אהרן ברק במדינת תל אביב
כשהוא יוצא נגד הנישואים הדתיים, מקדם ברק את הרס מוסד המשפחה היהודית וגורם לחלוקה בין מדינת תל אביב למדינת יהודה
לקראת סיום כהונתו כנשיא בית המשפט העליון אמר אהרן ברק כי בכוונתו להשקיע את זמנו בכתיבת ספרים. אך בד בבד נראה כי הוא מתפנה להמשיך את המהלך אותו הוביל בכל שנות כהונתו, מהלך שאמור לנתק את מדינת ישראל מכל סממן יהודי בעל משמעות נורמטיבית, ולהותיר את יהדות המדינה כקישוט מטאפורי בעל ערך ספרותי, היסטורי ואנתרופולוגי בלבד.
נראה כי בבסיס מורשתו של השופט ברק מצוי חזון הפיכת מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה, מדינה שדגלה מגן על זכויות חוקתיות, והמנונה "עולם ישן נחריב כי באנו ארצה על מנת להיבנות בה", ומרכז הוויתה: "האני".
המדינה היהודית בשנתה ה-60 אכן הופכת לכזו, לא רק במובן של שוויון בין כלל אזרחיה, שמקובל על רוב הציבור. מתלווה לה פן נוסף המבטא התנתקות מיהדותה. לא עוד "מדינה יהודית ודמוקרטית" אלא מדינה דמוקרטית בלבד.
איני סבור כי חוזה המדינה, אבות הציונות וכל החולמים והלוחמים נאבקו למען עוד מדינה על פני הגלובוס. חזונם התמצה בהיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים. חופשי משעבוד זרים, אך משועבד לערכי התיישבות, ביטחון, שמירה על זהות יהודית, ערבות הדדית וגאולת האדם.
בית המשפט העליון פעל בשני העשורים האחרונים לנתק באופן שיטתי את הציבור מערכי מורשת ישראל על משמעותם הנורמטיבית, המיר את הערכים הציוניים בערכים זרים והותיר עם שלם עם שורשי אוויר. אך לעניות דעתי מדינת יהודים בלי יהדות לא תתקיים. מדינה בה יהודי יוגדר כמי שמרגיש יהודי, שנישואים וגירושים יהיו כאוות חפץ, שהמשפחה תתבסס על חוזה, שאין בה פרהסיה יהודית - תאבד את מהות סיבת קיומה.
ראיית המשפחה כמערכת זוגית חוזית תוך שלילת אחדות הנישואים והגירושים כדת משה וישראל, תוביל חיש מהר להקמתם של ועדי קהילה כפי שהתקיימו בתקופת המנדט ולאורך שנות הגלות הארוכות. היא תהרוס עד היסוד את מוסד המשפחה היהודית שהיתה סוד קיומו של העם הזה משך דורות ותגרום לקנטוניזציה של מדינת ישראל שתתחלק בית מדינת יהודה שבירתה ירושלים למדינת ישראל שבירתה תל אביב.
ניצחון התל-אביביות יהווה אמנם ניצחון של ערכים אוניברסליים מבית מדרשו של המערב, אך בו זמנית יאבדו זיקתנו וערכינו היהודיים.
הליברליזם החילוני המכונה בלשון נאה "זכויות הפרט", הפך לדתה החדשה של מדינת ישראל, שכוהניה הנם שופטי בית המשפט העליון. הוא הוביל לתמורות מרחיקות לכת בערכי החברה. בעקבות בית המשפט העליון, החברה הישראלית זנחה את בירור חובות היחיד והמירה אותו בעיסוק בלתי פוסק בזכויות הפרט. בית המשפט העליון סבר כי השרשת זכויות הפרט והעמדת השיח הציבורי עליהן מבטיחים את הלכידות החברתית, אך התוצאה היתה הפוכה. פסקי הדין העקרוניים של בית המשפט העליון שקידשו זכויות אלה, דחקו אל שולי דרכים את חובות היחיד לשכנו, למדינתו ולעמו.
הפגיעה בסמכויות בתי הדין הרבניים, שקנו ביושר את יחס הציבור כלפיהם, והפקעת סמכויותיהם בעניני נישואים וגירושים, סמכות שכבר נדלדלה בהקמת בתי המשפט למשפחה, תועיל בטווח הקצר למספר מצומצם של אידיאולוגים חילונים, אך בטווח הארוך תמיס את מעט הדבק שעדיין נותר לחברה הישראלית.
מהשופט ברק למדתי כי אנשי רוח ומשפט צריכים לראות את האינטרסים ארוכי הטווח של החברה ולא את הפתרונות הרגעיים, פתרונות שיש להשאיר לפוליטיקאים המתפרנסים מחרחור ריב ומדון.
המשפחה אליה מוביל השופט ברק איננה משפחה חדשה. זו משפחה ישנה שהיתה קיימת, על פי הרמב"ם, בשווקים בהם ענייני האישות היו חוזיים.
ד"ר חיים שיין, עו"ד, מרצה במכללת שערי משפט
