בת 30 וטרם התחתנה? היא בטח בררנית
לרחל, חברתה הטובה של אימי, יש ארבעה ילדים, כולם נשואים. נכדיה ברוך השם מספקים לה הרבה נחת. כשזו שוחחה עם אימי באיזה ערב, אמרה משהו שחיבר ביני לבין לבין מילת הב'. רק כך הם מסוגלים להסביר לעצמם את רווקותי
יוסי הקדים אותי בעולם ב-20 שנה וחמישה ימים בדיוק. את אשתו הוא מכיר עוד מהתיכון. הם נמנו עם קבוצה של חבר'ה שלמדו בצוותא לבחינות הבגרות. אסתי היפה התקשתה במתמטיקה, יוסי היה התלמיד המצטיין, והשאר נלמד בספרי הנוסטלגיה. סיפור פשוט ורומנטי להפליא שהיווה רק הקדמה להגעתם לעולם של איל, הילה ומיכל ילדיהם המוצלחים (רואה חשבון בחברה גדולה ונחשבת, מוזיקאית מצטיינת שמשרתת קרוב לבית ותלמידה בתכנית למחוננים באוניברסיטה העברית – בהתאמה).
זה לא סוד שבזוגיות של 30 שנה מספיקים לעבור משברים רבים, כולל כמה כמעט-גירושימים. ובכלל, למי שהגיע עד לשלב זה יחד מגיע פרס נובל לשלום, פרס ראשון בהתעמלות אמנותית ואת הווילה בגליל שמקבל השורד האחרון באי. לכן אין זה מפתיע (רק קצת מקומם) שכך יוסי תופס את הדברים – הרי אין לו מושג קלוש ברווקות מאוחרת. כל בוקר הוא פוגש בחורה חייכנית, בהירת שיער, שנראית טוב (מדובר בשבע בבוקר, כך שהכל יחסי), חברותית שמתקשרת עם סביבתה (נהג האוטובוס, רותי שעובדת במפעל למשתקמים ודוריס מהדיור המוגן הסמוך), עובדת במקום עם ניחוח יוקרתי (משרד פרסום, כמה שזה מטעה). מנקודת מבטו מדובר בבחורה מוצלחת, שאם היא אינה נשואה, זה רק מפני שהיא ב ר ר נ י ת.
לרחל, חברתה הטובה של אימי, ארבעה ילדים, שכולם נשואים. נכדיה ברוך השם מספקים לה הרבה נחת וגם תעסוקה. כשזו שוחחה עם אימי באיזה ערב, אמרה משהו שחיבר בין חני (הח"מ), לבין מילת הב'. אחרת לא ניתן להסביר איך היא הגיעה לגיל 30, כזו מוצלחת, נראית לא רע לגילה ובכלל, ורווקה.
הוא אמנם לא היה אהבה חייה, אבל הם התחתנו
בהמשך השיחה מספרת הגברת איך רונה בתה, ברגע שהחליטה שזה מה שהיא רוצה, מצאה את רונן, שאמנם לא היה אהבה חייה, אבל הם התחתנו. נכון שיש לה קצת קשיים, הוא מבלה הרבה מחוץ לבית עם חבריו, ולא קל לה לגדל את ארבעת ילדיהם בגפה. אבל היא נשואה... זו באמת דוגמה מצוינת.
את זאביק, אחיה הגדול של מיכל חברתי, פגשתי בביקורי בבית משפחתם. הוא האנטיתזה שלה. איך למיכל חסרת המנוחה ומלאת המרץ יצא אח כל כך שקט וביישן? כשהתברר שהוא עובד בשכנות לי, יצא לי לשמוע את קולו בראשונה. כשנפתח מעט, לקראת סוף הארוחה, הציע לי טרמפ בימים שהוא מסיים לעבוד בשעה סבירה, ואני מצידי שמחתי על כך.
פעם-פעמיים בשבוע היינו נפגשים במסגרת זו. עם הזמן הוא הרגיש חופשי והחל לתחקר אותי על חיי האישיים. שנינו רווקים ומצויים באותו מצב של חיפוש דייטולוגי. מידי פעם הייתי מכירה לו חברה שלי, והוא מצידו הציע לי חברים משלו. ברגע חריג של פתיחות, הוא שאל אותי מה קרה עם אותו בחור שהחזקנו מעמד יחד מספר חודשים – זמן שיא במונחים שלי.
לא רציתי להרחיב, והוא רמז שאני פשוט *** (שימוש בשפה לא ראויה). אם הייתי אומרת לו שהבחור הוא זה שסיים את הקשר, זה היה עוזר? עוד אחד שחושב שאם הבחורה בלונדינית ופנויה, היא לבטח *** (סכנת צנזורה לכל הטקסט). אפילו הוא, שחווה את הדברים על בשרו, שמכיר כל בית קפה ברדיוס של שעה נסיעה (יותר מזה הוא לא מוכן להשקיע בבחורה), מעז להלעיז.
עשרות הבליינדים שחברים סידרו לי ושיתפתי פעולה כמו גדולה לא הניבו את התוצאה המיוחלת. גם כשהבחור לא עשה לי את זה מבחינה חיצונית, יצאתי לפגישה שנייה ושלישית. גם כשהציעו לי גרוש עם ילד שמבוגר ממני בשמונה שנים, יצאתי איתו. הקריטריון היחיד שהותיר הצעה מחוץ לתחום היה בחור מעשן.
מה לעשות, זה פשוט לא הולך. כמה נסיונות וכמה השתדלויות... נאדה. גורנישט. האיש שלי כנראה עוד לא הגיע. די לשיפוטיות!
ולכל מי שעוד מעז לומר לי בפני שאני בררנית, אני מציעה להתפלל לזיווג הגון עבור חנה בת ברכה מבין שאר רווקי ישראל.
אמן.
האימייל של חני
לפנייה לכתב/ת 
