלחמה, מלחמת לבנון השניה. לפני הטיול, לפני הגשת המועמדות למחלקה לצילום בבצלאל, לפני ביצוע תרגיל הבית ולפני הראיון האישי. איתי צילם את חבריו דרך אמצעי לראית לילה, מתעד אותם נבלעים בצמחייה, מטפל בחומרים בעזרת המחשב, מבין את האור, ותפיסת החלל שלו טובה. הוא משחק בדימויים שצילם, מחבר ביניהם, ויוצר גוף עבודות המורכב מהשיגרה שלו תוך שהוא מייצר ארועים חדשים. איתי מבין את שפת הצילום, יש הבטחה גדולה בפורטפוליו שלו".

שטיינברגר נולד בירושלים וגדל בישוב כרמי יוסף. הוא גדל כילד חובב טבע, כך על פי עדות אימו, והיה אמן מחונן מלידה.

בצבא, שירת כלוחם בסיירת 401 ובתפקיד מש''ק הסוואה, תפקיד שאפשר לו לבטא את כשרונו האמנותי. בעבודותיו האחרונות ניתן לראות כיצד העתיק את הטבע למדי הצבא כהכנה לקרב. במשך שנתיים וחצי צילם ותיעד את חוויות השירות שלו ושל חבריו".