מי צריך שר תיירות?
במשך עשר שנים לא היה ממש שר במשרד התיירות. כל אלו שמילאו את התפקיד היו רק טרמפיסטים שראו בו קרש קפיצה למשרד בכיר יותר. התיירים, מצידם, המשיכו להגיע לישראל גם כשהיה שר וגם כשלא היה שר בכלל. האם זה בכלל משנה?
על אילו זיכרונות טובים מדובר? אנחנו מתקשים להיזכר. ענף התיירות לא זוכר אפילו דבר אחד טוב שעזרא עשה במשרד התיירות, כפי שאיש אינו זוכר אפילו דבר טוב אחד שעשה השר בני אלון במשרד התיירות. אנחנו גם לא ממש זוכרים משהו חיובי ממשי שעשה בוז'י הרצוג כשר תיירות, שלעולמי-עד ייזכר בזכות ה"מינוי" של הדוגמנית בר רפאלי לשגרירת התיירות של ישראל באנגליה.
לפני שלושה חודשים, בעת שמפלגת ישראל ביתנו עזבה את הממשלה, נותר משרד התיירות ללא שר. במשך כל תקופה זו ניהל את המשרד, הן כמנכ"ל והן כשר (ללא תואר,( המנכ"ל שאול צמח. במהלך אותם שלושה חודשים לא נעצרה תנופת התיירות לישראל (לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.( מספר התיירים שהגיעו לארץ גדל בכ,45%- ועל פי כל הנתונים מספר התיירים ממשיך במגמה זו של עלייה. זאת למרות - או אולי בזכות - העובדה שבמשרד התיירות אין שר.
השר לא משנה בכלל
אז אולי באמת עדיף שבמשרד התיירות לא יהיה שר, ואת העלות של לשכתו, נהגו, מזכירתו, מכוניתו הצמודה ונסיעותיו המיותרות לחו"ל, ישקיעו בשיווק. ואם כבר מדברים על שיווק, היה ראוי שבמקום שר במשרד התיירות תוקם רשות לאומית לתיירות שבראשה יעמוד מנכ"ל ברמה של משרד ממשלתי. רשות שחבריה יהיו ראשי ענף התיירות, אלה שבאמת אכפת להם כי זה גם נוגע להם בכיס.
רק אם הממשלה תחליט להקצות כספים לשיווק התיירות לישראל יהיו כספים לנושא, ולא משנה אם יהיה משרד תיירות בראשותו של שר, או רשות לתיירות בראשות מנכ"ל.
במשך 10 שנים לא היה ממש שר במשרד התיירות. כולם - בני אלון, אמנון שחק, אברהם הירשזון, יצחק הרצוג, יצחק אהרונוביץ, גדעון עזרא - היו בסך הכל טרמפיסטים שחיפשו קידום מחברות בכנסת, וראו בתפקיד הזה קרש קפיצה למשרד בכיר יותר. משרד התיירות שימש להם אכסניה זמנית והם תרמו לו מעט מאוד, גם אם היו כאלה שהיה להם רצון טוב.
התיירים, לעומת זאת, המשיכו להגיע לישראל גם כשהיה שר במשרה מלאה וגם כשלא היה שר בכלל, גם כשהיה שר טוב וגם כשהיה שר גרוע. לתיירים זה ממש לא שינה דבר. וגם לא לעם ישראל.
